עמנואל, אני מתנצלת

שלום, עמנואל הלפרין. סליחה שנגרעתי אתמול מעדת הצופים הקבועים שלך. אמרו שבערוץ 2 מעלים משהו חדש, בערך במשבצת הזמן המקבילה, "הלילה עם גבי גזית". שלחו אותי לצפות. בכל זאת לא התאפקתי ובמקבץ הפרסומות העברתי אליך, רק כדי להירגע מהתבשיל הדבילי של המתחרים. לא יודעת אם יצא לך לראות, אבל האמת? לא הפסדת. היה רע. לא רע מאוד. סתם רע.

אסכולה רווחת בחדשות ערוץ 2 קובעת כי הכל קם או נופל על זהותו של המגיש. אם הם צודקים, אז גבי גזית חייב לעבור בדחיפות השתלת אישיות. בינתיים חסרים לו אמפתיה, יכולת להקשיב עד הסוף, סדר עדיפויות עיתונאי, נימוס בסיסי ומראית עין של התעניינות באייטמים שלו. הנה, אדם שוב, בתפקיד כתב שאין לו מה לחדש, ניצב אצל אוהל המחאה של הנכים בכפור הירושלמי. באולפן יושב כבוד השר בניזרי. גזית קורא לו "מר בניזרי", אבל לגברת לבנה סבאג, ממנהיגות מאבק הנכים, הוא קורא "לבנה, את שומעת אותי?", ובסוף מאחל לה לילה טוב וד"ש לחברים שם, בעוד שבפני דני רופ, חזאנו המתוגמל היטב, הוא מתנצל ארוכות ובטרחנות על כך שגרם לו לעמוד באותו קור ממש כדי לבדוק אם כבר יש שלג. מה למדנו מן האייטם? מה התבהר? מה נאמר באולפן שעוד לא נאמר עד זרא? כלום, בעצם. חוץ מקולו של גזית בהמון מלל ממש מיותר.

אחר כך הוא קורא למחזאית עדנה מזי"א "עדנה". היא אחת משתיים שהוזמנו על תקן של לא-ברור-מה כדי לדון בעלילות הגבורה הימיות של בחורינו המצוינים ולהגיד שזה בעצם לא כל כך הרואי. לכאורה, יש אמירה. אבל איך אפשר לומר משפט שלם אחד באולפן של גזית, שכנראה מאוהב בקול של עצמו עד כדי כך שהוא מוכרח להשמיעו מעל ומתחת, מעבר, לפני ואחרי ותוך כדי כל משפט של מרואייניו?

אה, והיתה גם "חשיפה". אחד, הרב שעשוע, מנהל מכון נתמך של משרד הדתות, חיבר ספר ובו תיעוד (?) של סיאנסים עם יצחק רבין ובן גוריון. הרב עובדיה יוסף נתן לספר הזה "הסכמה". בסיאנסים המתועדים מתברר (?) שיגאל עמיר הוא קורבן. ככה, שחור על גבי לבן, ועוד טוענים באולפן כנגד מר בניזרי כי את הספר הזה, על קרבו וכרעיו, לומדים בתלמוד תורה אחד של ש"ס. קאט לכתבה. יש בה ערימת דרדקים שמתראינת מעבר לסורגי בית הספר והם מאשרים בחפץ לב כי למדו מן הספר הזה. שום תגובה רשמית של מנהל תלמוד התורה, שום מבוגר אחראי. מה שנחשף כאן הוא הצהבה ארכנית של עוד מוזרות פעוטה מתוך הים התמוה של מפעלות ש"ס, אבל לא עובדות: משלם המסים, אמר גזית, שילם עבור הדפסת הספר הזה. לא מצאתי הוכחות לטענה. רמת התחקיר והתיעוד של האייטם היתה מביישת מקומון שכונתי קטון, וודאי שאינה מוסיפה כבוד לישראל סגל, עורך "הלילה עם גבי גזית".

קפיצה קטנה לחו"ל (בערוץ 1)

במקבץ הפרסומות אפשר היה לנוח קצת ולהציץ בך, עמנואל. באותה שעה שבערוץ 2 ריצדו חיתולים וחטיפים, אתה ניהלת דיון אינטליגנטי, נינוח וקשוב עם מומחה למשפט בינלאומי שהסביר מה מותר ומה אסור למדינות לעשות בים, גם כשדחוף להן להשתלט על ספינות מלאות נשק. מחשש להפסיד משהו שבתי לגזית, וראיתי, ממש בסוף, הברקה. מדי ערב, כך בישרו לנו, יוצגו שתי עמדות סותרות בסוגיה מענייני היום. גזית אמר שזה ממש לא בסדר שהנשיא רצה לנסוע לרמאללה כאשר כבר ידע על ספינת הנשק, ומנגד, הסמן האינטליגנטי של התוכנית הזאת, ישראל סגל, אמר שדווקא בסדר, והזכיר לנו את ביקור סאדאת וכמה שמחנו שהתרחש. גזית טען שסאדאת לא השתעשע באוניות נשק. אני מקווה שניתוח השתלת אישיות לא ממש כואב, ושבאותה הזדמנות אפשר לחבר לגזית צ'יפ נרחב של זכרון היסטורי, או לחשן יותר מוצלח לתוך האוזניה. עד שזה יקרה, במשבצת הזמן הזאת, אני צמודה לעמנואל הלפרין, עד ההימנון.