מתכוננים לקיץ

זה כמובן היה חייב לקרות דווקא לי, באמצע היום, על אם הדרך וכשאר השמש יוקדת במלוא העוז. וזה כנראה גם הגיע לי. כי רק שעות אחדות קודם לכן, הגבתי בחיוך מלגלג לדבריו של עמיתי. זה האחרון - עם בעיית פרופורציה בכל הנוגע למין היפה, התרגש עד דמעות מכישוריה המדהימים של דוגמנית צמרת, אשר הצליחה בעזרת תרגול הולם לקפל היטב את הגג הנפתח בסיטרואן פלוריאל.

אני, פחות חינני ונמרץ, והרבה יותר מזיע ומקלל, כבר הצלחתי להסיר מספר גגות מכלי רכב במהלך חיי. לכן לא הבנתי איך זה קורה לי, ואיך זה הצליח לה. אלא שהתעלומה הזו אינה מסובכת כל-כך לפתרון. היא עיינה בהוראות היצרן, אני התעלמתי מהן. ולכן אני מוצא עצמי עם דלת תא מטען וגג מתקפל תקועים במצב ביניים, לא להקיא ולא לבלוע.

פה אני מושך, וזה לא הולך. שם אני דוחף, וכלום לא קורה. אני, שהצלחתי לפענח את צפונותיה הנסתרות של מערכת ה-Idrive של ב.מ.וו, מתקשה להמשיך עם גג נפתח פשוט, שאמור להיות חכם ונוח לתפעול. רק אז אני נזכר בברנש השרירי של סיטרואן (עוד נחזור אליו בהמשך) שהסביר לי פחות או יותר ש"מה שלא הולך בכוח, הולך בעוד יותר כוח". לכן אני משחיל יד אל תא המטען כדי ללחוץ על ידית קיפול המושבים, רוכן מעט, ופשוט בועט בדלת. זו, הפלא ופלא, מוכנה עכשיו לנוע. או קיי, עכשיו נתחיל שוב בעזרת הספר…

עם חיוך

התקרית המשעשעת הזו (תלוי בעיניו של מי) היא אמנם סיפור קטן במסגרת השקת הפלוריאל החדשה של סיטרואן, אלא שהיא חשובה. אחרי הכל, המכונית הזו, המבוססת על ה-C3 של היצרן הצרפתי, מציעה בדיוק את זה. זאת אומרת, חווית גג נפתח – בכל מיני צורות ואופנים, למי שמחפש את זה. ומכיוון שהשם פלוריאל מבטיח "הרבה", יש שפע אפשרויות פתיחת גג-חלון, עם מספר דרגות, כולל קיפול השמשה האחורית לתא המטען.

מעבר לכך, יתרונה הגדול על סופר-מיני פתוחה כמו ה-206CC למשל, הוא במרחב אמיתי שהיא מעניקה ליושבים מאחור. נכון, היא פחות מרווחת מה-C3, ויש כאן מקום רק לשניים. אבל אם הנהג אינו שחקן חיזוק בליגת הכדורסל, לא צריכה להיות כל בעיה. אפילו תא המטען (הקטן יותר), עם מנגנון פתיחה לא נוח, מציע מקום סביר למזוודות סוף השבוע. סביבת נהג? זהה ל-C3, ורק תנוחת הנהיגה - בהתחשב בגג הנפתח - נראית פתאום גבוהה מדי.

גם נוסעת

וכך, אחרי שלמדנו בשיעור השני כיצד למנוע רעשים ורעידות בגג, מגיע הרגע להניע. לפלוריאל מנוע 1.4 ליטר עם הספק מרבי של 75 כ"ס, או 1.6 ליטר עם 110, המשודכים לתיבה חצי-אוטומטית. ואם אתם שואלים איך הביצועים, הרי שאפשר לעשות שוב שימוש באמרה השחוקה אודות רולס רויס. "אם שאלתם, סימן שהיא לא בשבילכם". ולא מדובר כאן במכונית איטית מכיוון שרמת הביצועים עם שתי הגרסאות מספקת. אלא שזה פשוט לא הקטע כאן. זו מכונית האמורה להציע חוויה אחרת, שאינה קשורה דווקא בכוח, ביצועים או ספורט.

