מוכרים מכונית משומשת? אל תסתירו ליקויים

יד על הלב: כשאתם מוכרים את המכונית, האם אתם מוסרים את כל הפרטים עליה לרוכשים הפוטנציאליים? לא קורה שאתם "שוכחים" פרט או שניים לגבי ההיסטוריה של הרכב, בייחוד כשמדובר באירועים לא כל כך נעימים, כמו תאונות?

ובכן, לא עוד. פסק-דין עקרוני שניתן בבית המשפט המחוזי בת"א בהרכב של 3 שופטים קבע, כי על מוכר הרכב מוטלת אחריות לדעת ולדווח על תקלות שהתגלו במכוניתו. המוכר לא יוכל לטעון, כי "לא ידע" שברכב שמכר היו ליקויים.

הכל התחיל בדייהטסו

ס' רכשה ב-93" מכונית מסוג דייהטסו-שרייד 86" ב-16 אלף שקל. ק', שמכרה לה את האוטו, הסבירה לה כי היא מוכרת לה את הרכב במחיר הנמוך בכ-30% ממחיר השוק - שעמד באותה תקופה על כ-22 אלף שקל - מכיוון שיש לו בעיה במצבר ובמזגן.

ק' הבהירה לס', לטענתה, כי מעבר לבעיות אלה מדובר במכונית תקינה לחלוטין. לדבריה, ק' הסבירה כי הסיבה שבגללה היא מוכרת את הרכב היא שבעלה רכש עבורה מכונית חדשה, והיא מעוניינת להיפטר מהאוטו הישן במהירות, מבלי שקונים רבים יטרידו אותה. אביה של ס" בדק את הרכב חיצונית, ובעקבות אותה בדיקה החליטה ס" לרכוש את המכונית.

חצי שנה לאחר מכן, בפברואר 94', החליטה ס' למכור את הרכב. לדבריה, כשהמכונית נלקחה לבדיקה במכון התברר לה, לתדהמתה, כי היא ניזוקה בעבר בתאונה קשה, שבעקבותיה הוחלפו בה חלקי שילדה, מכסה מנוע, מכסה תא המטען וחלקים נוספים.

ס' הגישה תביעה לבית המשפט, באמצעות עו"ד יצחק יהב מגבעתיים, בדרישה לבטל את עיסקת רכישת המכונית שהתבצעה 6 חודשים לפני כן ולפצות אותה על הנזק הכספי ועוגמת הנפש שנגרמו לה. זמן קצר לאחר מכן הצליחה ס' למכור את המכונית ב-10,000 שקל, ואז תיקנה את כתב התביעה וביקשה לפצותה על ההפרשים בין מחיר הקנייה למחיר המכירה של הרכב, בצירוף הפרשים בגין עוגמת הנפש.

"לא ידעתי על התאונה"

בכתב ההגנה שהגישה ק', באמצעות עו"ד אלחנן לי, היא טענה כי הרכב לא עבר תאונת דרכים בזמן שהיה ברשותה, וכי לא ידוע לה על תאונה כלשהי שאירעה לפני שנמסר לה. לדבריה, היא קיבלה את המכונית במתנה מבעלה לשעבר, שרכש אותה עבורה בזמן שעוד היו נשואים.

בית משפט השלום בפתח-תקווה, שבפניו נידונה התביעה, קיבל את גירסתה של ק', מוכרת הרכב, לפיה לא ידעה על מצבה של המכונית בזמן שמכרה אותה לס'. זאת, למרות שבעלה לשעבר של ק' העיד בבית המשפט כי העובדה שהרכב עבר תאונה קשה היתה ידועה לה.

בית המשפט לא קיבל את עדותו, וקבע כי הבעל מעוניין לנקום בגרושתו וכן הוא חושש כי הוא עצמו עלול להיתבע, מכיוון שלא גילה את דבר התאונה לס', כשרכשה את האוטו.

