בין רוטשילד לעזה: חמאס עקף המצוקה החברתית

למשך כמה שבועות חשבנו שאנחנו חיים במדינה נורמלית, כזאת שיכולה להתפנות למחאות חברתיות, אך הרקטות של הימים האחרונים הזכירו לנו שלא. ועדת הכספים תכנס דיון מיוחד למציאת המקור לתוספת תקציבית עבור המיגון הנדרש ליישובי הדרום - אך הכסף לא ייפול מהשמיים. דעה

דיירי השיכונים הוותיקים באר שבע, שנפגעו מירי הרקטות בימים האחרונים, גילו כי לא מספיק שיש להם בית. אם אין בו ממ"דים או מקלטים הוא לא יספק לבעליו את הביטחון המצופה.

 

• קראו עוד על מתקפת הטרור בדרום
• מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

• ההסלמה בדרום: עובד שייעדר לא זכאי לתשלום

• ו' הכספים: דיון דחוף על מימון מיגון ליישובי הדרום
• איך המצב הביטחוני ישפיע על הכיס שלנו?

 

מחיר המיגון ביישובי עוטף עזה אחרי "עופרת יצוקה" עלה מאות מיליונים אם לא מיליארדי שקלים. נשאלת השאלה מי יממן את המיגון החסר בערי הדרום שנכנסו למעגל האש, בהם מוסדות חינוך רבים שחשופים לפגיעה ערב פתיחת שנת הלימודים. 

 

לעיריות אין כסף, ובמסגרת התקציב הנוכחי גם לממשלה אין את הסכומים הדרושים. מי שמקווה לסיוע אמריקני עלול להתבדות לנוכח המשבר הכלכלי בארצות הברית. בניסיון למצוא מקור לכספים, הודיע יו"ר ועדת הכספים על כינוס דיון דחוף, בו ידרוש מהאוצר לספק את המימון למיגון החסר. 

 

מרחבי הדרום הוזנחו 

אין ספק כי מתקפת הטרור חשפה את הבטן הרכה שנוצרה בדרום לנוכח השלום עם מצרים בעשורים האחרונים. ההשקעות הביטחוניות התמקדו בצפון, ומרחבי הדרום הוזנחו.

 

הדיון על מחיר חיזוק הבטן הדרומית הרכה בין מערכת הביטחון לאוצר מתנהל בחודשים האחרונים בחדרי חדרים. הצדדים מודעים לצרכים האמיתיים ולכלל העתיק ש"הרוצה בשלום ייכון למלחמה". מה שפורסם מערפל את חששות מערכת הביטחון מחיזוק הרושם של חמדנות יתר, ואת מאמצי האוצר למזער את צרותיו בשמירת המשמעת התקציבית.

 

לפרסום שולי צנוע זכה דיון שהתקיים במטכ"ל על רענון התוכנית הרב-שנתית של צה"ל, ממנו עלה כי היא תחייב תוספת של 40 מיליארד שקל לתקציב הביטחון. זאת לאחר שהרמטכ"ל בני גנץ קיצץ ממנה עשרות מיליארדים, והבטיח לקצץ מיליארדים ספורים מהמערך הקיים. התוספת נדרשת בעיקר לרכש חיוני ויקר שמחירו גבוה.

 

בשיחות בארבע עיניים שנערכו בחודשים האחרונים עם שר האוצר יובל שטייניץ, ויו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, הם הגיבו בשתיקה על סדרי גודל התוספות הנדרשות לתקציב הביטחון. לא אישרו, אבל גם לא הכחישו. האוצר מנהל את מלחמתו הפומבית לקיצוץ תקציב הביטחון, יותר כעניין של יוקרה ומראית עין שתסתיר כי המצב לא בשליטתו.

 

עוד ייתכנו "התאמות" בתקציב 

עם זאת בשבוע שעבר רמז גפני בוועדה כי בתקציב 2012 צפויים שינויים לא מבוטלים לעומת תקציב 2011 השוטף, חציו הראשון של התקציב הדו-שנתי. הוא דיבר על "התאמות", בלשון הקוד המקצועית, בעיקר בצד החברתי. על השלכות הפן הביטחוני על התקציב רמז רק בעקיפין.

