מסוכן או לא?

רק בעוד עשר שנים נוכל לקבל תשובה מוסמכת ונחרצת לשאלה אם הקרינה האלקטרומגנטית שפולטים הטלפונים הסלולריים לתוך ראשנו אכן מזיקה, והאם היא אחד הגורמים למחלות כמו סרטן. ברור שהמכשירים אכן פולטים קרינה - אבל איש אינו מוכן להתחייב שהיא קטלנית.

ולמה התשובה הוודאית תתקבל רק בעוד עשור? משום שתעשיית הסלולר מגלגלת כיום מיליארדי דולרים בשנה, ובמכשירים משתמשים מאות מיליונים בכל העולם - ואם מישהו יעז לצאת בהכרזה בלתי בדוקה, שתפגע בהכנסות, הוא עלול לחשוף את עצמו לתביעות כספיות אדירות. לכן, גם האירגונים ההתנדבותיים וגם גופי מימשל ברחבי העולם נזהרים כמו מאש, ולא מזדרזים לקבוע שהשימוש בטלפון הסלולרי מסוכן.

העירפול סביב נתוני המחקרים יוצר אי ודאות. בישראל נחקק כבר חוק, המחייב יצרני סלולר לציין את רמת הקרינה שפולט כל מכשיר, אולם יש מחלוקת גם על צורת המדידה וגם על קביעת תקן בטיחות מוסכם. רשות התקשורת של ארה"ב - שעל בדיקותיה מסתמכות רשויות תקשורת בכל העולם, בבואן לאשר שימוש במכשירים - אינה ממהרת לחרוץ את דינה. בחודש שעבר החליטה הרשות לפתוח בפני הציבור את המידע שנצבר אצלה, באתר אינטרנט, כדי שיוכל לשפוט בעצמו, גם אם נתוני המחקר אינם מושלמים עדיין. מהתשובות המופיעות באתר - יש לנו מה לדאוג.

היצרניות בקשו תקן

התקן המקובל בעולם לבטיחות קרינה הינו תקן IRPA, התוחם רדיוס של בטיחות, שחשיפה לקרינה מעבר לו אינה מסוכנת וגם אין צורך להגביל אותה בזמן. בתוך רדיוס הבטיחות הזה זמן החשיפה המותר תלוי במרחק מן האנטנה של מכשיר הטלפון. כלומר, ככל שמתרחקים מן האנטנה - כך אנו יכולים להיחשף לזמן רב יותר.

תקן בינלאומי זה תקף גם למכשירי קשר צבאיים ואזרחיים. אולם יצרני הסלולר ומפעילי הרשתות בכל העולם הצליחו לשכנע את המוסדות המקצועיים בתחום הקרינה לקבוע תקן נפרד למכשירי הסלולר, בטענה שהאנטנה של הטלפון יוצרת שדה מגנטי קרוב, המתנהג בצורה שונה משדות מגנטיים אחרים, ומה שקובע את הסכנה הוא כמות הקרינה הנספגת בראש.

לכן, מה שנמדד כיום הוא עוצמת האנרגיה המשודרת ממכשיר הסלולר לתוך הגולגולת. מדידה כזו נקראת SAR (רמת ספיגה ספציפית), והיא הנתון היחיד שניתן לקבל לגבי כל מכשיר חדש המגיע לשוק.

תם ונשלם? לא ממש: מתברר כי גם מדידת האנרגיה בעייתית, כי היא אינה מתחשבת בכמה מרכיבים חשובים - למשל, העובי המשתנה של הגולגולת מאדם לאדם. היא גם לא בודקת את רמת הקרינה הנספגת באברים אחרים, לאו דווקא הראש. ידוע, למשל, כי גולגולת של ילדים דקה יותר, ולכן רמת הספיגה אצלם תהיה גבוהה יותר. יתרה מזו: יש אנשים עם רגישות גבוהה מסיבות גנטיות או בריאותיות, וגם אצלם הספיגה גבוהה יותר ועלולה לגרום לתופעות לוואי, כמו כאבי ראש, חום, איבוד ריכוז וזיכרון, האטה בזמן התגובה ועוד.

