הצפוני של המזרח

אם להתחשב באיכויות הקוליות והמוזיקליות, בשמות האמנים והמפורסמים שנקשרים בשמו ובאלבום החדש שלו, שיצא ממש עכשיו, הזמר נתנאל צריך היה להיות מוכר היטב לקהל הישראלי. 15 שנים הוא על הבמה, כשלצידו כמעט תמיד מוזיקאים מגוונים. באלבום הראשון שלו "כוח", משנת 1990, השתתפו יצחק (צ'רצ'יל) קלפטר וחנן יובל, ובאלבום הנוכחי אפשר למצוא את מירית שם-אור, עוזי חיטמן, יוני רועה, שמעון בוסקילה, מני בגר, אבי סינגולדה ואופירה יוספי.

קודם כל, בואו נבהיר: לא מדובר בילד הפלא משנות ה- 70. נתנאל נולד וחי בכפר סבא, ואת אהבת המוזיקה קיבל מהבית; אביו התמחה בשירי רבי שלום שבזי ולמד בבית הספר לשירה בתימן. גיסו, אייל רפיח, מנגן בפילהרמונית הישראלית וגם אחותו היתה בעבר במקהלה של הפילהרמונית. "שירה זה החיים שלי", הוא אומר. למרות שאלבומו החדש הוא נושא השיחה, נתנאל מודה שהבמה היא הטריטוריה המשמעותית ביותר לגביו. "זה המקום שבו אתה יודע מה אתה באמת שווה. היום כל אחד יכול להיכנס לאולפן ולהקליט, אבל כשאתה על הבמה, אין לך אפקטים וגימיקים. זה אתה והקהל".

"ילדה של אב", אלבומו החדש, שהוקלט לאחר פרידה מכאיבה מאשתו, כולל עשרה שירים, שמתייחסים כולם למערכת הנישואין שהתפרקה, לבנותיו מאי ונוי ולמערכות יחסים. "הן הכוח שמניע אותי", הוא אומר. יש הרבה רומנטיקה ב"ילדה של אב", שנפתח בשיר "בזו הטבעת", המסוגל בקלות לשבור את המונופול של "בואי כלה" של אחינועם ניני כשיר החתונה הנפוץ בישראל.

מודל החיקוי שלו הוא דלארס. חלום נוסף הוא לבצע חומרים בעיבודים ובליווי התזמורת הפילהרמונית הישראלית. "אמרתי כמה פעמים לגיס שלי: 'דבר עם זובין מהטה, אני רוצה מופע עם הפילהרמונית'. איזו עוצמה יש לתזמורת הזאת; זו מוזיקה נטו, עוצמה ויופי שהלב רועד ממנה. איתם אני משוכנע שאוכל להביא את הכשרון שלי לידי ביטוי".

למרות שזהו אלבומו הרביעי, נתנאל טרם זכה לחשיפה הגדולה לה הוא מצפה. "נורית הירש אמרה לי פעם שאצלי הכל הולך לאט וטוב", הוא אומר. "אני מרגיש שעדיין לא עשיתי את השוס, אבל אני יודע שהאלבום החדש ירים אותי למעלה, למקום שבו מגיע לי להיות מבחינת הכרה לאומית".

- אז מה עיכב אותך עד עכשיו?

"אין לי טענות על קיפוח, אבל פה במדינה, לא חשוב כמה טוב אתה אלא את מי אתה מכיר, וככל שמטפסים יותר למעלה, התחרות נעשה קשה יותר. אני איכשהו נמצא תמיד במקום שהוא בין לבין, כמו בנאדם שחסר לו גרוש ללירה. אני חושב שיש אנשים שטוב להם להשאיר אותי במקום הזה".

- קשה שאתה לא מקושר.

"כן. אבל זה לא אומר כלום. יש לי הרבה חברים, זה נכון, אני הכרתי לארי שמאי את המוזיקה המזרחית, למשל; אני חבר של רפי גינת ושל עמנואל רוזן, זיו קורן, הצלם קוקו, וכמובן של שמעון פרנס, ובכל זאת אני לא מנצל קשרים. אם הייתי מנצל את הקשרים שלי, הייתי נמצא היום בגלקסיה אחרת, אבל אני לא אוהב לבקש ולנצל. אם זה יגיע בדרך אגב, מילא, אבל אני לא אתרפס".

- אולי החומרים שביצעת לא היו מספיק אטרקטיביים?

"אני מאמין במה שעשיתי עד היום. יכולתי לעשות דברים הרבה יותר מסחריים ופושטיים, אבל השילוב של מה שאני עושה נחשב איכותי. אני חושב שהבעיה היא שהקהל בארץ אוהב גימיקים ולא יודע להעריך מוזיקה טובה. יש הרבה פלסטיקה בכל המוזיקה הישראלית. עברתי את כל השלבים שזמר צריך לעבור בשביל להגיע למעמד של כוכב, ואם לא הייתי מאמין ביכולות שלי לא הייתי ממשיך".

- מספרים שטום ג'ונס התלהב ממך.

"אה, כן, הוא ראה אותי באיזה הופעה בקלאב-הוטל ומאוד התלהב. הוא הזמין אותי להופעה שלו והלכתי, אבל לא נשארנו בקשר. ככה אני, דרוויש, לא יודע למה לא עשיתי את זה, יכולתי היום לשיר איתו את 'סקס-בום'".

יש לך מזל שהכרת את פרנס.

"כן. טוב לנו ביחד, הוא בנאדם על הכיפאק. אני יודע שיש הרבה אנשים שחושבים שאני לא צריך להיות בתכנית שלו ושמגיע לי הרבה יותר מלהיות בלהקת הבית של פרנס. אולי באמת מקומי לא שם ומגיע לי מקום משל עצמי. אני חושב שלבצע מחרוזות ודואטים זה לא בשבילי. חשוב לי היום לעבור לבמה אחרת, אני לא רוצה לבזבז את עצמי ונמאס לי לשמוע מאנשים שאומרים לי שאני הייתי יכול לפוצץ את הסינרמה".

- אז אתה לא חוזר לפרנס בעונה הבאה.

"לא חושב, יש בעיה בלהוציא אלבום חדש ולהופיע כחלק מהלהקה של פרנס. יש פה איזושהי ירידה, חזרה אחורה. לא מבחינה של פחיתות כבוד, אבל או שאני הולך על כל הקופה או שלא. זה הורס לי באיזה מקום, הקהל לא מבין אם אני נתנאל בזכות עצמי, ומשייכים אותי לטברנה".

- למה קוראים לך "הצפוני של המוזיקה המזרחית"?

"לא יודע, אולי בגלל שאני מנסה להיות מעודן ותרבותי בהגשת החומר. אולי בגלל החברים שלי וסוג הקהל שבא להופעות שלי, שנחשב כזה".