אחריך, אחי

שש שנים ושישה ימים לאחר נפילת אחיו הבכור, סגן פז אליהו ז"ל, במהלך מבצע "צוק איתן", האח הצעיר יותם יסגור היום מעגל: הוא יעמוד על רחבת המסדרים בבה"ד 1 ויקבל ממפקדיו את סיכת המ"מ ותעודת חניך מצטיין מופת גדודי. על ראשו תתנוסס בגאון כומתה אדומה, ממש כפי שהתנוססה על ראשו של אחיו.

"פז יהיה איתי גם בטקס הזה, כמו שהוא איתי בכל מקום", אומר יותם בהתרגשות. "אני בטוח שהוא רואה את מה שקורה וגאה בי. הרבה מזה בזכותו. בכל דבר שאני עושה, אני משתדל ללכת לפי מה שפז עשה. כשהייתי קטן הרבה דברים למדתי ממנו, ואני מיישם אותם בכל יום".

סגן פז אליהו, בן 22 בנופלו, מפקד צוות בפלחה"ן צנחנים, בן קיבוץ עברון בגליל המערבי, היה בנם הבכור של רחל ואורי, ואחיהם של מתן (27) ויותם (21). אחיו הצעיר מספר כי פז היווה מודל חיקוי עבורו, וגם עבור הדור הצעיר באזור מגוריהם. "מעבר לזה שהוא היה קצין, בכל מה שהוא עשה הוא גרם לכולם ללכת אחריו, ולא משנה מה זה היה. פז שיחק כדורסל, ואני הלכתי לשחק כדורסל אחריו. לפני הגיוס פז עשה שנת שירות, וגם בזה הלכתי בעקבותיו. ולא רק אני. פז ממש יצר גל של חבר'ה שרוצים לעשות שנת שירות באזור המגורים שלנו".

"כשפז נהרג הייתי בן 15", מתאר יותם. "זה היה בחופש הגדול שבין כיתה ט' ל־י', לפני המעבר לתיכון. בגלל שהייתי צעיר ממנו במספר שנים, הייתי פחות מחובר למה שהוא עשה בצבא. בצוק איתן, כילד, פחות חשבתי שאחי יכול להיהרג, והמצב פחות הלחיץ אותי. אני כן זוכר שאמא דאגה. היה לילה אחד שאני זוכר שלא נרדמתי. פתאום בחצות לאמא שלי היה טלפון. היא קמה בדאגה וענתה ממש בלחץ, פחדה שמתקשרים מהצבא. אז גם אני קמתי לשאול מי זה היה בטלפון. זה היה רגע שהדגיש את הלחץ שהיינו בו".

"הוא גרם לכולם ללכת אחריו". יותם עם האח פז ז"ל

ב־23 ביולי 2014 נפל סגן פז אליהו עם שניים מחייליו — סמ"ר שחר דאובר (20) מגניגר וסמ"ר לי מט (19) מאילת. חייל נוסף, סמ"ר שחר שלו (20) מאלוני הבשן, נפצע אנושות ונפטר כעבור 40 יום.

"פז נכנס עם הצוות שלו לתוך בניין ממולכד באזור חאן־יונס בעזה", מתאר יותם. "כשהם באו להיכנס הופעל נגדם מטען רב עוצמה. יום לפני שפז נפל חזרתי מטיול עם חברים. הלכנו לישון מוקדם, התעוררנו באמצע הלילה והלכנו לשבת במועדון הנעורים. בשש בבוקר חזרתי הביתה, הלכתי לישון והתעוררתי בתשע בבוקר. אני זוכר שהייתה תחושה של לחץ בבית. ראיתי בטלפון שהייתה תקרית בעזה ושיש לנו נפגעים, אבל זו לא הייתה התקרית של פז.

"זמן קצר לאחר מכן המדריכה שלי של הנעורים התקשרה אליי ואמרה שאמא שלי צריכה עזרה. ליד המועדון של הקיבוץ ראיתי המון חיילים. המדריכה אמרה לי 'תיכנס למועדון, אמא שלך שם'. נכנסתי. ראיתי את אמא ואבא שלי בוכים ליד החיילים. כשהגעתי אליהם, סיפרו לי שפז נהרג במהלך הלילה".

"אני זוכר שהרגשתי עצב מאוד גדול באותו הרגע, אבל אתה לא באמת מעכל את זה, אתה לא מכניס את זה לראש שלך. לא אשכח לעולם את ההלוויה של פז. הגיעו מלא אנשים, וזה הוכיח לי שוב שהוא היה מוערך ואהוב על ידי כולם. הרגע הזה שהכניסו את פז לתוך האדמה היה רגע קשה מאוד עבורי. הבנתי שזה באמת קורה, ושמפרידים אותו מאיתנו".

לצד הכאב הגדול מספר יותם בגאווה על הוריו, שהחליטו לבחור בחיים. "המוות של פז השאיר חלק חסר במשפחה. כולנו מרגישים בחסרונו כל הזמן. זה לא פגע בשמחה של המשפחה, כי הוריי, שכואבים מאוד את לכתו, החליטו לבחור בחיים".

ככל שהתקרב מועד גיוסו של יותם עלתה שאלת התפקיד הצבאי בו יבחר לשרת. הוא מספר כי שוחח עם הוריו על סוגיית שירות קרבי — כן או לא. "אבא אמר לי 'תעשה מה שאתה חושב', אמא פחות רצתה קרבי. בשנת השירות שלי שמעתי פתאום על מקום חדש שלא שמעתי עליו קודם לכן — יחידת טג"ח (טיפוס, גלישה, חילוץ), מדריכים שמלמדים לוחמים לקפוץ ולגלוש בין בניינים. הבנתי שזו גם לא יחידה קרבית אז יהיה לי יותר נוח עם ההורים".

יותם ניגש למיונים, ולשמחתו הרבה צלח אותם. "במיונים מאוד אהבתי את מה שנדרשתי לעשות. את כל הפעילות האתגרית. הרגשתי שאני טוב בזה, וגם הלך לי די טוב. גם ההורים שלי היו מאוד מרוצים שגם מצאתי משהו שאני רוצה והוא גם משהו שעושה להם טוב ומפחית להם את החרדה".

הוא התגייס בדצמבר 2018, ולדבריו הוא נהנה מכל רגע בשירות. "אחרי ששאלו אותי אם אני רוצה לצאת לקצונה, אני זוכר שכשחשבתי על זה היו לי המון שיקולים, שהמרכזי בהם היה להיות בסופו של דבר קצין כמו פז אחי. זה גם החינוך שקיבלתי בבית. ההורים שלי רצו שאני אצא לקצונה. עלתה גם המחשבה מה פז היה אומר על זה. הייתי מאוד רוצה לשמוע את הדעה שלו בעניין הזה".

היום ייסגר המעגל, כשיותם יסיים שלושה חודשים קשים ומאתגרים בבה"ד 1 במצפה רמון. כעת יחל תשעה שבועות של השלמה, שלאחריהם יענוד את דרגות הקצונה על כתפיו. "אני מרגיש שהקורס הזה עשה לי שינוי, העניק לי עוצמות וחוזקות. המפקדים שלי הודיעו לי ביום חמישי שעבר שאני חניך מצטיין מופת גדודי. ההורים שלי ממש התרגשו כששמעו זאת. אני בטוח שפז רואה, יודע וגאה בי".