נופלת וקמה

בלונדיניות אולי נהנות יותר, אבל לג'ינג'יות יש אופי. ולראיה קבלו את דמותה רבת הפנים של בט מידלר: גם שחקנית, גם בדרנית, גם זמרת, גם קומיקאית וגם, כמובן, אדמונית בתכלית. אמנם, במשך שנותיה הרבות על הבמה ותחת אור הזרקורים הפכה תכופות לבלונדה, לשחרחורת ולכל גוון אפשרי שביניהם, אבל כפי שוודאי תעיד היא עצמה, תמיד נשארה ג'ינג'ית בליבה. בימים אלו שבה הדיווה מטעם עצמה אל המסכים ב"גדולה מהחיים", סרט המבוסס על חייה הסנסציוניים של סופרת הטראש ג'קלין סוזאן. תפקיד עסיסי שמעניק לאנרגיות האדירות של מידלר צ'אנס להשתולל.

דיוות דווקא כן גדלות על עצים

היא נולדה בניו ג'רזי ב-1945, חודשים ספורים לאחר תום מלחמת העולם השניה. זמן קצר אחר-כך עברה משפחתה להוואי, שם בילתה מידלר את 20 שנותיה הראשונות. השפשוף הראשון שלה בעולם הבידור היה כחברה בלהקת פולק קטנה שהעלתה מופעים בבסיסים צבאיים מקומיים. כשזו התפרקה כל חלומותיה על הצלחה ותהילה פינו דרך לעבודה מתישה במטעי האננס העצומים של האיים, מה שמוכיח שדיוות דווקא כן גדלות על עצים. רצה הגורל שאם בט לא תלך להוליווד, הוליווד תבוא אל בט, וכך מצאה עצמה מידלר בת ה-20 מלוהקת כאישתו של מסיונר, תפקיד משנה פצפון ב"הוואי", האפוס הקולנועי הבלתי נגמר של ג'ורג' רוי היל על המתיישבים הראשונים באיים, תלאותיהם ונצחונותיהם.

מיס M האלוהית

טבילת האש הראשונה עוררה מריבצה את תאוות התהילה. משם היתה הדרך קצרה לטיסה לניו-יורק בה המציאה עצמה מידלר מחדש בתור "מיס M האלוהית" - פרסונה גדולה מהחיים של דיווה רבת כשרונות וברוכת קול שעתידה ללוות אותה עד עצם היום הזה. במשך תקופה ארוכה פרקה כל עול בהופעות אנרגטיות ומחשמלות מול קהל עוטה מגבות ב"מרחצאות קונטיננטל", בית המרחץ ההומוסקסואלי המפורסם, כשהמוסיקאי המלווה אותה היה לא אחר ממלך האיזי ליסנינג, ברי מנילו.

בשנת 73' פרצה עם אלבום הבכורה שלה, שנמכר מצוין והפך את מיס M האלוהית לשם מוכר בכל בית. היא אף זכתה בפרס הגראמי היוקרתי – הראשון מבין מגוון פרסים נחשבים בהם תזכה במהלך השנים.

בנעליה הגדולות של ג'ופלין

את הרומן הבעייתי שלה עם הוליווד פתחה מידלר בסערה בשנת 79'. הסרט הראשון בכיכובה, "רוז", היה הביוגרפיה הבלתי-רשמית של פרפורמרית נדירה אחרת – ג'ניס ג'ופלין, שעברה לשיר בעולם הבא כעשור לפני כן. מידלר נכנסה לנעליה הגדולות של הגברת בעלת הריאות הצרובות וקטפה מועמדות לאוסקר ושבחים מקיר לקיר. רק בת 34 וכבר היתה מוסיקאית מצליחה, שחקנית אהובה ודיווה נחשקת.

התמוטטות עצבים קשה

בהוליווד אוהבים לומר שזכיה מוקדמת באוסקר, ואפילו מועמדות אליו היא מתכון כמעט בטוח לכישלונות עתידיים. קללת האוסקר לא פסחה על מידלר והיא נעדרה מסיבות לא ברורות שנים רבות מן המסך. את זמנה בילתה בשירה על הבמה עד שסכסוך עם זמרות הליווי שלה הסתיים בתביעת ענק והתמוטטות עצבים קשה. ארבע שנים תמימות נעדרה לחלוטין מאור הזרקורים והגיחה מבוגרת יותר, כבדה יותר וצעקנית מתמיד.

דודה פולניה בשלל גוונים

חזרתה להוליווד סימנה גם שינוי מגמה. בסדרה מהירה של תפקידי משנה בסרטים כמו: "הנוכל, האוהבת והמאהבת", "היחפן מבברלי הילס" ו"חטיפה נעימה" ביססה מידלר את עצמה כקומיקאית חסרת מעצורים ו-וולגרית, שהצופים שנאו לאהוב. מראה הדודה הפולניה שאימצה לעצמה בשלל גוונים וצורות לא רק שלא הרחיק את המעריצים, אלא אף קנה לה אוהדים חדשים. משום שאין זה משנה איזה תפקיד היא מגלמת, תמיד ברור שמתחת לפני השטח רוחשת וגועשת אישיותה של בט מידלר.

סוחפת את לאס וגאס

שנות התשעים הנוסטלגיות והיסטריית הרטרו היו הזדמנות מצוינת למידלר לשוב למוקד ההתענינות ובגדול. היא הופיעה בתפקיד עצמה בשלל קומדיות טלויזיונית החל מ"נאני" ועד ל"סיינפלד" (בפרק בו מתגלה קריימר כמעריץ לא קטן) כשהיא מנציחה ומשמרת בכולן את הפרסונה שלה כ"מיס M האלוהית". בד בבד חזרה להופיע ושברה שיאי נוכחות קהל בהופעות בלאס וגאס ובכל רחבי ארצות הברית. גם את חזרתה לתפקידים ראשיים בקולנוע צלחה עם ההצלחה המסחרית העצומה של "מועדון האקסיות", לצידן של דיאן קיטון וגולדי הון, איתן היא מתכננת להופיע בעתיד הקרוב בשני סרטים נוספים.

בעקבות הדיוות הגדולות

לאור כל אלה, מי אם לא מידלר מתאימה לגלם את דמותה האמיתית של הסופרת ג'קלין סוזאן - גם לה עבר כושל כשחקנית הוליוודית, שזכתה לפירסומה האמיתי הראשון כשחצתה את המתרס והחלה לפרסם ספרים על תעשית הסקס, הסמים והרוקנ'רול של הוליווד. באחד מפיתולי הגורל האירוניים שהוליווד כל כך אוהבת, הפכו כמה מרבי המכר הטראשיים שלה, כמו "עמק הבובות", גם לסרטים מצליחים.

20 שנה אחרי שגילמה את דמותה של ג'אניס ג'ופלין שבה בט מידלר לגלם את דמותה של אישה שהגדירה באמנותה דור שלם של יוצרות, ואף היא מתה בשיא תהילתה. מידלר עצמה, כבר בת 55, שבעת הצלחות וכשלונות כאחד, לא בהכרח שותפת גורל עם ג'ופלין וסוזאן, אבל כנראה יודעת שחלק נכבד מן האומץ שלה להצליח בדרכה משולחת הרסן היא חייבת לנשים כמותן, שקדמו לה וסייעו לפרוץ את הדרך ליצירה נשית שהולכת עד הסוף. כי אחרי ככלות הכול, גם דיווה זקוקה למודלים לחיקוי.