והתנהגות הרכב הזו מבהירה זאת היטב. ה-C3 הרגילה של סיטרואן אינה בדיוק מכונית לנהג הנמרץ. הפלוריאל, נגיד את זה כבר עכשיו, עוד פחות אקטיבית ממנה. ניתוק הגג ואובדן קשיחות המרכב בולטים בכל רגע, ובפניות אי אפשר לטעות בכוחות הפיתול הפועלים על הרכב. ולכן גם ברור מדוע האחיזה, בעיקר מלפנים, פחות טובה מזו של ה-C3. תת ההיגוי מורגש היטב, ובפניות מהירות וחדות קשה לשמור על קו ההתקדמות הרצוי, בעיקר על כביש שאינו מושלם.

ועוד לא הזכרתי את רעידות ההגה המוגזמות, אליהן מתלווה גם לוחמת-הגה מטרידה ומיותרת. בנוסף, לפתע אני מגלה כי מערכת הסיוע בבלימת חירום נכנסת לפעולה באופן מפתיע. יש לזה סיבה? בשום פנים ואופן לא, למרות הגידול במשקל ואובדן הקשיחות המבנית.

ואפרופו, החלפת הגג בקשתות מתפרקות מייצרת לא מעט קרקושים בנסיעה. ולמרות שסיטרואן בחרו למקם את מתגי החלונות האחוריים כך שישמשו גם את הנוסעים מאחור, חכם הרבה יותר היה להציע מתג אחד השולט על כל החלונות. חבל.

ועוד קצת גג

לסיום, כדאי לחזור רגע לנקודה החשובה ביותר ברכב הזה, היכן שאפילו שניים שלושה חלקי פלסטיק וידיות שנשרו, לא הפריעו יתר על המידה. המכונית הזו גורמת לי לחייך ממש כמו תיק העיתונות שגורס כי "צריך איש אחד ופחות מדקה כדי להפוך את הפלוריאל לרודסטר ארבע-מושבית".

פחות מדקה? רק אם לצדכם עומד אותו צרפתי חסון שסייע לי בפירוק הקשתות הכבדות והגדולות התומכות בגג. וחוץ מזה, כדאי שיהיה גם מנשא מרופד בהישג יד (מה? אין לכן עדיין?), ועוד לא דיברנו על הרכבת כיסוי תא המטען. וגם לא על כך שבעצם סייעו לי שני צרפתים חסונים (כן, הפעם הם שניים…) וכי גם להם זה לקח הרבה יותר מדקה אחת בלבד.

סיכום

לא תתפלאו לשמוע כי הפלוריאל אינה מכונית מושלמת. היא אפילו רחוקה מלהיות כזו. אבל היא כל מתקתקה, יפה ומיוחדת, שאני לא מצליח שלא לחבב אותה. אולי בגלל המקוריות שמזכירה לי סיטרואנים מעידן של פעם. אולי בגלל העובדה שסיטרואן הצליחה ליצור מכונית פתוחה שונה באופן מוחלט מה-206CC, הבת הותיקה של הקונצרן.

ואולי פשוט כי היא ממש צעצוע רב אפשרויות שמוציא אותי ואתכם מהשגרה המוטורית. זו מכונית נישה, שלא תתאים לכל אחד, ודאי שלא בצרפת, היכן שהיא יקרה ב-25% מ-C3 מקבילה.

אבל העובדה שסיטרואן העזה והפכה מכונית תצוגה בלי-סיכוי לרכב סדרתי, בניגוד לעתיד שצפוי היה לה אצל יצרן אחר, ראויה יותר מכל למחמאות. כך שלמרות שלא תמיד הצלחנו לפתוח לה את הרוכסן, בדרך להסרת החלק העליון, זה לא מקלקל לנו את מצב הרוח. אחרי הכל, כמו אצל החברה הראשונה, זה רק מגביר את התשוקה.