בית המשפט קיבל את גירסת המוכרת גם בנושא המחיר הנמוך - פרט מעורר חשדות, לדברי ס' - והשתכנע כי המוכרת רצתה להיפטר מהרכב במהירות האפשרית, מכיוון שקיבלה מכונית חדשה, ולכן מכרה אותו במחיר נמוך. בית משפט השלום קבע, כי המוכרת נהגה בתום-לב ובדרך מקובלת, ומי שלא קיימה את חובותיה, לפי חוק המכר, היתה ס' - שלא בדקה את הרכב מייד לאחר קבלתו ולא איפשרה למוכרת לבדוק אותו, כשהתברר לה שהרכב אינו תקין.

פסק-דין עקרוני

ס' לא השלימה עם החלטת ביהמ"ש השלום והגישה ערעור למחוזי. היא טענה, באמצעות עו"ד יהב, כי בית-משפט השלום הפך את היוצרות, כשקבע כי לא קיימה את חובותיה לפי חוק המכר, ופטר את המוכרת מכל אחריות למכירת רכב פגום. לטענתה, היא הודיעה לק' בדואר רשום על הבעיה שהתגלתה ברכב ואף ניסתה לשוחח עימה בטלפון, אך ק' סירבה לדבר איתה.

ק' טענה שוב, כי ס' לא מילאה את החובות המוטלות עליה לפי חוק המכר, ולכן אינה יכולה להסתמך על טענה של חוסר התאמה בין הדרך שבה הוצג בפניה הרכב לבין מצבו האמיתי. לטענתה, ס' ידעה על הפגמים ברכב בזמן שרכשה אותו, ולכן שילמה מחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק.

בית המשפט המחוזי, בהרכב של השופטים אסתר קובו, מיכל רובינשטיין וזכריה כספי, קיבלו את הערעור ודחו את פסק הדין של בית-משפט השלום. ביהמ"ש קיבל את עדותם של ס' ואביה, לפיה התנגדה ק' לכלול בזכרון הדברים שנערך בין הצדדים סעיף שקובע כי הרכב לא היה מעורב בתאונה, וקרעה מסמך כזה שנכתב על-ידי אביה של ס'.

המחוזי קבע עוד, כי בית-משפט השלום התעלם מעיסוקו של בעלה לשעבר של ק' - מכירת כלי-רכב משומשים, לאחר שעברו תאונה.

וזאת הקביעה המשמעותית ביותר בפסק הדין של המחוזי: "גם אם ניתן היה להניח לזכותה של המשיבה שהיא לא ידעה שהרכב עבר תאונה - אי אפשר לקבוע כי לא היה עליה לדעת על כך. המשיבה ידעה את עיסוקו של בעלה, אבל גילתה חוסר עניין מובהק ומופגן בעברן של המכוניות שקיבלה מבעלה. בהציגה את המכונית למכירה, היתה צריכה לברר עם בעלה את מקורו של הרכב, כדי שתינתן אינפורמציה נכונה לרוכש ולכל מי שמתעניין ברכב. מכאן יכולים אנו להסיק את מה שהתבקש מהוראת סעיף 16 לחוק המקח והממכר - שהיה עליה לדעת על התאונה שעבר הרכב, והיא עצמה עיניים והתעלמה מכך במכוון".

בית המשפט המחוזי החליט להחזיר את התיק לבית משפט השלום, כדי שידון בגובה הפיצוי שמגיע לרוכשת, והטיל עליה הוצאות ערעור ושכר טירחת עו"ד בסכום של 15 אלף שקל. (מחוזי ת"א עא 03476/98).

פסק הדין - למוכר יש אחריות

אלה עיקרי פסק הדין העקרוני שניתן בבית המשפט המחוזי:

בית המשפט קבע, כי החובה הראשונית בחוק המכר מוטלת קודם כל על המוכר ורק אחר כך על הקונה. בכלל זה נכללים חובת הגילוי וחובת התנהגות בתום-לב. רק אחר כך מגיע תורו של הקונה, שאמור לבדוק את הרכב לפני רכישתו.

חובת הבדיקה, שמוטלת על-פי חוק על הקונה כדי לבדוק את אמינות המידע שנמסר לו, אינה יכולה להסיר כל אחריות מעל כתפי מוכר נכס.

מוכר שמציג מצג שווא לקונה, כפי שעשתה ק", נושא באחריות מכח ההטעייה, בכך שעצם את עיניו ולא גילה למוכר על פגם ברכב.