הם טועים רק לטובתם

אם אתם מאיצים את צעדיכם כשאתם עוברים ליד סניף הבנק שלכם? אם כן, אתם לא לבד. מחקרים הראו, כי לקוחות רבים מתחילים ללכת מהר ליד הבנק אליו הם משתייכים, כדי לעבור אותו במהירות האפשרית.

היחס של הלקוחות אל הבנקים מורכב ומגוון: הם זועמים על הריבית הגבוהה והתשלומים הנוספים שגובה מהם הבנק על כל צעד ושעל, ומצד שני יש להם פינה חמה בלב לפקידה הוותיקה, שמטפלת בחשבון שלהם כבר שנים.

מערכת היחסים הארוכה שמנהלים הישראלים עם הבנק שלהם הצמיחה במהלך השנים שפע של אמונות ומיתוסים לגבי הבנקים, שכבר השתרשו עמוק בתודעה. מי לא נזף בחבר שקנה דולרים בסניף ("אתה לא יודע שבבנק לא קונים דולרים?!") או הכריז בידענות, ש"עדיף להיות לקוח של בנק גדול". אבל רק לעתים רחוקות אנו עוצרים לבדוק אם המיתוסים האלה נכונים. אנחנו החלטנו לבדוק אותם בשבילכם, והתוצאות מגוונות: חלק מהמיתוסים מופרכים, חלקם נכונים והאחרים - סתם לא מדויקים. יש גם כמה הפתעות.

לקוחות קטנים משלמים יותר - נכון

בבנקים, מה לעשות, הגודל כן קובע, ולקוח קטן משלם ריבית גבוהה יותר על אוברדרפט והלוואות, ומקבל ריבית נמוכה יותר על חסכונות. אבל בשנים האחרונות לא מדובר רק בגודל. גם האיכות קובעת, כלומר לקוח קטן בעל פוטנציאל עשוי לקבל תנאים טובים.

הבעיה היא שמי שקובע מהו לקוח עם פוטנציאל זה הבנק, ולא אתם. לדוגמא, סטודנט שנה אחרונה במקצוע יוקרתי (מחשבים, מנהל עסקים וכו'), הוא בעל פוטנציאל השתכרות רב והשקעה טובה לבנק. אוכלוסיות מועדפות שכאלה זוכות לפטורים ולהנחות.

חשוב לדעת, שבעיני הבנק הלקוח הוא יחידת רווח, שמניבה לו כך-וכך הכנסות, כך ייתכן שלקוח א' יקבל ריבית של 5% בשנה על פיקדון שקלי, בעוד שלקוח ב' יקבל ריבית גבוהה יותר על פיקדון באותו היקף - רק כי הסניף רוצה ביקרו.

עדיף להיות לקוח של בנק גדול - לא מדויק

עדיף להיות לקוח של בנק גדול, בינוני או קטן? תלוי. בנק גדול מציע פריסת סניפים רחבה, מגוון שירותים ומוצרים ויכול להשקיע בפיתוח טכנולוגיה לטובת הלקוחות. עם זאת, לא תמיד היחס שתקבלו בבנק גדול יהיה טוב יותר. היחס תלוי במאפיינים שלכם כלקוחות. יש בנקים המציעים הטבות למגזר מסוים (מורים), ולעומתם בנקים המעוניינים באופן מיוחד בעצמאים. מה שקובע הרבה פעמים זו הכימיה עם הפקיד, ובכל מקרה - התנאים שמציעים לכם.

כדאי להישאר בבנק שבו מנוהל חשבון ההורים - לא נכון

מי שחושב, שכדאי לו לפתוח חשבון בבנק שבו ההורים שלו מנהלים את חשבונם - טועה. זו אולי היתה הנטייה הטבעית בעבר, אבל כיום כדאי לעשות "שופינג" והשוואות בין הבנקים השונים, ולבחור את ההצעה הטובה ביותר. את ההורים תראו בבית, אתם לא מוכרחים להיפגש איתם גם בסניף.

הבנק אף פעם לא עושה טעויות לטובתכם, רק לטובתו -נכון.

לבנקים יש מחשבים גדולים וחכמים, שכמעט אף פעם לא טועים, אבל כאשר הם טועים - זה במרבית המקרים לטובת הבנק. לא מדובר בתוכנה פלאית אלא בבני האדם ובנוהלים שעומדים מאחורי המחשב. כך לדוגמא, ברירת המחדל היא, שאם היתה לכם הטבה עד סיום השנה, ובתחילת השנה החדשה היא לא עודכנה - הטעות תהיה לטובת הבנק. ערנות מצידכם תקטין את הטעויות כמעט לאפס. לזכותם של הבנקים ייאמר, שאם אומרים להם - הם מתקנים טעויות.

