איסטנבול: עיר במצור

בית-הכנסת 'עץ החיים' בשכונת אורטאקוי באיסטנבול נחשב לאחד העתיקים בעיר. הוא נבנה לפני יותר מ-200 שנה, ממוקם לא הרחק מארמונו של אטא טורק, משקיף על מימי הבוספורוס, יושב בלב אזור תיירות, מוקף מדרחובים מלאי מסעדות ובתי-קפה. בקהילה היהודית בעיר מספרים כי בעבר ניסו פעמיים לפגוע במתפללי בית-הכנסת הזה, נסיונות שסוכלו על ידי גורמי הביטחון המקומיים ממש ברגע האחרון.

איז'ק ליצ'י (62), המתגורר לא הרחק מכאן, מספר שאביו נהג להתפלל ב'עץ החיים', וכך גם סבו ואבי-סבו. הוא עצמו מתפלל פה מאז היה ילד קטן, והוא אינו זוכר שבית-הכנסת נסגר אי-פעם לתפילה מטעמי ביטחון.

בערב שבת הגיע ליצ'י לתפילה. ברחבה מול בית-הכנסת פגש את חברו אברהם סוריג'ון (76), שנשלח על ידי אשתו לקנות דגים לשבת ובדרך הביתה סר לבית-הכנסת כדי להתפלל ולפגוש את חבריו. "זה היה שבוע קשה מאוד", הוא אומר, "והיה לי חשוב לראות מה קורה אצל החברים".

אבל דלת הפלדה העבה של בית-הכנסת היתה נעולה. ביתן השומר בכניסה היה ריק, אבל תוך שניות הופיע במקום שוטר במדים, שהודיע לליצ'י ולסוריג'ון שבית-הכנסת סגור, וכך גם יהיה מחר, בשבת. "מצטער", אמר השוטר, "תבואו ביום ראשון, אולי אז יהיה פתוח".

בצעד חסר תקדים החליטו ראשי הקהילה היהודית באיסטנבול, לאחר התייעצות עם גורמי הביטחון והמשטרה, שלא לפתוח את בתי-הכנסת הפעילים בעיר בסוף-השבוע. שלא לציטוט אומרים מקורות בקהילה שזו היתה החלטה של המשטרה המקומית עקב התרעות נוספות לפגוע ביהודי העיר.

נוכח מתקפת הטרור על איסטנבול החליטה המשטרה שלא לקחת סיכונים מיותרים. האווירה בעיר מתוחה, הרחובות מוצפים שוטרים וחיילים במדים מנומרים, ובמספר צמתים מרכזיים הוצבו נגמשים. תושבי העיר העצבניים ניזונים מרסיסי אינפורמציה. כל הזמן מסתובבות שמועות על היעד הבא שבו עלולה להתפוצץ מכונית תופת נוספת.

מרכזי הקניות הגדולים והשווקים המרכזיים נותרו בסוף-השבוע ריקים. הקניונים הגדולים בעיר, אקמרקז ומטרו-סיטי, הפכו ליעדים מבוצרים. למרות האבטחה המוגברת העדיפו התיירים שבכל זאת נותרו בעיר להדיר את רגליהם מהמקומות המרכזיים. מאז פיגועי יום חמישי מרכזי הקניות עומדים שוממים.

אם לא די בכך, ביום שישי בצהריים הידהדו הסירנות שוב ברחבי העיר. כמה רחובות באחד הרובעים הסואנים נסגרו לאחר שהתקבלה התרעה חמה כל כוונת מחבלים לפוצץ את הקונסוליה היפנית, ומרכז העיר הפך לפקק ענק.

טורקיה עדיין לא נחלצה מהמשבר הכללי הקשה שמוטט את המשק לפני כשלוש שנים, זמן קצר לאחר רעידת האדמה שהחריבה כפרים ושכונות שלמים, הרגה אלפים והותירה מאות-אלפי אחרים חסרי בית. רק לאחרונה הודיעה הממשלה כי המשק הטורקי החל לגלות ניצני התאוששות, אבל עדיין המצב הכלכלי במדינה קשה מאוד והדרך לצמיחה ארוכה.

בין משבר למשבר

מתקפת הטרור של השבוע האחרון על בתי-הכנסת היהודיים, הנציגות הבריטית ובנק HSBC, כולם במרכז איסטנבול, עירערה קשות את תחושת הביטחון והיציבות. לא פחות חמור מכך הוא הנזק הכלכלי. רק בשנה שעברה הגיעו לטורקיה כ-12 מיליון תיירים, שהותירו בה למעלה מ-11 מיליארד דולר, המהווים נתח נכבד מאוד מהכנסות המדינה. איסטנבול לבד מושכת אליה כמה מיליוני תיירים בשנה, ומרבית בתי-העסק והשווקים מתפרנסים מתיירות. עכשיו, כשברחובות נעים נגמשים משוריינים, העתיד לא נראה ורוד.

