דירה על גלגלים

אוטוטו נופל עלינו החופש הגדול - העונש הגדול עבור רובנו. חוץ מהצורך להעסיק ולבדר את הקטנים המשועממים, אנחנו נאלצים לא פעם לנצל את התקופה המפוקפקת הזאת למעבר דירה. מי שהיה בסרט הזה לא מזמן, יכול לספר לכם שלארוז בית שלם, ואחר-כך לפרוק אותו, כשמישהו נמוך עם הרבה דרישות לגיטימיות מסתובב לך בין הרגליים, משול לעונש שרק האלים יכלו לרקוח. מצד שני, הגליית הקטנים לסבתא עד יעבור זעם, חוסכת מהם חוויה "תהליכית", כמו שאוהבים לקרוא לה בז'רגון הפסיכולוגי.

אז מה יותר עדיף? נירה נוף, פסיכולוגית במרפאת ילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש של שירותי בריאות כללית בת"א, משוכנעת כי אם טובת הילדים עמדה לנגד עיני ההורים כשהחליטו לאן ומתי לעבור, קרוב לוודאי שהילדים לא היו שותפים לתהליך קבלת ההחלטות. לדבריה, חשוב לזכור שכאשר מדובר בילדים קטנים, עלול המעבר לעורר חרדה. "הבית אותו הם מכירים הוא חלק מתפיסת הזהות של הילדים את עצמם ואת המשפחה, וכדי לא להשאיר אותם מבולבלים וחסרי-שקט, חשוב להקנות להם תחושה של שליטה". איך עוזרים להם? משתפים אותם במידע על מה שעתיד לקרות.

כל אחד והארגז שלו

נוף מייעצת לספר לילדים בפירוט כיצד יתבצע המעבר: "תארו להם כיצד תאספו את כל הדברים החשובים והמוכרים להם, שיישארו בארגזים עד שיגיעו בשלום לבית החדש, הסבירו להם כיצד הדברים יגיעו ("תבוא משאית גדולה…יעזרו לנו סבלים מיומנים"...) ולא פחות חשוב, כיצד בני המשפחה יגיעו ויתאחדו במעונם החדש במיוחד אם בזמן המעבר עצמו הילדים לא יהיו נוכחים".

אחרי ההסברים באה ההחלטה אם לאפשר לילדים להיות חלק מהתהליך - שרבים וטובים חווים אותו כסיוט - או לאפסן אותם אצל סבתא ליומיים-שלושה. גם במקרים כאלה מציעה נוף לאפשר לילדים לקחת חלק, ולו סמלי, בתהליך. "תנו לילדים ארגז אחד או יותר, בו יניחו את חפציהם החשובים. הציעו להם לאייר ולצייר עליו או לסמן אותו בדרך אחרת כארגז המיוחד שלהם". אם החלטתם בכל זאת לשתף אותם בתהליך, אפשר להעסיק אותם תוך כדי במשחקים הקשורים בארגזים: בציור עליהם או בהפיכת הארגזים הגדולים למשהו בסגנון "הבית של יעל".

גם אחרי ההעברה, שוב עולה הקונפליקט בין הצרכים המעשיים (לפרוק, לסדר, לארגן) לבין צורכי הילדים (שוקו, חיבוק, עכשיו לשחק, עכשיו לישון, עכשיו להזמין חבר וכו'). "גלו רגישות לצרכים שלהם", מציעה נוף. "אם בן השנתיים קשור מאוד לתמונה שהיתה תלויה מעל מיטתו, חשוב שימצא אותה שם כבר בלילה הראשון. בגלל החשיבה הקונקרטית שלהם, ילדים עלולים להגיב בלחץ להיעדרם של חפצים חשובים להם, או לחלופין לנוכחות של ארגזים זרים בחדרם. עדיף להיות עם הילדים וללוות אותם בתקופה הראשונה בבית החדש, ולדחות את סידור הדברים. הם יחכו".

כל התחלה כרוכה בפרידה

עוד משהו, שכדאי לזכור בקשר לילדים, הוא שכל התחלה חדשה כרוכה בפרידה ומושפעת ממנה, החל מהשלב בו לילדים יש קבוצת חברים מגובשת. "בגן (בגיל 4 וחצי) וודאי בבית-הספר, המעבר כרוך בהכרח בפרידה. ללא שיינתן מקום מיוחד לפרידה, עלול המעבר לעורר תחושות לא נעימות של תלישות, אשמה וחוסר ערך ('נעלמתי להם ולאף-אחד לא אכפת') הדבר נכון תמיד, גם, ואולי במיוחד, אם הילד מחכה בקוצר-רוח לעבור כבר.

