יש בליבי כינור
מקסים ונגרוב הוא אחד הכנרים המובילים היום בעולם. הוא נולד ברוסיה, עלה לישראל וכיום נוסע ברחבי העולם. איריס ז'ורלט פגשה אותו ביפן לראיון מיוחד
המלחינים קרייזלר ורחמנינוב היו מאז ומתמיד חברים טובים. לפני קונצרט משותף שלהם ב"קרנגי הול" בניו יורק הפציר רחמנינוב בפני חברו הטוב: "בוא נעשה כמה חזרות לפני ההופעה". חברו סירב בתוקף: "אנחנו מקצוענים", הפטיר ביהירות, "לא צריך חזרות". באמצע הקונצרט הכנר האגדי שכח את התווים והתחיל לאלתר תוך שהוא מתקרב במהירות לפסנתר ולוחש במצוקה לחברו בעל הפרטיטורה: "סרגיי, איפה אנחנו?", אבל רחמנינוב שסירב לחלץ אותו מהמצוקה ענה לו בחיוך ממזרי: "בקרנגי הול!".
את הסיפור הזה מספר הכנר הנודע מקסים ונגרוב מעל הבמה במהלך רסיטל שהוא מבצע בעיר יוקוהמה שביפן מול אולם מלא עד אפס מקום. ונגרוב, בניגוד למקובל באירועים שכאלו, מפר את דממת האלחוט השורה בדרך כלל בין האמן לקהל בקונצרטים של מוזיקה קלאסית. הקהל, עושה רושם, נהנה מאוד מהערך המוסף והכנר המחונן, שכמעט ופוסע על הגבול שבין נגן לבדרן, כובש בסערה את ליבם של היפנים. זהו ביקורו התשיעי בטוקיו ומביקור לביקור, כך מעידה מומוקו סאן אשת יחסי הציבור שלו ביפן, הביקוש לכרטיסים עולה.
הקהל גורר אותו לשלושה הדרנים וכשהוא מנגן את המחולות ההונגריים מס' 5 של ברהמס עובר זמזום של התפעלות - מלווה בפרצי צחוק למראה המחוות הגופניות החינניות שהוא מבצע. את ההדרן האחרון ששמו "מדיטציה" הוא מקדיש לקורבנות האסונות האחרונים שפקדו את יפן: הטייפונים ורעידות האדמה - ומבקש: "בואו נקווה שאלוהים גם יקשיב".
קריירה עשירה
ונגרוב נולד בנובוסיבירסק ב-1974. כבר בהיותו בן 10 זכה בפרס הראשון בתחרות ויניאבסקי לאמנים צעירים. הוא הופיע בהצלחה מסחררת ברסיטלים וכסולן ברחבי בריה"מ לשעבר וברחבי העולם, כשהוא מנגן בין השאר עם התזמורת הסימפונית הסובייטית הממלכתית, תזמורת הקונצרטחבאו באמסטרדם, התזמורת הפילהרמונית של הבי.בי.סי ועוד.
ביולי 1990 הוא זכה בתחרות הכנרים הבינלאומית ע"ש קרל פלש בפרס הראשון, בפרס מיוחד ובפרס הקהל כאחד. באותה השנה הוא עלה לישראל והופיע לראשונה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. משפחתו מתגוררת במושבה מגדל שליד הכינרת.
בעקבות הצלחתו בקונצרטים עם הפילהרמונית הישראלית הוא הוזמן להופיע איתה בסיור בארה"ב. באותה שנה הוא ניגן גם עם התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק ומאז הופיע עם החשובות בתזמורות העולם וביניהן הפילהרמונית של ברלין, תזמורת פילדלפיה, תזמורות שיקגו, הסימפונית של לונדון, תזמורת פריס ועוד. הוא ניגן תחת שרביטם של מנצחים נודעים כבארנבוים, אבדו, טמירקנוב, ג'וליני, מזור, גרגייב ואחרים.
הוא מנגן בכינור שנבנה בידי סטרדיבריוס ב-1723 בקרמונה וניתן לו בהשאלה ממושכת על ידי קלמנט אריסון באמצעות חברת "סטרדיבריוס אינק". משיקגו. רבים טוענים שמדובר בכנר הטוב בעולם, ולבטח, העסוק שבהם, עם יותר מ-120 הופעות בשנה. לדבריו, הוא מתעתד לקחת שנת חופש בקרוב, אבל חבריו הקרובים מתקשים להאמין. הסיבה לחופשה המתוכננת, אגב, היא רצונו ללמוד טנגו ארגנטינאי בארץ המקור שבדרום אמריקה, ולהפיק קונצרט מיוחד שיכלול נגינה בוויולה (כלי נוסף שהוא מפליא לנגן בו) וריקוד טנגו. פטנזיה נוספת שלו, עליה הוא מספר באתר הרשמי שלו, היא לנסוע ברחבי ארה"ב על הארלי דייוידסון.