ממשלת בריטניה פירסמה המלצה לאזרחיה להימנע מלהגיע לטורקיה מטעמי ביטחון. ארצות-הברית הלכה בעקבותיה, וביום חמישי בערב הודיעה התאחדות הכדורגל האירופית על ביטול המשחקים הבינלאומיים, שאמורים היו להתקיים בטורקיה בשבוע הקרוב בין קבוצות מקומיות לקבוצות מאירופה. תוך שבוע אחד מצאה עצמה טורקיה על אותה משבצת בעייתית כמו ישראל: מדינה המהווה סיכון ביטחוני לתיירים.

איסנבול היא כרך ענק המונה 17 מיליון תושבים, המתפרסים בעשרות שכונות ורבעים משני עבריו של הבוספורוס. 16 אלף קמ"ר של שווקים צבעוניים, אתרים היסטוריים, מרכזי בילוי ועסקים, איצטדיוני ענק, שכונות יוקרה ועוני.

24 אלף יהודים חיים בטורקיה, 22 אלף מהם מתגוררים באיסטנבול. בניין הרבנות הראשית בעיר נחשב למוח של הקהילה. שם יושב הוועד המנהל את ענייניהם של יהודי העיר, כמו רישום חתונות וארגון אירועים.

בית-הכנסת 'נווה שלום', בו התפוצצה בשבת שעברה אחת ממכוניות התופת והחריבה אותו כמעט לגמרי, היה הלב הפועם של הקהילה. בו נערכו החתונות, בר-המצוות וקבלות הפנים לאורחים רמי-דרג מישראל ומשאר מדינות העולם.

מעבר לאובדן הטרגי של ששה מאנשי הקהילה ופציעתם של עשרות אחרים הפיגועים, המתקפה על 'נווה שלום' ועל בית-הכנסת 'בית ישראל' בשכונת שישלי פגעה פגיעה קשה בשגרת החיים ובמרקם החברתי של הקהילה היהודית בעיר.

דוד עוזורון (46) נפצע באורח בינוני בפיצוץ מכונית התופת ב'בית ישראל'. הוא נולד באיסטנבול, גדל בגרמניה, עלה לישראל וכעבור עשר שנים חזר עם משפחתו לעיר הולדתו. "לבית-הכנסת אני תמיד הולך בימי שני, חמישי ושבת, בגלל שאני אוהב את האווירה החברתית שם. בשבילי ובשביל רבים אחרים בקהילה זו הזדמנות להיפגש, לראות מה שלומם של האחרים".

לא רוצים בתי-כנסת בשכונה

בשעת הפיצוץ עמד עזורון ליד הוויטראז' הגדול בבית-הכנסת ונפצע בפניו ובידיו מרסיסי זכוכית. מאז הוא שוכב בבית-החולים האמריקני בעיר, עינו השמאלית חבושה. רופאיו עדיין לא יודעים מה סיכוייו לשוב לראות בעין זו.

עזורון ויהודים אחרים בעיר אומרים ששני הפיגועים דחקו אותם למצב לא נעים. שני בתי-הכנסת ממוקמים בלב אזורי מגורים ועסקים. רק באזור סביב 'נווה שלום' נפגעו קשה 110 בניינים, 22 מהם הוכרזו כ"טוטאל-לוס". ברחובות הסמוכים יש חנויות רבות של נברשות ואביזרי תאורה, ומרבית הסחורה בהן התנפצה לרסיסים. רבים מבעלי הבתים והעסקים לא היו מבוטחים כלל, ואלה שכן אינם יודעים אם יקבלו את דמי הביטוח.

בימים הראשונים שלאחר הפיגועים הצהירו ראשי הקהילה על הכוונה לשפץ את שני בתי-הכנסת ולהשיבם לשימוש בהקדם האפשרי. "אבל התושבים בעיר כבר לא רוצים לידם בתי-כנסת", אומרת אחת מנשות הקהילה, שבני משפחתה נפצעו בפיגועים. "הם אומרים שהיהודים יקחו את בתי-הכנסת שלהם למקום אחר, מקום מבודד בלי בתי-מגורים וחנויות לידם. נמאס להם לחיות בסכנה. האמת היא שאם הייתי טורקיה מוסלמית גם אני הייתי מתנגדת שיהיה לי בית-כנסת מתחת לבית או ליד העסק. מה הם אשמים ששונאים אותנו?"

