ביקורות 25.1

עם 11 מועמדויות לאוסקר ועם אמה סטון המופלאה, "מסכנים שכאלה" מציע פנטזיה אירוטית משעשעת שפה ושם גם מרגשת | בנימין טוביאס | 4 כוכבים

למרות שב"מסכנים שכאלה" ניכרות בכל פריים השפעות מסרטי אימה ישנים וגותיים, פנטזיה וכמובן קולנוע תקופתי, ולמרות כמויות עירום ופרובוקציות שיכלו להספיק ל"נימפומנית" של פון טרייר - הוא בנפשו בעצם סרט מצויר. למבוגרים בלבד, אבל מצויר.

אני מודע לכך שמדובר באמירה מתריסה מול סרט שהפך השבוע רשמית לדארלינג של הוליווד, קולנוע מכובד עם 11 (!) מועמדויות לאוסקר, שני רק ל"אופנהיימר". אבל יותר משהסרט מושפע מ"פרנקנשטיין" או ממכתבים של פרויד שאליהם הוא מרפרר בלי סוף, הוא מרגיש כמו האח הגדול האינפנטיל של "בובספוג", "אנימניאקס" ו"פינקי והמוח". זה ממש לא נאמר לגנותו. אה, והפעם יש גם סקס.

על מה הסרט? "מסכנים שכאלה" מתאר את התבגרותה של ילדה־מפלצת, "פרנקנשטיין" הבת אם תרצו (אמה סטון, חצי סגורה לזכייה באוסקר), שגדלה בבית מדען מטורף (ווילם דפו) שהשתיל מוח של תינוקת בגוף אישה. כלומר, הסרט מכוון בבירור להיות אגדה על מסע שחרור מיני של מי שמגלה מחדש את גופה ומה אפשר לעשות איתו, בעודה נוסעת בספינות יוקרה ברחבי אירופה ויקטוריאנית מומצאת של סוף המאה ה־19, עם מכונות מעופפות ושמיים ורודים תמידית. יש גם מאהב עלוב ומשופם (מארק רפאלו, גם מועמד לאוסקר, פחות בצדק) שלכאורה מדריך אותה במסע האירוטי והופך למודרך.

הבמאי היווני יורגוס לאנתימוס ("לובסטר", "שן כלב", "המועדפת" שהיה גם עם סטון), מי שהפך לקיסר החדש לקולנוע נועז ומלא המצאות סטייל ווס אנדרסון, רק עם תכנים למבוגרים בלבד, שופע כאן פאן ויצירתיות: כמו בסרטים מצוירים מצחיקים ואנרכיסטים, יש כאן סוריאליזם בשפע, דמויות שצווחות או מביטות אחת בשנייה במבט מטופש, מוזיקה צורמת בקטע כיפי (של ג'רסקין פנדריקס), ואינספור המצאות ויזואליות מגניבות - ממעבדות מוזרות ועד תרנגולות עם ראש חזיר וברווז עם גוף של כלב.

מה שפחות יש בסרט - ושוב, זה לא נאמר לגנותו, בסוף זה סרט מצויר - זה עומק. הסרט, שמבוסס על ספר של אלסדייר גריי הסקוטי ותסריט של טוני מקנמרה האוסטרלי, נראה לעיתים כמו פנטזיה מינית של שלושה גברים מזוקנים על "שחרורה" של אישה שרק רוצה סקס בעוד הגברים המגוחכים סביבה לא יכולים לעמוד בקצב. הוא העלה אצלי זכרונות מחויכים מהסרט האירופי האירוטי הפיקטיבי ב"סיינפלד", "רושל, רושל", שמתואר שם בשנינות כ"מסעה האירוטי של אישה אחת ממילאנו למינסק". נראה לי שלאנתימוס לפחות, לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי ושותף לבדיחה.

סטון הולכת לזכות באוסקר כי היא טורפת את המסך, בתפקיד שמראש נועד להדגיש מחויבות טוטאליות ואת יכולתה להשתטות וכמובן להיחשף, בכל המובנים. לא רע למי שיכלה להיות "ג'וליה רוברטס הבאה" אחרי האוסקר ל"לה לה לנד", ומעדיפה להיות איזבל הופר. מי שבאמת מצוין בסרט הוא דפו - כמעט היחיד שלא מועמד לאוסקר מהצוות, וחבל - בתור המדען/אב/אלוהים, שבדרכו המעוותת גם מצליח מאוד לרגש. רגש בסרט מצויר? חתיכת הישג.

ברומן הראשון שלה, "דברים קטנים כאלה", פותחת קלייר קיגן צוהר לחיים שבהם שום דבר לא כשורה | רן בן-נון | 4 כוכבים

משבר כלכלי עמוק מעיב על אנשי העיירה הקטנה ניו רוס, הסמוכה לנהר הבארו באירלנד. בערב חג המולד 85' התורים שלפני בתי התמחוי הולכים ומתארכים, ופרצופי התושבים הולכים ומתקדרים. אחד מבני המזל הבודדים בעיירה הוא ביל פרלונג, סוחר הפחם והעץ המקומי, נשוי ואב לחמש בנות, שעובד בפרך באספקת הזמנות עבור אנשים שלא תמיד יכולים לשלם לו. קלייר קיגן, ברומן ראשון אחרי שני קבצי סיפורים עטורי שבחים, שומרת היטב על המתח הזה, שבו כאילו הכל בסדר, אבל בעצם שום דבר לא כשורה.

