חוצה את הקווים

יש להניח שרוב האנשים היו מתפללים שהאדמה תבלע אותם, אחרי ש-4,000 אוהדי בית"ר ירושלים שרו לעברם בקולי קולות ובמשך עשר דקות תמימות "את בלונדינית מזדיינת". אבל יפעת לין, שקורצה מחומר אחר, דפקה חיוך רחב וירדה מעמדת השידור בכפר סבא היישר לתוך ההמון הסוער, שדווקא קיבל את הבלונדינית המצודדת בתשואות רמות. ארבע שנים לאחר אותה חוויה בלתי נשכחת, גם מצלמות הטלוויזיה מקבלות בחום את שדרנית הקווים התוססת של משחקי הכדורגל בערוץ הספורט.

"עד היום אני לא יודעת אם בשבילם הבלונדינית המזדיינת זאת קללה או ברכה. זה כבר קרה לי כמה פעמים מאז, ופשוט למדתי לחיות עם זה ולא להגיב. הבנתי שזה חלק מההנאה של האוהדים ושאין צורך להתייחס לכך", אומרת לין, שצמחה בחממה הפורייה של ערוץ 5 לצד מירי נבו, לילך סונין ובקי גריפין, אך בניגוד מוחלט להן אינה בוחלת בלבוש סקסי וצמוד בזמן העבודה. בערוץ, אגב, מאוד מעריכים את טעמה בבגדים, ולראיה - היא מכונה בפי כולם קלולס/קלולה/קלולית, בהשראת גיבורת הסרט המפורסם, שנהגה לבחור את בגדיה באמצעות המחשב.

גם כשהיא לא מדווחת מהקווים - במשחקי ליגת העל בערוץ +5 בשבת, במשחקי הליגה הלאומית בערוץ 5 בימי שישי - או עסוקה בהפקה של משדרי הכדורגל בערוץ, היא חיה ונושמת כדורגל כמעט 24 שעות ביממה. הטלוויזיה אצלה מכוונת קבוע לערוצים 5 ו-+5, ואין לה בעיה לבלות שעות בצפייה במשחקים מישראל, אנגליה, ספרד ועוד. "אני שמחה שהצלחתי לשלב בין האהבה שלי לעבודה שלי. מאז שאני בערוץ יש לי בעיה מאוד רצינית: אין לי זמן ללכת למשחקים, כי את רובם אנחנו משדרים ואני עובדת בזמן השידור. ההזדמנות האחרונה שהיתה לי להתרווח ביציע ולפצח גרעינים בכיף, היתה במשחק האחרון של הנבחרת".

לין, 28, שמתגוררת בגפה בהרצליה, היתה מטורפת על כדורסל מאז שהיא זוכרת את עצמה, ואפילו החזיקה במנוי למשחקי מכבי ת"א. החיבור שלה לכדורגל החל באופן מקרי בגיל 16, כאשר שכן שעימו נהגה ללמוד למבחנים בישר לה יום אחד שאינו יכול ללמוד איתה בגלל המשחק של בית"ר ירושלים, וטען שכדורגל אינו משחק לבנות.

לין החליטה להוכיח לשכן את טעותו. היא נכבשה בקסמי המשחק ואפילו החלה לשחק כדורגל עם הבנים בהפסקות, בתור שוערת. "נדלקתי על כדורגל והתחלתי ללכת למשחקים של בית"ר, אבל האלילים שלי היו דווקא ניקולה ברטי ופיליפו אינזגי האיטלקים. מה שקרה בבית"ר ירושלים בשנים האחרונות די הרחיק אותי מהקבוצה, מה גם שהיום אני שומרת על ראייה אובייקטיבית".

אחרי שהשתחררה מצה"ל, בחרה לין לעשות תואר ראשון בתקשורת במכללת ת"א, כשמטרתה הברורה היא להגיע לערוץ הספורט. "היה לי ברור שאני רוצה להיות שם ולדבר כל היום על כדורגל". לפני כארבע שנים היא הגיעה לראיון אצל מנכ"ל הערוץ, מיילן טנזר, ובמשך שעה תמימה שוחחו השניים על המונדיאל. היא שובצה לתפקיד עוזרת הפקה של שידורי ליגת הנשים בכדורסל, ובהדרגה התקדמה לעמדת המפיקה ועוזרת במאי של השידורים הישירים מליגת הגברים והנשים בכדורסל. בעקבות רכישת זכויות השידור של ליגת העל והליגה הלאומית בכדורגל, עברה לתפקידי הפקה במשדרי הכדורגל של הערוץ, כולל השידור הישיר מליגת העל בימי שני ו"הרכב ראשון" בערוץ +5.

