טורונטו: שילוב מנצח

קניות: הגדול והפופולרי ביותר הוא איטון סנטר, הממוקם בלב לבה של העיר ומחבר בין שני בתי הכולבו הגדולים: איטונ'ס וביי. קניון פופולרי אחר הוא יורקדייל (קו צפון של הרכבת התחתית). הוא קטן יותר, אבל הרבה יותר ידידותי. מרכז הקניות הכי ציורי הוא יורקוויל, עם הבתים בסגנון הויקטוריאני, החנויות היפהפיות, והסמטאות הקטנות.

היא פחות יפה מפריז ופחות דינמית מניו-יורק, אבל יש בה את השילוב המנצח של אירופה ואמריקה: אלגנטיות, ניקיון, פארקים, נוחות בלתי רגילה, סופרמרקטים מהודרים, מגרשי חנייה חינם, חנויות גדולות ושירות מצוין.

במאה ה-19 זכתה טורונטו לכינוי "העיר הטובה", ואיכשהו הצליחה לשמור על התואר גם כשצמחה להיות מטרופולין בינלאומי. למעשה, היא נחשבת לאחת הערים הבטוחות בצפון אמריקה. עקומת הפשע בה נמצאת במגמת ירידה, וכבר כמה שנים ברציפות שהעיר זוכה בתארים חשובים, הקשורים באיכות החיים הגבוהה בעולם. אז נכון שתושביה משלמים מסים גבוהים כמו בת"א, אבל בכל פינת רחוב אפשר לראות לאן הולך הכסף.

טורונטו היא המרכז התרבותי, הפיננסי, החברתי והכלכלי של קנדה. היא עיר התיאטרון השניה בחשיבותה בצפון אמריקה והשלישית בתעשיית הקולנוע. יש בה מאות מסעדות, בתי-קפה וחנויות מעוצבות בסגנון אירופי שמציעות אופנה נוסח אמריקה (בעיני זו לא מחמאה, אבל רוב התיירים הישראלים חולקים עלי).

היא שוכנת על גדות אגם אונטריו. למרות שהוא הקטן בין שלושת האגמים הגדולים בצפון אמריקה, שטחו גדול מזה של מדינת ישראל כולה. אלא מה, מדובר באגם שמשמש בעיקר כתפאורה לתמונות מזכרת מהעיר. או במילים אחרות: הוא מטונף.

ב-1999 הפכה העיר למגה-סיטי, כשהתאחדה עם ערי הפרברים בסביבתה. בראש העיר עומד יהודי אוהד ישראל בשם מל לסטמן. הוא לא היסס לצעוד בראש תהלוכת יום הגאווה של ההומואים, וכשנבחר הבטיח להפוך את טורונטו לעיר התיירות מס' 1 בעולם.

טורונטו בטוחה בכל שעה. שאלתי פעם תושב מקומי איפה לא כדאי להסתובב בלילה. אחרי דקה ארוכה של מחשבה הוא הצליח למצוא תשובה: היי פארק. אמרתי לו שגם בפארק מתחת לבית שלי, בשכונה הכי מהוגנת בעיר, לא הייתי רוצה להסתובב לבד בלילה. האמת היא שמי שמעדיפה לוותר על התענוג המפוקפק הכרוך בצעידה על המדרכה לצלילי צפירות ממכוניות חולפות, עדיף שתימנע משיטוט לילי ברחוב שרבורן ובפארק אלן, שהם מרכזי הזונות. לגבי היי פארק (בלור מערב), המשטרה טוענת שבלילה נסגרות שם עסקות-סמים, אבל ביום זה אחד הפארקים המתוקים בעיר, עם מסעדות, גן-חיות, מתקנים לילדים ואגם לשוט בו.

הרחוב הארוך בעולם

מזג האוויר הקנדי ידוע בארץ לשמצה. האמת היא שהקיץ באמת קצר (מאמצע יוני עד אמצע ספטמבר) אבל הקנדים יודעים לסחוט ממנו את טיפת השמש האחרונה. זו התקופה שכל העיר יוצאת לרחוב והקנדים מתחילים לחייך, בעיקר באזור קווין ווסט (השינקין של העיר), בביצ'ס (ליד האגם) ובהרבור פרונט. זה הזמן של הפסטיבלים, התערוכות, השווקים ותזמורות הרחוב.

החורף בהחלט קר, אבל גם בימים גשומים במיוחד החיים ממשיכים במסלולם - מתחת לאדמה. אפשר להעביר ימים שלמים - לאכול במסעדות, להסתובב בחנויות ולראות סרטים - באזורים תת-קרקעיים, למשל באיטון סנטר. בכל זאת, אם מגיעים בתקופת הכריסמס, והטמפרטורה עדיין בסביבות ה-0 מעלות, כדאי להתלבש היטב (כפפות וכובע חובה) ולצאת לשוטט בפסטיבל האורות בכיכר העירייה.