מניות הבנקים תמיד עולות - לא נכון

מי שישן בעשרים השנים האחרונות, ועדיין טועה לחשוב שמניות הבנקים עולות תמיד - שיתעורר. כמו כל המניות האחרות, גם מניות הבנקים נסחרות בשוק, והן עולות או יורדות לפי היצע או ביקוש. אבל מחיר מניה נגזר גם מרווחי החברה. ומה שנכון הוא, שהבנקים עצמם מגלים יציבות בשנים האחרונות, ולמרות המיתון והאירועים הבטחוניים ממשיכים להציג רווחים יפים.

הבנק גובה את אותן העמלות מכל הלקוחות - לא נכון

לבנק יש תעריף עמלות, שנקרא הטבלה או ריבית תעריפית או התעריפון. כל בנק מחויב לתלות בסניפים את העמלות העיקריות - אלה העמלות המקסימליות שהבנק יכול לגבות. לקוחות מועדפים, או כאלה הנמנים על אוכלוסיות מסוימות כפי שכבר צוין, זוכים להטבות בעמלות.

יש הטבות הניתנות באופן אוטומטי אבל את מרביתן צריך לדרוש - ולהתעקש. בעלי הסמכויות למתן ההטבות הללו הם מנהלי הסניפים, ומדובר החל בריבית נמוכה יותר על המשכנתא, עבור לריבית גבוהה יותר על פיקדון או על תוכנית חיסכון, הטבה של 50% בעמלת רכישת מט"ח ועוד. מכל אותם לקוחות שלא מבקשים כלום - הבנק גובה עמלות לפי התעריף.

אפשר לסמוך על דברי הפקידים בבנק - לא נכון

לקוחות נוהגים לקבל את דברי פקידי הבנק כסמכות עליונה. לא תמיד זה מבוסס. עם הטענה "אבל הפקיד הבטיח לי" לא תגיעו רחוק, במיוחד לא כאשר העניינים מסתבכים. מי שסובל במצבים של חוסר בהירות הם הלקוחות. כך לדוגמא ס', שהפקידה 4,000 שקל במזומן בחשבונה, ועובדת זמנית בבנק העבירה את הכסף בלא ידיעתה לחשבון הבנק של עצמה. חודש תמים אחר כך, ורק אחרי תלונה במשטרה ובדיקת פוליגרף גילו את התרמית, והשיבו את הכסף לחשבונה.

מסקנה: דירשו תמיד אישור בכתב על כל פעולה, וקיראו היטב את הניירות לפני שתחתמו. גם הבטחות של פקיד יש לדרוש בכתב.

לא בטוח לשים צ'קים בתיבות ההפקדה - לא נכון

התיבות הנמצאות מחוץ לסניפים מיועדות להפקדת צ'קים, מתן הוראות, ובחלק מהבנקים ניתן גם להפקיד מזומן. התיבה הזו היא למעשה כספת, שחלקה הפנימי מצוי בתוך הסניף, ובטוח מאוד להפקיד בה. כמובן שכמו בכל פעולה בנקאית אחרת, חשוב לשמור את העתק הפעולה ולעקוב אחרי הביצוע והרישום בפועל. אבל בהחלט כדאי להשתמש בה ולחסוך עמידה בתורים. לעיתים, פעולה באמצעות התיבה גם זולה יותר בהשוואה לעלות של פעולה רגילה.

לא קונים דולרים בבנק - לא מדויק

מי שרוצה לרכוש מט"ח יכול לבחור בין הבנקים, רשות הדואר וחלפנים מורשים למיניהם. גם בבנקים עצמם קיימת אפשרות לרכוש מט"ח אצל הפקיד או "בקיר" - כלומר למשוך ממכונה, שמוצבת בחלק מהסניפים, ומוכרת חלק מהמטבעות הזרים.

המתוחכמים יותר יכולים לרכוש מט"ח גם באמצעות האינטרנט. נכון שאצל חלפנים מורשים אין עמלות, אבל השאלה החשובה בעת רכישת מט"ח היא מה העלות הכוללת של העסקה (שער + עמלה). בדרך כלל לקנות מחוץ לבנק זול יותר.

היתרונות של רכישת מט"ח בבנק הם שאפשר לבצע את העיסקה מבלי למשוך מזומן, וכמו כן ניתן להזמין מטבעות אקזוטיים שלא מוחזקים בכל מקום, ולהיות בטוחים שישמרו לכם אותם בכספת עד שתבואו. מיתוס כן מדוייק הוא שלא כדאי למכור את המט"ח שנשאר לכם לבנק. החלפנים ישלמו תמורתו יותר, בשעות נוחות ובלי תור.