"תמיד רציתי להיות על המסך ואני כל כך אוהבת כדורגל, שהרגשתי שיש לי מה לתרום ואני צריכה להיות שם", היא אומרת, ואכן, בשנה שעברה החלה לדווח מהקווים. היא לא תשכח לעולם את טבילת האש הראשונה שלה, שבסיומה הוטל עליה לראיין את אורי אלקבץ, מאמן הכח ר"ג. "לא כל כך התרגשתי, אבל בדיוק לפני שהשידור עבר אלי, הוא אמר לי 'יפעת, אל תתרגשי. גם אני התרגשתי בפעם הראשונה שהייתי מאמן'. באותו רגע נכנסתי להתרגשות. אומנם הצלחתי לשאול את השאלות, אבל היד שלי רעדה ללא הפסקה וכמובן שראו את זה בשידור".

בהדרגה היא נכנסה לעניינים והפכה לחביבת הקהל והשחקנים בליגה השנייה. קשר מיוחד נוצר בינה לבין הפועל באר שבע, ולין הפכה להיות הקמיע של הקבוצה, שלא נוצחה במשחקים אותם שידרה. אחרי משחק העלייה של באר שבע לליגת העל, נכנסה לין עם צלם לחדר ההלבשה ולפתע "כל השחקנים, כולל המאמן לופא קדוש, העיפו אותי באוויר, שפכו עלי מים ושרו לי שירים. זאת היתה הרגשה מדהימה".

יש הבדל בין לראות את המשחק מהיציע וליד הספסל?

"זאת סיטואציה שונה לגמרי, ואני מאחלת לכל מי שאוהב כדורגל, לעבור את החוויה המדהימה הזאת. על הספסל מתרחשות אמוציות מטורפות. המאמן צועק, מקלל ונותן הוראות, יש חילופי דברים בין שחקני הספסל לשחקנים על המגרש, וכל האווירה מסביב גורמת לך לחוש חלק אינטגרלי מהמשחק".

כיצד מוצאים את האיזון בין החובה העיתונאית לדווח על כל מה שרואים, לבין הרצון של הקבוצה לחשוף כמה שפחות

מהמתרחש על הספסל?

"במקצוע הזה אתה צריך לדעת היכן עובר הגבול. כבר קרה לי שדיווחתי על משהו בשידור, ואחרי ההפסקה בא אלי מנכ"ל קבוצה, ואמר 'אם את רוצה לפגוע בנו, אני מציע שתלכי לשבת עם הקבוצה השנייה'. עם הזמן למדתי שיש דברים שלא חייבים להיאמר בשידור. אם אתה רוצה שהקבוצה תמשיך לשתף איתך פעולה, אתה לומד מה הם הקווים האדומים. יחד עם זה, כשיש אירוע חדשותי, לא אחשוב פעמיים אם לדווח על זה".

האם לדעתך לנשים קל יותר לדובב את המרואיינים?

"אני בטוחה בזה. הרבה פעמים הם מחמיאים לי על הבגדים שלי ונראה לי שקל להם להיפתח יותר, כי בחורות יותר רכות מגברים".

מה את משיבה לאלה הטוענים שאת מתלבשת בצורה פרובוקטיבית?

"אני מתלבשת צמוד מאז ומעולם, בלי שום קשר לכדורגל. הרבה פעמים שואלים אותי אם אני באה לבושה ככה רק לכדורגל, והתשובה שלי היא שלא משנה אם אני הולכת לסופרמרקט, לעבודה בערוץ או לכדורגל, מבחינת לבוש זה בשבילי אותו דבר. יחד עם זה, אני לא הולכת עם חולצות בטן ומיני, כי בכל זאת זה מגרש כדורגל ויש לי את הגבולות שלי".

השחקנים לא אומרים שקשה להם להתרכז כשאת בסביבה?