הדרך הכי טובה לראות את טורונטו היא ברגל. הדאון-טאון קטן יחסית, ויש בו מיזוג נעים של ישן וחדש. כך למשל בנייני העירייה המעוגלים שנושקים לבניין העירייה הישן, או הבי.סי.אי פלייס, בו עשה האדריכל סנטיגו קלטרווה נפלאות בחיבור בין אז להיום. שם, אגב, נמצאת המסעדה הפופולרית מרשה (ראו בהמשך).

רחוב יאנג, הרחוב הארוך בעולם, חוצה את העיר לאורכה ומהווה קו גבול דמיוני בין מזרח העיר למערבה. הרחוב מתחיל על שפת האגם, שם אפשר לדלג בין שווקים פתוחים לקניון סגור, שוק עתיקות ענק, מוזיאון הרכבת, או לשוט לסנטר איילנד.

צדו המערבי של יאנג הוא הדאון-טאון האמיתי. כיכר העירייה, רחוב קווין, רחוב קינג (מרכז חיי הלילה), קנסינגטון מרקט (שוק יד שנייה), בנייני הפרלמנט של מחוז אונטריו בקווינס-פארק, אוניברסיטת טורונטו, מוזיאון רויאל אונטריו, גלריית האמנות, רחוב מרקאהם החמוד עם חנויות המעצבים, ומתחם יורקוויל, שהיה בעבר אזור הבוהמה והפך לרובע השיקי, הציורי והיקר בעיר.

בצדו המזרחי של יאנג נמצאים הלורנס-מרקט, שוק מקורה בסגנון צרפתי, ושוק האיכרים. בסופי שבוע בקיץ תמיד מנגנות שם תזמורות רחוב. המדרכות ידידותיות למשתמש והשלטים ברורים.

זו עיר דוברת אנגלית, אבל חלק גדול מהשלטים מסומנים בשפה נוספת, שכן 50 אחוז מתושבי העיר הם מהגרים. זה נוח, כי אף אחד לא ירים גבה גם אם האנגלית שלכם לא במבטא אוקספורדי. יש בטורונטו לפחות 80 קבוצות אתניות. מגדל הבבל הזה נבנה בהצלחה בעזרת 100 שפות שונות. פירוש השם טורונטו הוא "מקום מפגש", והוא ניתן לעיר על-ידי שבט היורון האינדיאני. מתברר שהם צדקו, למרות שדווקא אותם ואת תרבותם קשה לאתר בתוך הסימפוניה הזו.

קנדה, שמצהירה וחיה בשלום עם הגדרתה כמדינה רב-לאומית, מעודדת את הקבוצות האתניות לדבוק במנהגיהן, ואת התוצאות אפשר לראות בעשרות רובעים מסורתיים בעיר. בשעה אחת (לא ברגל) אפשר לעבור למשל מחנויות סארי ברובע ההודי לארוחת שניצלים ברובע הפולני. זה הסיור האהוב עלי במיוחד, כי תמיד אפשר למצוא את המקום ההולם את מצב הרוח.

ברבעים האיטלקיים (סנט קלייר מערב או קולג' מערב) אפשר לקנות נעליים תוצרת איטליה, לאכול פסטה, וביום טוב אפשר לשמוע את הטבחים שרים אריות במטבח. ברובע היווני (danforth מזרח) מציעים קפה שחור כמו בבית, והמון מסעדות נורא איניות: למשל Myth, המשלבת בין רוח יוונית ליאפיות צפון אמריקנית, או Greek Olives המקסימה ומועדוני הבזוקי זורבה ופוסידון. יש שלושה רובעים סיניים, אבל המרכזי והגדול, עם כל המאפיינים המוכרים והמסעדות הזולות נמצא ברחוב ספדינה.

ברחוב gerrard מזרח, ממש שני רחובות דרומה מהאזור היווני, נמצאת פינה קסומה באמת, שמתעוררת לחיים כשהערב יורד. זהו הרובע ההודי, עם המנורות הצבעוניות, ריח הקארי והנשים בתלבושת המסורתית. אצל Durbar Gujarat אפשר לאכול צמחוני חריף מאוד, מתובל בהמון שום וקארי. ויש גם פולניה הקטנה, כפר פורטוגלי, הרובע האירי, עיר קוריאנית, אזור יהודי ואפילו רובע ישראלי (כ-50,000 ישראלים מתגוררים בטורונטו). הכול מסומן על מפת העיר, ובשביל לגלות מה חדש השבוע תצטרכו לפתוח את העיתונים המקומיים, המחולקים חינם.