פנלופי המכוערת

כשכוכבת הקולנוע פנלופי קרוז קראה את התסריט של הסרט האיטלקי "לא לזוז", היא החליטה מיד להופיע בו. "אהבתי את התסריט, ואני תמיד הולכת בעקבות תסריט מעניין וטוב. אני גם אוהבת סרטים איטלקיים", סיפרה קרוז כשראיינתי אותה בפסטיבל קאן האחרון. קרוז נפגשה בפריז עם סרג'יו קסטליטו, במאי וכוכב "לא לזוז", וניסתה לשכנע אותו שהיא מתאימה לתפקיד. קסטליטו לא ממש התלהב בהתחלה. "אמרתי לה שאני סקפטי לגבי התאמתה לתפקיד", התוודה באותה פגישה בקאן. "חשבתי שהאפשרות ששחקנית ספרדייה תגלם אשה איטלקיה היא ממש בעייתית בגלל הבדלי התרבויות. חשבתי שזה לא יהיה קל מבחינתנו". אבל קרוז לא ויתרה: "התעקשתי, כי רציתי לעבוד עם סרג'יו שאותו תמיד הערצתי. למזלי, נוצר ביננו חיבור מיידי, והוא קלט כמה שאני נלהבת לעשות את הסרט". קסטליטו השתכנע בסוף.

פנלופי קרוז סרג'יו קסטליטו לא לזוז

לכבוד "לא לזוז" למדה קרוז איטלקית. "הייתי צריכה להתאמן קשה כדי לסגל מבטא איטלקי ראוי", היא מדווחת. וזה השתלם: קרוז וקסטליטו עוטרו באוסקר האיטלקי על הופעתם. גם קסטליטו יודע להעריך את המאמץ של קרוז. "זה נפלא לראות כמה היא התמסרה לפרויקט והשקיעה בו", הוא מתלהב. "היא למדה איטלקית ועשתה את התפקיד בהתלהבות. כשסיימנו את הצילומים, פנלופי אמרה לי שהוא הפך לחלק משמעותי מחייה, ושהדמות שהיא גילמה כאן שינתה אותם".

פגשתי את קרוז וקסטליטו ביום שמש אביבי במסעדה על חופי הריביירה הצרפתית. הם הגיעו לקאן כדי לכבד בנוכחותם את בכורת הסרט, שהשתתף ב"מבט מסוים", המסגרת השנייה בחשיבותה בקאן. פנלופי המרהיבה התייצבה בשמלה צחורה מרשימה ואלגנטית, עגילי פנינה גדולים, נעלי עקב לבנות ומסוגננות ותספורת נפוחה ואסופה - וכך נראתה כמו כוכבת זוהרת משנות ה-40. קסטליטו, הזכור מהופעתו כשף השרמנטי ב"המטבח של מרתה", מתגלה גם בחיים כגבר סקסי עתיר קסם אישי. הוא התייצב חמוש בזקן זיפים אפרפר, אף רומאי מרשים, משקפי שמש, וג'קט בז' המונח על מכנסי ג'ינס.

ב"לא לזוז" מגלם קסטליטו מנתח, שמתבשר שבתו המתבגרת והמרדנית, בת 15, נפצעה אנושות בתאונת דרכים. הרופאים עמלים להציל את חייה, ובעוד הבת מתנדנדת בין חיים ומוות בחדר הניתוח, האב מנהל שיחה דמיונית עם הבת וחושף בפניה סוד כאוב מעברו: המנתח בגד ברעייתו הקרייריסטית היאפית, ולפני יותר מעשור ניהל רומן סוער, טעון ובעייתי בקיץ לוהט אחד, עם אשה ממעמד חברתי אחר לגמרי: בחורה ושמה איטליה (קרוז) - ענייה פשוטה חצי אלבנית, מוזנחת וכעורה החיה בבית עלוב. "לאיטליה, הדמות שאני מגלמת, יש יצר הרס עצמי והיא יודעת שהיא עושה את הבחירה הלא נכונה, וזאת גם הסיבה שהסיפור לא מסתיים בטוב", אומרת קרוז. "אני חושבת שכל מי שמכניסה את עצמה לסיטואציה כזאת של רומן עם גבר נשוי, יודעת שזה לא יכול לעבוד".

"לא לזוז" מסתמך על ספרה של מרגרט מזנטיני, רעייתו של קסטליטו, שעוסק מבחינתה ברחמים ובאהבה, ובגבר המבקש מנשים לסלוח לו. "הייתי עד לתהליך היצירה של הספר, לקח לה חמש שנים לכתוב אותו", משחזר קסטליטו. "אשתי נתנה לי בערבים לקרוא כמה עמודים. כבר בדף הראשון קלטתי שהסיפור שלה דורש עיבוד קולנועי: הכתיבה החזותית עתירת הדימויים, העלילה החזקה, הנושאים המוסריים כמו הזדמנויות שהוחמצו, חברות ובדידות. ידעתי שיכול לצאת מזה סרט טוב".

אשתך התערבה במהלך הצילומים?