פרלונג מביט בחמש בנותיו, ילדות טובות ותלמידות שקדניות, ותוהה לאיזה עולם יגדלו. הוא עושה כמיטב יכולתו כדי לדאוג לכל צורכיהן, אבל יודע שזה לא תמיד מספיק. כשהוא מחלק עצים במנזר הסמוך לעיירה, הוא מגלה שם קבוצת נערות ש"הסתבכו", כלומר נכנסו להיריון, המוחזקות בתת־תנאים, מוזנחות ומרעבות. אחת מהן, הכלואה במחסן הפחמים, נוגעת לליבו במיוחד. גם אימו של פרלונג הייתה נערה כזו, אבל התמזל מזלה והמעסיקה שלה שמרה עליה, ובעצם גידלה את בנה.

האם זה הזמן לעשות משהו? איילין, אשתו המעשית, אומרת לו כמובן שמה שקורה במנזר אינו מעניינם, אבל פרלונג לא מצליח להשתחרר ממה שראה, ובתוך כך עולים בו פקפוקים ותהיות גם באשר לחייו שלו. המקום הזה כל כך אומלל, שגם האיש הכי ממוזל בו עובד בלכלוך וברפש מצאת החמה עד צאת הנשמה ובקושי יכול לעצור לקחת אוויר.

מה המחיר של לעשות את הדבר הנכון? לעולם לא נדע, כי עלילת "דברים קטנים כאלה", שהיה מועמד לפרס המאן בוקר, נעצרת בחוכמה רבה אחרי המעשה ולפני המחיר. קיגן יצרה גיבור שהוא מעין סנטה קלאוס מודרני, שמחלק פחם גם לעניים מרודים אומללים, אלה שלעולם לא יירשו את הארץ. פרלונג הוא סנטה אפור, מדוכא, של אמצע האייטיז, שמדשדש כה וכה על מרכבתו, משאית משתעלת ומעלת פיח, ולא נח לעולם. הקדוש הצפוני בשר ודם הזה חייב לעשות את הדבר הנכון, אין לו שום ברירה אחרת. היום כבר אין אנשים כאלה. הם שייכים לסיפורים.

יפעת בלסיאנו, קול בולט באינדי הנשי, משיקה אלבום בכורה מהנה וגם מופע בפסטיבל המגבר בתל־אביב החוזר לשגרה | אמיר שוורץ | 3.5

סוף המלחמה אינו באופק, אך ההופעות כבר חזרו, ועתה גם פסטיבלי המוזיקה מאותתים על ניסיון מבורך לשוב לשגרה. "פסטיבל המגבר", אחד מהמסקרנים שבהם, יתקיים ממש בקרוב, ב־17-13 בפברואר בתל־אביב. עיון בתוכניתו האמנותית מגלה כמה הופעות מסקרנות של שמות ותיקים שחוגגים ימי הולדת עגולים לאלבומיהם ולציונים משמחים אחרים בדרכם, כמו למשל כנסיית השכל, נעם רותם ורונית שחר.

לצידם, יעלו ויופיעו בפסטיבל גם מוזיקאים ומוזיקאיות עם קילומטראז' צנוע יותר, אך כאלו שבהחלט שווה להתחיל להטות אוזן לתוצרת שלהם. אחת מאלו היא יפעת בלסיאנו, שתשיק בפסטיבל את אלבום הבכורה שלה, "מה עושים עם הידיים", וגם תזכה לארח על הבמה את ערן צור. בלסיאנו מוכרת לחובבי האינדי המקומי בתור הסולנית והכותבת של "הזאבות", הקולקטיב המוזיקלי שמדגים כבר עשור (לרוב מתחת לרדאר המיינסטרימי), שהרוק הנשי בישראל לא הסתיים עם פירוק המכשפות.

"מה עושים עם הידיים" מציע מעט מאוד מרוק הגיטרה־בס־תופים הישיר שהזאבות מנגנות, אך הוא מציג התפתחות מעניינת בכתיבה ובהגשה של בלסיאנו. האלבום הקטן והיפה הזה נוצר בשיטת "עשי זאת בעצמך", בחדר שבו התגוררה הזמרת בשנה האחרונה במצפה רמון. חוץ מבלסיאנו, נמצא כאן גם המפיק תומר בן שניגן איתה על כל הכלים, והדינמיקה ביניהם מורגשת לאורך הטיול המוזיקלי הזה הנמשך מעט יותר מחצי שעה.

12 השירים שפה מציעים שילוב נאה בין מרחבי המדבר ונוף המכתש לבין דחיסות אינטימית, עם גיטרות ובס המגובים בביטים אלקטרוניים, בסינטים ובמקלדות עדינות. גישת הלו־פיי הכללית והמינימליזם בכמות הכלים המאפיינים את השירים מבליטים את הטקסטים של בלסיאנו ואת הזמרת שנשמעת כאילו היא שרה רק בשבילך.

יד עורכת פחות עדינה הייתה כנראה מנקה החוצה רצועה או שתיים, אך גם בלעדיה יש פה די שירים שמהנה להאזין להם. בין הטובים אפשר למנות את שיר הנושא, "כשאתה מדבר איתי על פחות" המצוין, "האלפקות של מצפה רמון", "אל תלך" החלומי, "הכלבה שלי לא יודעת" עם הביט המתוק־מדבק. את האלבום חותם הקאבר המדויק ל"אתמול" של טובה גרטנר, שכמו מותח קו בין אייקון אינדי נשי ותיק לאחד שמתהווה כרגע.

https://open.spotify.com/album/1iejwlMk8W1iTBVRh67lef