נכון לעכשיו, כל המכשירים שיוצרו לאחר 2 ביוני 2000 וקיבלו היתר שימוש בארה"ב עונים לדרישות של רמת SAR מקסימלית, שנקבעה בעולם כתקן מחייב. אולם יש לשים לב, כי מדובר ברמת קרינה ממוצעת בלבד ולא ברמה המקסימלית, שאליה מגיע המכשיר, כאשר הוא מתאמץ מאוד ליצור קשר עם אנטנת השידור הקרובה ביותר של חברת הסלולר (מה שקורה כשהמכשיר מרוחק מהאנטנה, או מופעל במרתף, מעלית וכו').

גם האוזניה מסוכנת

גופי מחקר רבים בעולם, ובראשם אירגון הבריאות העולמי, מעודדים מחקרים לגבי נזקים אפשריים כתוצאה מקרינה. במספר מדינות כבר נקראו המשתמשים למתינות ולזהירות בשימוש, בעיקר אצל ילדים. רשות התקשורת האמריקנית קובעת, כי למרות שאין עדיין הוכחה אם טלפונים סלולריים בטוחים לשימוש אם לאו, יש די דגלים אדומים, כדי להמליץ על נקיטת אמצעי זהירות.

מכשירי הטלפון הסלולרי משדרים בהספק של עד 0.6 וואט, ונקבע, כי רדיוס הביטחון לעוצמה מירבית זו הוא כ-15 ס"מ. לא צריך להיות מדען, כדי לדעת שכל מכשיר המוצמד לאוזן אינו עומד בקריטריון הבטיחותי הזה. הרשות ממליצה, לכן, על הגבלת החשיפה לקרינה - כלומר לדבר פחות.

כיוון שמדובר בהמלצה, איך נאמר - קשה ליישום - צצו בשנים האחרונות מוצרי הגנה מקרינה, כמו נרתיקים ממוגנים לטלפון סלולרי, וגם פיסות פלסטיק ומתכת, שנועדו כביכול לספוג את הקרינה מן האנטנה. רשות התקשורת האמריקנית הגישה לפני כחודש תביעה פלילית נגד שני יצרנים, שהתיימרו לחסום את הקרינה בצורה זו. בתביעה קבעה הרשות, כי כל שעשו החברות הללו היה חסימת האמת ולא חסימת הקרינה.

רשות התקשורת קובעת גם, כי שימוש באוזניה אינו בטוח. אוזניות (עם חוט או אלחוטיות) מספקות הגנה נאותה, רק בתנאי שבזמן השיחה הטלפון הסלולרי רחוק גם מהראש וגם מהגוף. הסיבה: המדידות הרשמיות בודקות ספיגת קרינה בגולגולת, אך טרם נבדקו השפעות הקרינה על אברים אחרים העלולים להיפגע - למשל, אם המכשיר צמוד למותן, מה קורה לאברים פנימיים חיוניים?

אוזנייה עם חוט המגיע עד האוזן מוליכה גם היא קרינה לראש, אם כי בכמות קטנה מאוד. קיימות היום אוזניות, שבהן מעבר הקול נעשה באמצעות צינור אקוסטי חלול, כך שהמכשיר המשדר לא מגיע עד לאוזן, אלא נגמר לפחות 15 ס"מ ממנה, שזהו מרחק הביטחון.

אבל פתרון האוזניה אינו נוח, ומעטים האנשים המוכנים להסתובב יום שלם עם אוזניה תחובה בתוך אוזנם. אוזניות אלחוטיות (בקישור בלו טות') נוחות מעט יותר, אולם הן יקרות עדיין, ורק מיעוט עושה בהן שימוש.