הבנק מרוויח הכי הרבה מהפקדות בפק"מ - לא נכון

הבנק אמנם מרוויח הרבה כאשר אתם מפקידים בפק"מ (פיקדון קצר מועד), כי ללקוחות רגילים הריבית בפק"מ היא נמוכה, אבל הבנק מרוויח הרבה יותר על יתרות זכות בעו"ש. מעט מאוד בנקים משלמים באופן אוטומטי ריבית על יתרות זכות בעו"ש. הלקוחות הם אלה שצריכים לשים לב, ולסגור מייד כסף פנוי בחשבונם. כך יקבלו ריבית על כל יום (אגב, לא מוכרחים לאפס את החשבון על ידי בזבוז היתרה - כמו שרבים נוטים לעשות).

כדאי לקחת הלוואה ולסגור אוברדרפט - נכון

האוברדרפט, המוכר מקרוב לרבים מאיתנו, עולה לנו הרבה מאוד. מי שמנסה לנחם את עצמו בכך שמדובר במצב זמני, ושבעוד חודש-חודשיים המצב ישתנה - טועה ומטעה את עצמו. כדאי להתייצב באומץ מול האמת העירומה: קשה מאוד לצאת מהאוברדרפט, והוא יקר מאוד. עדיף לקחת הלוואה כדי לכסות אותו, ואותה להחזיר בתשלומים.

על כל דף חשבון שמושכים משלמים כסף - נכון חלקית

הבנקים מאפשרים הוצאת כמה דפי שאילתא בחודש בחינם, ומעבר להם כל דף שמושכים עולה כסף. בחשבון העו"ש מרבית הבנקים מאפשרים 4 דפים בחודש (מלבד בנק הפועלים שנותן רק 2 בחינם). כל דף נוסף עולה כ-2-15 שקל. שאילתות בנושאים אחרים כמו תיק ניירות ערך, הם כבר סעיף נפרד, ועבורם יש לשלם במרבית המקרים. אגב, שאלה אצל הפקיד עולה יותר, 4.3 שקל בערך, ומנגד אפשר לקבל מידע חופשי ובחינם באינטרנט.

בבנק קוראים את הפרטים הרשומים על הצ'ק - לא נכון

כל בנק, משיקוליו העסקיים כדי לחסוך בעלויות, קובע סכום של צ'ק, שמתחתיו הוא אינו בודק את פרטי הצ'ק המופקד. הסכום משתנה מבנק לבנק ולעיתים משתנה גם בין סניפים שונים של הבנק. כך לדוגמא, אם נתתם צ'ק לחבר לתאריך של 1.4 בסכום נמוך יותר מהסכום שהבנק קבע לבדיקה - והחבר הפקיד את הצ'ק לפני הזמן - חשבונך צפוי להיות מחויב לפני הזמן. כמובן שהבנקים לוקחים על עצמם את הסיכון של טעויות, ובכל מקרה שלקוח מתלונן בצדק הם מתקנים את הרישום. כנראה שבכל זאת מרבית הציבור מפקיד צ'קים בזמן, כי אין הרבה תלונות בנושא.

הפקידים בבנק עובדים מעט מאוד שעות - נכון

בתחרות ובמיתון הקיימים במשק, נגישות היא אחד מכללי המשחק. ובעוד רשתות שיווק פותחות סניפים 24 שעות ביממה - הבנקים מקפידים על שעות עבודה מצומצמות. הם פתוחים בין השעות 8.30 בבוקר ל-12.30 בצהריים, ופעמיים בשבוע בערך (הימים משתנים בין הבנקים השונים) - גם אחר הצהריים. פקידי הבנק עובדים כ-38 שעות בממוצע בשבוע, שיחסית למשק זה מעט, אם כי ישנם כאלה העובדים שעות נוספות. להגנתם אומרים הבנקים שלרשות הלקוחות עומד מגוון ערוצי פנייה ועבודה, שפתוח בשעות שהסניפים סגורים - טלפון, אינטרנט, כספומט ועוד. עדיין לא ברור למה אין בנק שנפתח בשעות שבני-אדם מהישוב פנויים - נגיד מ-7 בבוקר, או עד שעות מאוחרות בערב?

קשה לעזוב בנק ולעבור לבנק אחר - נכון

האם הלקוחות הם לקוחות שבויים, או שהם רק מרגישים שבויים? זוהי כבר שאלה פילוסופית, אבל אין ספק שקשה לעזוב בנק. את תוכניות החיסכון, המהוות בטחונות לאשראי, לא ניתן להעביר מבנק לבנק, ושבירת תוכנית כרוכה בקנס. בנק ישראל פועל אמנם להורדת חסמי המעבר, אבל עדיין קשה לעבור בנק.