"חשוב לעזור לילדים להיפרד באופן מאורגן. הציעו להם לערוך מסיבה קטנה לפרידה, היעזרו בגננת או במורה לשם כך. גם בזמן החופשה".

לדברי נוף, טקס החלפת מתנות (אלבום או ספר זיכרונות שיקבל מהקבוצה ומתנה סמלית שהילד יכול לתת לאחרים) עשוי להיות מאוד משמעותי עבורו.

גמרתם לארוז, סיימתם לפרוק, מיציתם את שלב הארגון והסידור, ועכשיו אפשר להתרפק על המציאה החדשה? לא ממש. כל התחלה במקום חדש מעוררת חששות ודאגות. בפני הילד עומדות משימות לא קלות של רכישת חברים חדשים ומעמד חברתי, הבנת ולמידת הקודים של בית-ספר החדש והסתגלות לדרישות שונות.

כיוון שכך, וכיוון שילדים מגלים לרוב סקרנות לגבי המקום החדש, ממליצה נוף לערוך להם סיורים בשכונה החדשה, ובבית אליהם יעברו. "הציגו לילדים את היתרונות של הבית החדש (הדירה גדולה יותר, קרובה לסבתא, השכונה נעימה יותר), אבל השאירו מקום גם לחששות. אין טעם לצבוע הכל בוורוד. ניתן לערוך רשימה של יתרונות לעומת חסרונות, או של הדברים אליהם נתגעגע לעומת אלו שנשמח להיפטר מהם, ולשלוף אותה כמה חודשים לאחר המעבר. הילד וגם אתם תוכלו ללמוד מכך הרבה לקראת מעברים נוספים שונים הצפויים לו".

שההורים יטפלו גם בעצמם

תהליך ההסתגלות למעבר מעורר מגוון-רחב של תגובות אצל ילדים, משמחה ועד צער וכעס. גם מעברים תכופים בין תגובות קיצוניות כאלו הוא נורמלי ויש להתייחס אליהם בסבלנות והבנה. "עלולים להתרחש נסיגה מהישגים שהילדים רכשו לפני המעבר, למשל בגמילה או בהרגלי שינה, אבל כמו משברים רבים אחרים, גם מעבר דירה עשוי בטווח הארוך לתרום להתפתחות הילד: הסתגלות לסביבה חדשה תורמת להרחבת המודעות לכוחות ולחולשות שלנו ולאמונה שלנו ביכולת להתמודד עם קשיים."

הורים למתבגרים יכולים להבחין שמעבר דירה עלול להיות קשה עבורם הרבה יותר, אבל יש להם לעתים קרובות פריבילגיה להמשיך וללמוד במסגרת החינוכית הקודמת אם הם מעונינים בכך. גם להם מציעה נוף להקשיב. "גם פה ידע מגביר את תחושת השליטה. אם הם מתלבטים, סייעו להם להחליט על-ידי איסוף מידע ונתונים שונים על בתי-ספר האפשריים". נוף מציעה לא לערב את המתבגרים ברגשות ההורים: "זה לא יוסיף ולא יסייע להם. הם ממילא נתונים בסערה רגשית". בכלל, כדאי להורים לטפל גם בעצמם בתקופה הזאת. "במצבים בהם ההורים עצמם אמביוולנטים לגבי המעבר, ואינם מרשים לעצמם להודות בספקות המלווים אותם, הם עלולים להשליך את הקשיים שלהם על ילדיהם, וכך נוצר מצב בו מתקשים הילדים גם עבור הוריהם. חשוב לזכור עד כמה רבה השפעת ההורים על תהליך ההסתגלות של הילדים. הורים מאורגנים ורגועים יותר, מקילים בדרך-כלל על ילדיהם בתהליך המעבר".

ולבסוף, מציעה נוף לזכור שהבית המיתולוגי, שנחקק בזיכרון על מראותיו וריחותיו, ייוותר לעולם כחלק מהעולם הפנימי שלנו, יעשיר אותו וימלא אותו.