קרנות נאמנות: הבנקים משווקים רק את שלהם

כ-80% בממוצע מכלל יחידות קרנות הנאמנות הקשורות לבנק ספציפי נמכרות על-ידי אותו הבנק ללקוחותיו. כ-90% מהשקעות לקוחותיהם של הבנקים הגדולים בקרנות נאמנות, מתרכזים בקרנות שמנוהלות על-ידי תאגיד הקשור לבנק.

נתונים בעייתיים אלה מציגים הרשות לניירות ערך והמפקח על הבנקים, יצחק טל, בתשובה לעתירת איגוד הבנקים לבית-המשפט, בסוגייה המטרידה את המערכת הבנקאית כבר חודשים ארוכים: האם גם מסירת מידע היא בגדר ייעוץ?

הרשות והמפקח מנסים להוכיח, כי למסירת המידע בבנקים - גם אם אינה מוגדרת ייעוץ - יש השפעה מכרעת על החלטותיהם של הלקוחות.

הם מציינים, כי ב-3 באפריל 2001, 97% מכלל יחידות קרן הנאמנות מעלה מעוף פ.ק.ן מקבוצת בנק הפועלים, הוחזקו על-ידי לקוחות בנק הפועלים. 93% מכלל יחידות קרן הנאמנות פיא בדולח ת"א-100 מקבוצת בנק לאומי, הוחזקו על-ידי לקוחות לאומי, ו-91% מכלל יחידות קרן הנאמנות אילנות ת"א-100 מקבוצת בנק דיסקונט הוחזקו על-ידי לקוחות דיסקונט.

מניתוח שערכו הרשות והמפקח עולה, כי מבין 1,620 פקודות קנייה של קרנות נאמנות באחד הבנקים הגדולים בסניפים בהם נערכה ביקורת - 1,543 פקודות (95%) היו לרכישת קרנות נאמנות מקבוצת הבנק. לדבריהם, ממצאי הביקורת הצביעו על התרומה שיש למאפייני הפעילות שנקטו הבנקים, על רכישת יחידות קרנות נאמנות על-ידי הלקוחות. לדבריהם, פעילות הבנקים שיקפה חוסר איזון במסירת מידע ובמתן כלים להשקעה, תוך העדפת הקרנות המקורבות.

בביקורת נמצא, כי בנק מסוים העמיד לרשות היועצים מידע מפורט רק על קרנות נאמנות שבניהול תאגידים הנשלטים על-ידו, והמידע שהיה בידי היועצים על קרנות נאמנות אחרות התבסס אך ורק על עיתונים כלכליים.

במענה לדו"ח הביקורת, טען הבנק כי הוא סיפק מידע בלבד ולא ייעוץ. חלק מיועצי ההשקעות באחד הבנקים מסרו בביקורת שערך המפקח על הבנקים, כי הם ממליצים רק על קרנות מקבוצת הבנק, וחלקם הסבירו כי יש להם מידע שלם יותר על קרנות אלה.

הדבר, אומרים בפיקוח על הבנקים, עלול לפגוע בציבור, שמסתמך על המידע החסר שמסופק לו בבנקים. בביקורת נמצא למשל, שקרן נאמנות חדשה, שהשקיעה במניות מהשורה השנייה בבורסה - השקעה בעלת סיכון גבוה יחסית - צברה תוך שבוע נכסים בהיקף של 500 מיליון שקל. 86% מהיחידות בה נמכרו במהלך השבוע ללקוחות הבנק הקשור אליה. חלק מהלקוחות הסיטו לקרן זו כספים מהשקעות סולידיות.

בנוסף, מנתוני חברת מיטב עולה, כי מבין 10 קרנות הנאמנות השקליות המובילות בתשואות בשנה האחרונה בישראל - רק שלושה נוהלו בידי הבנקים הגדולים. היתר הן קרנות פרטיות, שהיקף ההשקעה של הציבור בהן נמוך, בין היתר בגלל שלמנהלי ההשקעות הפרטיים אין את ערוצי ההפצה והשיווק שיש לבנקים.

לא למדו את הלקח

רשות ני"ע והמפקח על הבנקים טוענים, כי נסיונו של איגוד הבנקים לצמצם עד לכדי אבסורד את המונח ייעוץ, יאפשר לבנקים לשווק את מוצריהם ללקוחותיהם תחת הכותרת של מתן מידע. הדבר ייעשה מבלי להיחשב כייעוץ, ולכן לא יחייב את הבנקים בקבלת רשיון לייעוץ השקעות - וכך לא יחולו עליהם החובות והמגבלות המוטלות על בעלי רשיון כזה.

לדבריהם, תמוה שאיגוד הבנקים לא מזכיר את משבר המניות הבנקאיות שעמד ברקע חקיקת חוק ייעוץ השקעות, המחייב קבלת רשיון. הם מצטטים את דו"ח ועדת בייסקי, שבדקה ב-86' את פרשת ויסות המניות: הייעוץ בנושא המניות המווסתות היה בעייתי בשל האינטרסים הישירים של הבנקים שהיו כרוכים בו.

היועצים הונחו על-ידי הנהלות הבנקים ליתן בכל הנוגע לניירות הבנקאיים חוות דעת ושירותי ייעוץ שישרתו את 'האינטרסים הוויסותיים' של הבנקים... והבנקים התעלמו במידה רבה מעניינם של הלקוחות. כתוצאה מכך, הועדף במקרים רבים האינטרס של הבנק במכירת מניותיו על-פני האינטרס של הלקוח.

המשיבים מצטטים גם את דבריו של אריה מינטקביץ', כיום יו"ר דיסקונט ואז יו"ר רשות ני"ע, בישיבת ועדת הכספים של הכנסת שהתקיימה באוקטובר 95', אחרי קבלת החוק: התוצאה היא שבמערכת הבנקאית צריך לחול שינוי.. לא עוד שיווק ובצידו ייעוץ - אלא ייעוץ וייעוץ בלבד. כל השאר ייעשה במתכונת המקורית הרעיונית של קבלת פקודות ללא שיקול דעת.

המפקח והרשות טוענים, כי הבנקים המסחריים בישראל דומיננטיים בשוקי הכספים וההון. רוב נכסי הציבור מופקד אצלם או מושקע באמצעותם עבור הציבור בקופות גמל, קרנות נאמנות וחברות לניהול תיקים שבשליטתן. גם פעילות הציבור באפיקי השקעה ישירים - כמו השקעה ישירה במניות - מתבצעת בעיקרה באמצעות הבנקים. כשהבנקים בוחרים לקדם הפצתו של אפיק השקעה זה או אחר, הם נהנים מהכנסות מפעילויות הציבור בשווקים אלה. שיווק, הם אומרים, הוא למעשה ייעוץ מוטה.

הדיון בסוגייה זו יתקיים עוד שבוע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.