הדברים הללו התפרסמו כאן לאורך כל השבוע, וראשי הקהילה החליטו להוריד פרופיל לגבי תוכניות השיפוץ של בתי-הכנסת שנפגעו. "אם הייתי צריך להגדיר את הקהילה היהודית באיסטנבול, הייתי אומר שמה שהכי מאפיין אותנו זה הפרופיל הנמוך", אומר אחד היהודים המוכרים בעיר.

"אנחנו קהילה מאוד שקטה ומופנמת. רבים מאיתנו חיים בפחד, אמנם לא קיומי, אבל בפחד. תשאל עשרה יהודים ברחוב לשמם, אף אחד לא ימסור את שמו היהודי, יתנו לך את שמם הטורקי. במקום יוסי יגידו יוסוף".

"אם אתה רוצה לחיות פה בתור יהודי, אתה חייב להתאים את עצמך למקום, להצניע את יהדותך. כשהיה הפיגוע נגד המועדון היהודי במרוקו לא מזמן, ראיתי בטלוויזיה שהיהודים שם יצאו להפגנות ברחובות. קינאנו בהם, אמרנו: 'כל הכבוד להם. זו קהילה של 3,000 יהודים בסך-הכל, ויש להם אומץ לצאת להפגין במדינה ערבית. אצלנו דבר כזה בחיים לא היה קורה'".

מטין סטימטי (40), יבואן לבני נשים, שלאחרונה מצוי גם בעסקי הכדורגל (הביא את הכדורגלן פיני בלילי לשחק בטורקיה), נולד באיסטנבול, חי 11 שנים בארץ וחזר לכאן בראשית שנות ה-90, "בגלל העסקים". "יש פתגם שאומר שהיהודי הטורקי הוא פחדן", הוא אומר. "אנחנו לא יכולים להקרין את האהדה שלנו לישראל, כי זה לא יתקבל כאן בעין יפה. העמך לא אוהבים אותנו. הם חושבים שכל הפיגועים האלה התרחשו בגלל שלטורקיה יש יחסים טובים עם ישראל".

הילדים נשארו בבית

ערב שבת. ונינה, אשתו של מטין, מדליקה נרות שבת. עוד מעט כולם יתיישבו לשולחן לקידוש. הליכה לבית-הכנסת לא באה בחשבון עכשיו, וממילא כולם סגורים. שלי בלילי, אשתו של פיני, מספרת שהיא מפחדת להגיד שהיא יהודייה. "נסעתי במונית, והנהג שאל אותי מאיפה אני. כשעניתי 'מישראל', הוא העווה את פניו".

נינה אומרת שאמנם הטורקים גינו את הפיגועים נגד בתי-הכנסת "אבל כואב להם שבגלל בתי-כנסת נהרגו גם טורקים מוסלמים. היתה גם תרעומת על כך שהגיעו לכאן שרים ופוליטיקאים ישראלים להלוויות של ההרוגים. התקשורת סיקרה את הביקורים של הפוליטיקאים הישראלים באתרי הפיגועים ואמרה: 'מה הקשר של ישראל למה שקרה פה. למה ישראלים חייבים לדחוף את האף שלהם'. כמובן שזה לא עזר לנו להרגיש נוח יותר".

בינתיים האבטחה בעיר סביב המוסדות היהודיים והישראליים תוגברה בהיסטריה - הקונסוליה הישראלית הממוקמת בבניין משרדים גדול, לא הרחק מסניף הבנק שהתפוצץ, מוקפת במספר מעגלי אבטחה. בבוקר יום חמישי, כשהתפוצצה מכונית התופת מול הבנק, רעדו כל החלונות בקונסוליה.

עובדת במקום מספרת שכל העובדים היו בטוחים שבניין הקונסוליה הותקף. "היו פה היסטריה ופאניקה. כל הבנות התחילו לצרוח, והכניסו אותנו למרחבים מוגנים". אחרי שהתברר שההתקפות היו נגד יעדים מערביים מיהרו אנשי האבטחה הישראלים לבתי-הספר הזרים בעיר והוציאו את ילדי עובדי הקונסוליה מהלימודים.

מאז יום חמישי כל בתי-הספר הזרים בהם לומדים ילדי הדיפלומטים המוצבים באיסטנבול - סגורים. גם בית-הספר היהודי של הקהילה ברובע אולסוס, המוקף חומה גבוהה ומלא מצלמות עיקוב, נסגר עד להודעה חדשה עקב התרעות. ביום שישי בבוקר הודיעה הנהלת הקהילה היהודית כי רק בית-כנסת אחד בעיר ייפתח כרגיל: בית-הכנסת 'עץ החיים'. אחר הצהריים, כשאיז'אק ליצ'י ואברהם סורוג'ון הגיעו להתפלל, הם מצאו את שעריו נעולים.