יותר אנטנות - פחות סכנה

ההספק שמייצר הטלפון הסלולרי בעת פעולתו אינו קבוע, וכך גם עוצמת הקרינה הנובעת ממנו. הוא משתנה ממקסימום של 600 מיליוואט עד למינימום של מיליוואט אחד. סטטיסטית, הספק השידור נמוך בדרך כלל (פחות מ-50 מיליוואט), והסיכון מקרינה נמוך בהתאם. הקרינה מסוכנת יותר כאשר ההספק גבוה, ובמיוחד כאשר הוא עולה למקסימום לאורך זמן מתמשך.

ככל שגדל המרחק של המשוחח מהאנטנה הסלולרית האזורית של ספק השירות, הטלפון זקוק להספק גבוה יותר כדי לשמור על רציפות הקשר, ולכן עוצמת הקרינה שלו עולה. אבל חברות הסלולר מתאמצות לנצל את האנטנות הקיימות, כדי לחסוך הצבה של אנטנות חדשות. לפעמים, החיסכון הזה הוא לא ביוזמתן ונובע ממחסום של רשויות מקומיות ומהתנגדויות תושבים, המבקשים להקטין את מספר האנטנות באזורי מגורים מתוך דאגה לבריאות הציבור.

מדובר בטעות נפוצה, שכן למרות התדמית המאיימת של אותן אנטנות, הקרינה שסופג המשתמש ממכשיר הטלפון גבוהה בהרבה מזו המתקבלת מהאנטנה (בהנחה ששומרים על מרחק ביטחון מזערי ממנה).

הקטנת מספר האנטנות וצמצום הכיסוי שלהן מאלץ את מכשירי הסלולר של כולנו להתאמץ יותר, לעבוד בהספק גבוה יותר, ומכאן גם לפלוט קרינה רבה יותר. גם מכשולים כמו קירות, מעליות, מרתפים, או אזורים שבהם יש מעט מאוד אנטנות סלולריות, גורמים להעלאה של רמת הקרינה מהסלולרים.

6 דקות גג

מכוני התקינה מצאו, כי גוף האדם בנוי לספוג קרינה, אבל לא לאורך זמן - 6 דקות לכל היותר ברמת הקרינה המקסימלית של הטלפון הסלולרי. חברה ישראלית בשם אוויוניקה אלחוטית פיתחה מכשיר מדידה, שאותו מניחים ליד אנטנת הטלפון, והוא מודד בקביעות את רמת הקרינה הנפלטת. שיווקו של המכשיר, Rad-Alert שמו, יחל בימים הקרובים.

המכשיר המיניאטורי פועל עצמאית בעזרת סוללה (עם אורך חיים של חמש שנים) והוא כולל מיקרומחשב, אלמנט מתוחכם לבקרת אנרגיה, גלאי משוכלל ורמקול זעיר. כל זה במארז בגודל 10 על 25 מ"מ.

יתרונו המרכזי הוא היכולת לזהות מקומות שבהם הקרינה גבוהה במיוחד, ולאורך זמן. במקרה כזה הוא משמיע צפצוף ואז המשתמש יכול לעבור למקום שבו הקרינה נמוכה יותר, ומשם להמשיך לנהל את השיחה. מקום כזה יכול להיות אפילו במרחק של מטרים ספורים בלבד (גם באותו חדר).

רשות התקשורת גם מאפשרת לבדוק כל דגם של טלפון סלולרי, באשר לרמת הקרינה (ARS) לכל מכשיר. את הבדיקה ניתן לבצע באתר www.fcc.gov/oet/fccid ושם צריך לרשום את מספר הדגם לפי הרשום בתוך המכשיר (מתחת לסוללה) ולקבל בחיפוש קצר את רמת הקרינה.

אתרים קשורים

אתר רשות התקשורת של ארה"ב.

הנחיות מדוייקות לבדיקת רמות החשיפה המקסימליות ניתן למצוא באתרים: www.fcc.gov/oet/info/documents/bulletins/#65

www.fcc.gov/oet/info/documents/bulletins/#56