"מרגרט כמעט לא היתה מעורבת בפרויקט. היא קראה את הגירסה הראשונה של התסריט, העירה את הערותיה, ואני שיניתי בהתאם. לעבד ספר לסרט זה תרגיל קשה. חשוב למצוא איזון הולם בין להיות נאמן לספר לבין להשתחרר ממנו. צריך לכבד את היצירה המקורית ובמקביל למצוא ולהביא את האינטרפרטציה האישית שלך".

הפרויקט הזה השפיע על הזוגיות שלכם?

"היחסים שלנו נמשכים כבר 20 שנה, כך שדברים כמו סרט לא יכולים להשפיע על הקשר. אנחנו גם מצליחים להפריד בין הקריירות שלנו לבין חיינו הפרטיים. מרגרט היא האשה הראשונה שהראיתי לה את 'לא לזוז', והיא מאוד אהבה אותו והפכה למעריצה מספר אחת שלי".

מה הבמאי סרג'יו קסטליטו חושב על השחקן סרג'יו ולהפך?

"כשעבדתי על ליהוק הסרט, השחקן היחידי שהייתי בטוח לגמרי לגביו היה סרג'יו קסטליטו. ידעתי שהשחקן הזה יכול לגלם היטב את הדמות הראשית. קלטתי שהדרך הכי טובה לגלם את התפקיד זה להיות אינטנסיבי לגביו. אם הייתי צריך לבחור בין להיות שחקן או במאי, הייתי מתקשה להחליט. יש לי סיפוק עצום מלשחק, ואני אוהב את זה. ואילו עבודת הבימוי מרתקת אותי. זה כמו להיות סטודנט. אתה לומד המון, וזה יותר מאתגר".

קרוז היפהפייה נאלצה להתכער קשות לכבוד הסרט, כולל שיניים מזעזעות. "אין לי בעיה לגלם נשים מכוערות ולא ממש אכפת לי לא להיראות יפה ונוצצת. החיצוניות לא חשובה לי. גם ב'גוטיקה' הדמות שלי לא היתה זוהרת ורומנטית", היא מעידה. "אני מרוצה כשהדמויות שאני עושה מלמדות אותי הרבה דברים. הייתי מאוד זהירה עם הכיעור, וכשהרגשתי שעברתי את הגבול, נזהרתי. החיים שלי ושל איטליה כל כך שונים, אבל אני מבינה את הדרך שבה היא חיה. אף פעם לא הייתי ענייה כמוה, אבל לא גדלתי במשפחה עשירה. הייתי יכולה לקנות נעליים רק פעם-פעמיים בשנה. אני לא חושבת שהייתי יכולה לשחק את איטליה נכון, אם הייתי גדלה במשפחה מאוד עשירה וילדותי היתה עוברת בארמון".

אז כמה נעליים יש לך עכשיו?

"עכשיו זה סיפור אחר לגמרי, כי יש לי אוסף של נעליים בסדר גודל של חנות. אבל אני מסתכלת על החיים בצורה בריאה: אני יודעת שהדברים החומריים הם חלק מהמשחק. אבל אני יכולה להיות מאושרת, גם אם יהיו לי רק זוג אחד או שניים של נעליים לחורף. יש לי עכשיו הרבה דברים שאני יכולה להסתדר בלעדיהם, ואני יכולה להיות מאושרת עם מעט מאוד. בכל פעם שאני קונה נעליים חדשות, אני מתעוררת בלילה, נועלת אותן, מסתכלת במראה ונזכרת בילדותי. כך שאני יודעת להעריך את המקום שבו אני נמצאת עכשיו".

קרוז על הפרידה מקרוז

במהלך הראיון פנלופי קרוז התייחסה גם לחייה האישיים. על הפרידה מטום קרוז אמרה כי, "יחסית, התקשורת לא מציקה לי בדבר הפרידה, וזאת בגלל שרואים שאין שום דבר מסתורי באופן שבו הרומן שלי עם טום הסתיים, ושאנחנו עדיין חברים טובים. התמודדנו לבד עם המשבר ביחסינו ועם הפרידה, בלי לחלוק את זה עם כל העולם. יש בינינו עדיין הרבה כבוד ואהבה. ולאור כל זאת, אנשים עוזבים אותנו במנוחה, כי הם רואים שאין שום דבר רע בינינו. להפך. יש בינינו ידידות טהורה וטובה לנצח. לכן התקשורת ממשיכה הלאה לנושאים הבאים. בסך הכל, אנשים מרוצים כשדברים יכולים להסתיים בצורה יפה".

על משפחתה אמרה: "ההצלחה לא שינתה את יחסיי עם משפחתי, שחיה במדריד. אנחנו מדברים כל יום, אנחנו חברים טובים ואוהבים לבלות יחד. כל החברים שלי מיודדים עם הוריי, וכך גם האקסים שלי. כולנו כמו משפחה ספרדית חמה ואוהבת. הכיף הכי גדול שלי זה להגיד למשפחה שלי: 'בואו נלך כולנו לחופשה במקום מקסים ונבלה ביחד', זאת פריבילגיה, ואני ממש לא לוקחת את זה כמובן מאליו".