משחקי התפקידים: ההיסטוריה

ה.ג'. וולס

בראשית היו משחקי מלחמה. משחקים שמדמים קונפליקט באופן מופשט היו קיימים כבר בשומר, בשחר התרבות. שחמט ו"גו" הם שני משחקים עתיקים כאלה, אם כי קצת יותר מאוחרים, ששרדו עד היום. העקרונות של משחקי מלחמה מודרניים נולדו בצבא הפרוסי של המאה ה-19: כלים מסודרים על שולחן עם עיצוב טופוגרפי, ושימוש בקוביה להכנסת אלמנט אי הודאות של הקרב.

משם התפשט המנהג לשאר אירופה, אבל משחקי מלחמה היו עסק בעיקר לגנרלים עמוק לתוך המאה ה-20. בתחילת המאה החל השינוי, בעזרתו המוכשרת של איש-רוח, סופר ואחד מאבות המדע הבדיוני, ה.ג'. וולס.

וולס, האחראי ליצירות קלאסיות כמו "מלחמת העולמות" ו-"מכונת הזמן", הוציא ב- 1913 ספר בשם "מלחמות קטנות", שתיאר חוקים למשחק מלחמה פשוט. כמפרסם הראשון של מערכת חוקים פשוטה ופופולרית, נחשב וולס בעיני רבים לאב מייסד של התחביב. למרות זאת, משחקי מלחמה התחילו לתפוס תאוצה של ממש רק בשנות ה-50. בשנות ה-60 וה-70 כבר נוצרה תעשייה מגוונת של משחקים שהסתמכה על קהילה גדולה, מקצועית ומבוססת של שחקנים.

ג'.ר.ר. טולקין

השלב הבא לקראת התפתחותם של משחקי תפקידים קיבל השראה מעוד איש יוצא דופן, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת אוקספורד, שהחיה את ז'אנר ספרות הפנטזיה באמצעות שתי היצירות המפורסמות שלו, "ההוביט" ו- "שר הטבעות". טולקין פיתח עולם שלם, שאוב מגרעין של המיתולוגיה הצפון-אירופאית, שרבים ממושגיו הפכו לנכס צאן ברזל של עולם משחקי התפקידים: גזעים מפלצתיים כמו אורקים וטרולים, חרבות מכושפות, הוביטים שמנמנים ואלפים דקים ארוכי חיים, וכמובן טבעות רואה-ובלתי-נראה.

כששר הטבעות פורסם בתפוצה גדולה בארה"ב בשנות ה-60, ההשפעה שלו על תחביב משחקי המלחמה הייתה מיידית: שחקנים עברו מהדמיית קרבות היסטוריים לעולמות וצבאות פנטסטיים, תחום שהתיר מרחב גדול להפעלת הדמיון. אורקים החליפו את הגרמנים; קסמים החליפו את התותחים; הזירה הייתה בשלה להולדתה של תת-תרבות חדשה.

דייב ארנסון וגארי גייגקס

הפוקוס עובר לעיירה קטנה בוויסקונסין, ושמה "לייק ג'נבה", שם פעל בשנות השישים מועדון של חובבי משחקי מלחמה. המועדון כלל שני סטודנטים שתוך זמן לא ארוך יכתבו את הגרסה הראשונה של מבוכים ודרקונים: דייב ארנסון וגארי גייגקס.

ארנסון, גייגקס וחברים התחילו להשתעשע עם משחקי מלחמה בעולם ימי-בינמי דמוי טולקין. עם הזמן הם התחילו לשלב אלמנטים פנטסטיים יותר, כמו קסמים (לטענתם, בהשראת אקדחי הפייזר של "מסע בין כוכבים") וחוקים לענקים ודרקונים, ודמויות אישיות לכל שחקן, כדי לקרב את המשתתפים לעולם המשחק. מתישהו ממש בתחילת שנות ה- 70 הם נפגשו למשחק התפקידים הראשון בעולם: במקום לנהל צבאות, מנהל המשחק הכין להם הפתעה לאותו לילה – ירידה לתוך Dungeon אפל, טחוב ורוחש מפלצות, נוסחה שחזרה על עצמה מאז אינספור פעמים בכל נקודה כמעט על פני כדור הארץ.

אחרי שכל חברות המשחקים להן הציעו השניים את המשחק דחו אותם, החליטו ארנסון וגייגקס לשווק אותו דרך החברה הביתית הקטנה של גייגקס, TSR. זה היה ב- 1974. בהתחלה, המכירות היו צנועות: 1000 עותקים נמכרו בשנה הראשונה. אבל הפופולריות של המשחק גדלה במהירות, וב- 1979 TSR כבר מכרה 7000 עותקים בחודש, ומשחק המבוכים ודרקונים הוליד עשרות חיקויים, חלקם מאוד פופולריים (אם כי אף אחד מהם לא הגיע לרמת מכירות של המקור).

TSR הפכה לחברת ענק, ושנות ה-80 היו תור זהב לתעשייה, לא רק כלכלית, אלא גם מבחינת התפתחות התוכן. עולמות המשחק הלכו והתבגרו, ומורכבותם ויופיים כבר לקחו אותם אל מעבר להגדרה של מוצר והפכו אותם לצורת אמנות שמשלבת אלמנטים ספרותיים, ויזואליים וטכניים.

בעשר השנים שחלפו מאז, אופנות משחק עלו, קרסו וחזרו בצורה חדשה; ענקים כמו TSR ו- WestEnd Games התמוטטו והוחיו, והשוק התפצל למספר גדול של משחקים וז'אנרים – לא רק פנטזיה, אלא גם אימה, סאטירה, מד"ב, קומיקס, גותי ואחרים.

משחקי תפקידים קלאסיים נאלצו לפנות חלק משמעותי מהזירה לסוגי משחקים חדשים שקיבלו מהם השראה – משחקי קלפים כמו Magic:the Gathering, משחקי לוח עם אלמנטים של משחקי תפקידים, שהחלוץ בהם היה Talisman, ספרים שמתפקדים כמנהל משחק, כמו סדרת Fighting Fantasy, שזכתה להצלחה גם בארץ, ומשחקים מסוג חדש לגמרי שאפשרה ההתפתחות המדהימה בתחום המוליכים למחצה – כניסת המיקרו מעבד לבתים.