אמא חופש
כילדה שהתביישה באמא, ליאור משאלי גם היום לא מערבת הורים. היום התחלפה הבושה בגאווה ובחרוּת שהיא מעניקה לאמה - לחיות על-פי אמונותיה, גם אם זה מעצבן את הסובבים
אמא,
לאחרונה נזכרתי בספר הילדים של מאיר שלו "אבא עושה בושות". כמו רבים מהילדים, גם אני מצאתי את עצמי מזדהה עם גיבורת הספר לא פעם. כי, ואני לא יודעת אם שמת לב, להיות ילדה לאמא הכי ג'ינג'ית באזור זה אתגר לא קטן. למשל, כשרצו נורא להעליב אותי בבית הספר היסודי, בעיצומו של ריב ענייני לחלוטין על מי נפסלה ב"גומי" ומתי, טרחו להזכיר לי את העובדה המצערת "את, אמא שלך בכלל שמאלנית נורא". (מאז, גם בריבים נורא קריטיים, אני לעולם לא מערבת הורים. כך שכמה קללות שימושיות למדי יצאו לגמרי מהלקסיקון).
השנים חלפו עברו, אבל אני עוד זוכרת את הבושה הנוראה ששיתקה אותי מול המבטים הביקורתיים בבית הכנסת, אל עבר האשה היחידה שמעיזה ללבוש מכנסיים בשבת. היית יכולה להיות הצנועה ביותר, לבושה במיטב בגדי המעצבים ומתפללת אדוקה, אבל זה לא באמת שינה לאף אחד אחרי ששברת את הקוד התרבותי הכל-כך עקרוני הזה.
ברגעי נוסטלגיה כאלה אני מייד מודה לאל שהתבגרתי, וסוף סוף אני מצליחה להרגיש באמת את מה שהבהב גם אז, אבל לא בעוצמה מספקת. בשלב מסוים, הבושה הפכה לגאווה מאוד גדולה. אני חושבת שהאומץ שלך לעשות, להגיד, לפעול ולא להתבייש במה שאת מאמינה בו – הוא מקור החיוניות שלך, התכונה המרכזית שמובילה אותך ואת העולם הפרטי שסביבך למקום אמיתי יותר. טוב יותר.
וכך, עם ההתבגרות של השנים האחרונות אני חושבת שאני מאפשרת לך את החרות לפעול עם האומץ הזה ללא עכבות, ועם הרבה תמיכה מאחורה. מתוך מחשבה שאמנם דעתם של האנשים מסביב חשובה, לפעמים אפילו תהיה שיקול מרכזי בשאלות מסוימות, אך לעולם האמת, האמונות, העקרונות והרגשות האישיים שלנו יכריעו אל מול כל נורמה חברתית ודעת קהל.
פסח כשר ושמח!
ליאור
ליאור משאלי. אומץ אל מול הנורמה
צילום: דוד משאלי
מומלצים