הראיון מתקיים במלון "פור סיזנס" שבטוקיו, כיאה לסלבריטי. אני נכנסת מיד לאחר הטלוויזיה היפנית הממלכתית. ונגרוב מתייצב בלבוש ספורט אלגנטי, כולו חיוכים, חיבוקים נשיקות והמון קסם אישי. הוא מתראיין באנגלית, אבל משתמש מדי פעם בעברית של עולה חדש ואפילו מתבל אותה ב"כאילו" ו"כזה" מדי פעם.
אתה אוהב את סגנון החיים שלך?
"אני אוהב לנסוע. לראות אנשים מכל העולם. להכיר אותם ואת המנהגים והאוכל שלהם, ועדיין לדעת שאתה מה שאתה. יש לך את כל העולם לפניך אבל עדיין בתוך תוכם כל האנשים הם אותו הדבר. חשוב לא לאבד את הזהות. זה מאוד מאתגר אותי לדעת שאני יכול לתקשר עם סוגים שונים של מנטליות. מוזיקה היא כמו אספרנטו - שפה בינלאומית. אנחנו המוזיקאים באים מרקעים שונים ומנגנים ביחד".
מי אתה מקסים ונגרוב? רוסי? ישראלי? אזרח העולם?
"גם אני שואל את עצמי לפעמים את אותה השאלה. אני בא מרוסיה. השורשים שלי שם. ההשכלה. המורים שלי. לעומת זאת בהמשך עליתי לישראל, כל המשפחה שלי נפגשה שם והם עדיין גרים בישראל. ישראל היא ארץ נהדרת והיא הפכה חשובה מאוד בשבילי במשך השנים.
אני נוהג להגיע לישראל פעמיים בשנה לישראל וחוגג את חגיה בחו"ל. בקיצור: אני מרגיש הכי שייך לרוסיה ולישראל אבל גם קצת לשאר העולם".
יש שאומרים שאתה הכנר מס' 1 היום בעולם. מה זה עושה לך?
"קודם כל תודה רבה. אני אענה לך בסיפור: שאלו את יאשה חפץ הכנר האגדי: האם אתה מס' 1? והוא ענה: אני מס' 2. מס' 1 יש הרבה... מוזיקה זה לא ספורט. קשה למדוד באופן מדוייק. באופן אישי מקרב הכנרים הצעירים אני מאוד אוהב את גיל שחם וכמובן את צוקרמן ופרלמן. את פרלמן באופן אישי אני מעריץ. על החוזק שלו למרות המחלה שהוא התמודד איתה. בעיני הוא סופר מן".
כמו לרבים מגאוני המוזיקה הקלאסית, גם לוונגרוב היתה ילדות בלתי שגרתית. הוא היה נוהג להתאמן ביחד עם אמו, מרגע שהיתה חוזרת מהעבודה בערב, עד לשעות הבוקר הקטנות - ואחר כך, כשהוא היה מלא אדרלנין, הוא היה רוכב על תלת האופן שלו עד הבוקר ומפריע לכל השכנים לישון. רק בשעות היום הוא היה תופס מנוחה קלה. ובכלל - חלק גדול מהצלחתו של ונגרוב, כמו של הרבה ילדי פלא אחרים, נזקף לזכות אמו, איתה הוא מנהל קשר סימביוטי עד היום. "ילדים כאלה מתקשים ליצור אוטונומיה ובדרך כלל ממשיכים לחיות עם צורך גדול לרצות כדי לקבל אהבה", מסבירה פסיכולוגית קלינית איתה שוחחתי, "זה צורך שרודף אותם גם שנים ארוכות אחר כך. מעבר לכך בעיה נוספת המאפיינת אותם היא העובדה שההצלחות שלהם מאוד מותנות באהבת הקהל".
זה לא סוד שהיתה לך ילדות לא שגרתית. יכול להיות שנשארת קצת ילד?
"תמיד נעים להיות ילד, במיוחד כשזה בשליטה. חסרה לי ילדות כי הייתי צריך להתאמן הרבה, והתאמנתי 8 שעות ביום. רציתי לשחק עם ילדים אחרים וזה לא היה אפשרי. אבל כשניגנתי את הקונצרט הראשון שלי בגיל 5 הבנתי שקיבלתי מתנה נדירה מאלוהים והשליחות שלי היא להביע את עצמי ולהביא לאנשים אושר וזה הביא לי הרבה שלווה והשלמה, כי אז הבנתי את המטרה של העינוי הזה".
מה לגבי זוגיות?
"לצערי אין לי חברה. זה קשה. זה ענין של זמן ואמונה. זה לא רק בגלל הלו"ז הצפוף שלי . זה פשוט עוד לא קרה. אני כל הזמן גדל ומתפתח אז אולי בהמשך אני אפגוש מישהי מתאימה. אני רוצה משפחה. ילדים. אבל אולי עכשיו זה לא הזמן המתאים בשבילי להקים משפחה".
אתה ידוע כמורה מיוחד במינו. ידעת שהבנק הגדול בישראל (בנק הפועלים) משתמש בקלטת כיתת האמן שלך כמופת ודוגמה למנהלים בשאלה איך לחנוך את עובדיהם?