"היה לי פעם קטע כזה בבאר שבע, שהשחקנים זרקו לי כל מיני הערות בזמן החימום ואמרו לי 'מה את עושה לנו'. מאמן הכושר שעמד על המגרש ביקש ממני לעזוב את המקום ולרדת לדשא כשמתחיל המשחק. קיבלתי את זה בהבנה והלכתי לשבת בחדר ההלבשה".

שחקנים גם מתחילים איתך, או שפוחדים ממך?

"בהחלט מתחילים, אבל לא מתאים לי שיהיה לי חבר כדורגלן. לא בגלל שאני חלילה מזלזלת בכדורגלנים בארץ, אלא בגלל שאני רוצה לעשות הפרדה מהעבודה".

כדורגל נחשב למאחז גברי. לפחות בהתחלה הרגשת יחס מזלזל מצד המרואיינים?

"האמת היא שלא נתקלתי בזה, ואני מאוד מקווה לא להיתקל. בניגוד להרבה בנות שמגיעות סתם למגרשים והמשחק לא ממש מעניין אותן, אני יכולה להעיד על עצמי שאני באמת מבינה בכדורגל. בכלל, אני חושבת שהבנות שעובדות בתחום בהחלט מבינות את המשחק ומצליחות לספק את הסחורה".

כיצד את מסבירה את המהפכה הנשית בתחום שידורי הספורט בארץ?

"מאז שערוץ הספורט פתח את שעריו לנשים ומירי נבו היתה החלוצה בתחום, יש יותר התעניינות של נשים בכדורגל, והוכח שנשים לא נופלות מגברים בתחום הזה. אני חושבת שהשילוב בשידור בין נשים לגברים הוא נהדר, גם מבחינה ויזואלית וגם מבחינה עניינית. אין לי ספק שהתופעה הזאת תלך ותגדל, אבל לגברים אין מה לחשוש, כי הם תמיד יישארו בתמונה".

האם יש הבדל בין סיקור ליגת העל לליגה הלאומית?

"אין הבדל מבחינת האתגר, אם כי אני מאוד מעריכה את הליגה הלאומית. קל יותר לראיין שם, כי המאמנים והשחקנים משתפים יותר פעולה. השחקנים פחות ידועים ועבורם זאת הזדמנות מצוינת לקבל חשיפה בתקשורת. אי אפשר כמובן להשוות בין משחק בין הפועל ת"א למכבי ת"א, למשחק בין בני סכנין למכבי הרצליה, אבל האתגר זהה, ואני נהנית מהעבודה במידה שווה".

כיצד את מתרשמת מהכדורגל כיום בארץ?

"אני חושבת שהכדורגל בארץ נסוג בשנים האחרונות. יש הרבה מאוד אלימות במגרשים ונוכחתי בכך במו עיני בהתמוטטות של היציע במשחק ההכתרה של מכבי חיפה אשתקד. אם היה לי ילד קטן, לא הייתי שולחת אותו למשחק כדורגל. האוהדים צריכים להבין שכדורגל זה כיף וחלק מתרבות פנאי. גם הרמה די הידרדרה ורואים את זה על קבוצות כמו בית"ר ירושלים והפועל חיפה. אני מקווה שלקבוצות יהיה יותר כסף בשנים הקרובות, ושתהיה ביניהן יותר תחרות".

היכן את רואה את עצמך בהמשך?

"כרגע טוב לי מאוד היכן שאני, וגם סיימתי לימודי משחק אצל רותי דייכס ואצל ליאת ביין. אני מאוד אוהבת לשיר, ולכן אני מתכוונת ללמוד פיתוח קול בשביל הכיף. אני רוצה להתחיל ללמוד לתואר שני, אבל בגלל שאני עובדת שבעה ימים בשבוע, מאוד קשה למצוא את הזמן לכך. אני גם מאוד רוצה להגיש תוכנית אירוח ספורטיבית קלילה. בארץ לוקחים את הספורט, ואת הכדורגל במיוחד, בצורה כבדה מדי ושוכחים שאחרי הכל מדובר בפאן".

זה נכון שאת רוצה להפוך לשדרנית הראשית במשחק?

"רוצה מאוד. כשחברים משחקים 'פיפ"א', אני משדרת את המשחק. אני מאוד רוצה להיות שדרנית הכדורגל הראשונה בארץ".