השכנים של מסעדת ג'ירף: מי ישלם לנו על הנזק?

ביום שאחרי פיצוץ מיכלי הגז ברחוב אבן-גבירול השוקק, במתחם מסעדת "ג'ירף", מנסים עדיין דיירי האזור לעכל, להתאושש ובעיקר להעריך את הנזקים. סביב הבניין, שגודר על-ידי המשטרה, מתגודדים סקרנים, ואל המסעדה מתקבצים בעלי החנויות הסמוכות, דיירים ואנשי מקצוע.

שר התשתיות, יוסף פריצקי, ביקר באזור בו אירע הפיצוץ וקיבל הסברים מאנשי המקצוע במקום על השתלשלות האירועים. "אני יודע שלא מדובר באירוע חד פעמי", אמר השר, "קרו אירועים כאלה בעבר וצריך לעשות עכשיו כל מאמץ כדי שהם לא יקרו יותר. אני רוצה לוודא קודם כל מי בדיוק התרשל כאן. מעבר לזה, אין ספק שקרה פה נס גדול, ולא היו אבידות בנפש".

מעיריית תל אביב נמסר כי הפיצוץ פגע בשלושה בניינים, והנזק נאמד בעיקר בתריסים, מרפסות, עציצים ומזגנים. "המהנדסים שביקרו באזור קבעו כי לא נשקפת סכנה ליסודות הבניין ואין פגיעה ביציבותם", אומרים בעיריה. אך את התושבים זה לא מנחם.

אחד השכנים: הלך הבית

הנזק שנגרם מהפיצוץ ניכר בכל פינה, החל מזגוגיות מנופצות בדירות בקומות העליונות במתחם, וכלה בתריסים שבורים בבניינים הממוקמים אפילו מאות מטרים ממקום הפיצוץ. בלילה פונו כל דיירי הבניין עצמו והיום הם החלו לשוב, אחד אחד, לבתיהם.

"אני לא יודע מה אני עושה עכשיו", אמר שיר, בן 25, המתגורר בדירה ממש מעל המסעדה. "הבית הלך, פשוט הלך, אין בית. אני לא יודע מי אחראי על זה, אבל מה שקרה פה זה חוסר אחריות".

מנשה יכין, המתגורר בדירה עורפית בבניין ממול למסעדה, היה בבית בעת הפיצוץ ונחרד. "זה נשמע כמו 100 פיגועים", הוא מספר. "פיצוץ אדיר. כל הבתים בבניין שלי אכלו אותה מההדף, קירות נסדקו, עכשיו לך תחפש מי שישלם לך על זה. אין קץ למחדלים. זה מזכיר קצת את 'אסון ורסאי', להבדיל אלפי הבדלות מבחינת האבידות בנפש. אתמול היו שלושה פיגועים, וכאילו זה לא מספיק – עכשיו זה".

מיכלי הגז מוקמו בחדר קטן בירכתי המסעדה, אך הנזק החמור ביותר ניכר במסעדה עצמה ובחנויות הסמוכות לה. בכור ג'וראיוף, בן 75, עומד מול המספרה שלו, אליה הגיע מדי יום במשך 45 השנים האחרונות, ובוחן את הנזקים. לבסוף הוא פותח את הדלת הנעולה עדיין, מבעד לחלון הראווה המנופץ, ומזיז את השלט שנותר איכשהוא שלם. "שמעתי אתמול בלילה על הפיצוץ בטלוויזיה", הוא אומר, "שמעתי שזה באבן גבירול 45, איפה שהמספרה שלי, לקחתי מונית ובאתי".

קיר שלם במספרה של ג'וראיוף התמוטט פנימה, על הכיסאות, המראות והרהיטים. "אין לי ביטוח", אומר ג'וראיוף, "ויש לי 100 אחוזי נכות. אני חי מהיד לפה, אני מקווה שמישהו יפצה אותי על הנזק הזה, למרות שאני לא רואה בדיוק מי. לפחות לא הייתי פה כשזה קרה. המספרה הלכה, אבל לפחות החיים שלי נשארו".

סוגיית האחריות עדיין לא ברורה

העקרון בדיני הנזיקין קובע כי על המזיק לפצות את מי שנפגע כתוצאה ממעשיו או מחדליו. מי שמחזיק ברשותו מיכל גז מוגדר על ידי החוק כמי שמחזיק דבר מסוכן, ולכן עליו לעשות הכל כדי שאיש לא ייפגע מדבר מסוכן זה.

למעשה, החוק אף קובע כי כאשר נגרם נזק מדבר מסוכן, בעליו על פי הגדרת החוק, הוא האחראי לנזק, אלא אם כן הוכיח שלא התרשל בהחזקת הדבר המסוכן.

בפסק דין של בית המשפט העליון מאמצע שנות ה-80 נקבע כי "גז זה בגדר דבר מסוכן. פועל יוצא מכך הוא החובה המוטלת על כל מי שמזיק בלוני גז או צוברי גז לנקוט את כל אמצעי הזהירות בהקשר זה".

היות שעדיין אין ממצאים מחייבים, וכיוון שכמה גופים בודקים את מה שאירע, ניתן לשער שתיבדק התנהגותם של בעלי מסעדת ג'ירף, וכן של חברת אמישראגז, אשר הציבה במקום את צובר הגז ואנשים מטעמה עסקו במילוי הצובר לפני הפיצוץ.