 

"הייתי אחד המעטים בקואליציה שהתנגדו למתכונת התקציב הדו-שנתי", הזכיר גפני. "במדינה מזרח-תיכונית, שבה יכולים להתרחש שינויים מהירים, התקציב הדו-שנתי הוא בעייתי". התנגדותו הולידה תיקון בחוק המחייב את הממשלה לדווח לוועדה שלושה חודשים לפני תום 2011, כבר באוקטובר, עד ביצוע התקציב השוטף ומה צפוי לנו בשנה הבאה. החוק מאפשר לוועדה להכניס לתקציב 2012 שינויים בהיקף של 1.5 מיליארד שקל.

 

אחרי שהתזה שלו התאמתה בהפיכות בתוניסיה ובמצרים, ובמאבקי ההישרדות של שליטי לוב וסוריה, הוא רמז שהמעיט באומדן השינויים בתקציב הבא. בינתיים נוספה מחאת האוהלים, ובשבוע שעבר הביע בינתיים רק תקווה לרפורמה במדיניות המסים.

 

התהפוכות הגיאו-פוליטיות המטלטלות את האזור מראשית השנה, ושרשרת אירועי הטרור האחרונים, מערערים את המשוואה ולפיה אין חוסן ביטחוני ללא חוסן חברתי. בשלב זה נראה כי אין בין השניים תלות הדדית: כל חוסן והמחיר שלו, לפי דחיפות הצרכים וזמינות מקורות המימון.

 

המיגון במספרים

מחירו של טיל כיפת ברזל אחד הוא כ-120 אלף שקל. מלאי הטילים מוגבל. צה"ל מצויד כיום ששתי סוללות מבצעיות - והסוללה השלישית בדרך. המימון לכולן הגיע מארצות הברית עוד לפני שגם בארצות הברית נאלצו לקצץ בתקציבים.

 

שתי הסוללות נשלחו להגן על מרחבי אשקלון ובאר-שבע. בסוף השבוע האחרון היירוט שלהן עלה לפחות מיליון שקל, וזה לא מחיר אחרון. כשצריך, אף אחד לא עושה חשבון לפני הלחיצה על הכפתור. גם לא לפני גיחות מסוקי הקרב לפעולות סיכול בגזרת עזה, עם תג מחיר של חצי מיליון שקל לפחות לכל גיחה.

 

את חשבון הגדר שנועדה לחסום את הגבול הארוך עם מצרים, דווקא עשו מראש אבל כמו מתוך התרדמת שבה שקעו מקבלי ההחלטות ב-30 שנות הסכם השלום. שום דבר לא בער לאף אחד מספקי התקציבים. לכן עדיין חסרים 1.4 מיליארד שקל להשלמת הגדר, ואפילו היום איש לא מוכן להבטיח שהיא תסגור את הגבול לפני 2013.

 

מחיר טילי כיפת ברזל וגיחת מסוקים הוא רק דוגמית של עלויות צורכי הביטחון, לרבות המענה לאופציית הגרעין של איראן. טיל ה"חץ" עולה כפל כפליים. יום לחימה במלחמת לבנון השנייה עלה כמיליארד שקל. למלחמה בטרור פרמטרים מסובכים יותר. להגנת העורף כבר אין מספיק ערכות מגן, ושלא נדע ממלחמה ביותר משתי חזיתות.

 

נראה כי הסטודנטים מארגני המחאה לא צריכים לצפות לתקוות מפליגות מוועדת טרכטנברג או מפורום הכלכלנים שלהם. הם עלולים להתאכזב ככל ששינוי סדר העדיפויות תלוי בקיצוץ תקציבי הממשלה ובאישור סיעות הכנסת.

 

את המאבק ביוקר המחייה הם יוכלו לנהל בכוחות עצמם, בארגון מרד צרכנים יצירתי שילחץ להוזלת מחירים בהפחתת רווחי היצרנים ורשתות השיווק, שנפקדו עד כה מרוב שלטי המחאה. בכוחם להנהיג גם תנועה עממית בסיסמת "הצנע לכת" לצריכה מחושבת ולא בזבזנית, בבית ובבית הספר. לא יהיה מנוס ממנה במלחמת הקיום המצפה לכולנו.