"כל החוכמה זה להסביר. לתת מטאפורה שתיתן לתלמיד את התחושה המדוייקת של איך שאתה רוצה שהוא ינגן: לא להשתמש בביטויים טכניים: יותר לאט או יותר חזק. פשוט לתת לו את הדימוי המתאים. כשלימדתי תלמידה לנגן את היצירה 'צאייניז טאמבורין' ביקשתי ממנה לחשוב על מיליון סינים שמפדלים במרץ על האופניים שלהם ברחבי בייג'ין כשהכל כאוטי כזה והמוזיקה קצת עצבנית. אני מאוד אוהב ללמד. חייבים לנקוט בנגינה בגישה ישירה, אחרת זה רק טכניקה. חייבים להפעיל גם יכולות אנושיות".
לוונגרוב יש חברים רבים בעולם המוזיקלי. אחד מהם הוא גלעד הילדסהיים ששימש ככנר ראשון כאשר אנסמבל סולני ת"א ניגנו עם ונגרוב באביב 2004 את הקונצ'רטו של בטהובן לכינור ותזמורת כאשר ונגרוב מתפקד כסולן ומנצח.
"הוא פשוט מקסים, כשמו כן הוא", מספר הילדסיים, "ברגע שהוא נכנס לאולם יש חשמל באוויר בזכות הנוכחות האדירה שלו. כושר העבודה שלו מדהים. מבחינתו, כולנו היינו ונגרובים, ונדרשנו ליישר קו עם הסטנדרטים שלו. הוא הוציא מאיתנו את המיץ בצורה שאפילו ניתן לקרוא לה אובססיבית, עד שזה היה בדיוק כמו שהוא רצה. כשהתחלתי לעבוד איתו הבנתי שעד היום למעשה הייתי בחופשה. מקסים היה מסוגל להוסיף עוד ועוד חזרה עד שזה ישמע מספיק טוב ושיתהפך העולם. הוא יכול להיות מאוד תובעני ולכן הוא הביא אותנו כנגנים לסף ריכוז כחוויה טוטאלית. למרות זאת הוא מאוד אנושי וקודם כל בן אדם".
בפרוייקט שביצעו השניים ביחד תפקד ונגרוב בתפקיד הכפול מנצח וכנר. "אמנם ברנבוים עושה את זה לעתים כפסנתרן", אומר הילדסיים, "אבל מבחינה טכנית לכנר זה כמעט בלתי אפשרי, כאשר הוא מוצא את עצמו מנצח בעזרת הכתף. אני חושב שהוא מאוד מתאים להיות מנצח. יש לו את הכריזמה הדרושה. הוא יודע לגרום לך לרצות לנגן בדיוק כמו שהוא רוצה ולמעשה לאחרונה הוא יותר ויותר נכנס לתחום הניצוח".
מקסים, איך אתה מצליח לנצח ולנגן בעת ובעונה אחת?
"זה באמת מאוד מסובך. עשינו את זה עם גלעד הילדסהיים כ'קונצרט מייסטר' וזו היתה חוויה נהדרת ומאתגרת. גלעד הוא גם כנר נפלא וגם מענטש. את יודעת שבתקופות שבהן חיו הקומפוזיטורים הגדולים הם גם ניגנו וגם ניצחו? זה בדיוק מה שהם עשו ואני מאוד שמח לשחזר את המסורת הזו".
אתה רוצה להיות מנצח?
"יכול להיות. למדתי ניצוח ברוסיה ומאוד נהניתי מהלימודים. וניצחתי כבר מספר פעמים על תזמורות שונות. אבל זה לא יקרה ממש עכשיו כי זו משרה מלאה. כרגע אני לא מתמקד בנושא הזה. אבל יש לי הרבה חלומות ופרוייקטים".
יש שאומרים שהרפרטואר שלך פופולארי מדי. מחזר אחרי האוזן של המאזינים . לא מאתגר מספיק מבחינת המורכבות ומצביעים על העדר המוזיקה העכשוית שחסרה בו.
"אני צריך להיות מאוד זהיר לגבי הרפרטואר. המסר של מוזיקה קלאסית צריך להיות מובן לציבור. אני צריך להיות בטח שאני מאוהב במוזיקה. שאין ספק בקשר לכך. זו האחריות שלי להביא לאנשים את המוסיקה שהם הכי אוהבים. כרגע יש משבר: יש מוזיקה מודרנית שאנשים לא מבינים. אנחנו צריכים להביא אנשים חדשים, קהל חדש. להתחיל עם משהוא פופולרי יותר.
אני מאוד נזהר עם מוזיקה מודרנית. עד עכשיו עשיתי כמות מוגבלת של מוזיקה מודרנית. אם נהיה אגואיסטים בקטע הזה נפסיד קהל. זו בעיה שקיימת גם בכל תזמורת. אנחנו צריכים להגן על המאזינים שלנו. בגלל זה צריך להתחיל עם הילדים. מאוד חשוב להתחיל עם ההשכלה המוסיקלית כבר בגיל הרך. ביפן הם מחנכים ילדים לשמוע מוזיקה זה חלק מההשכלה. לפעמים צריך קצת להכריח ילד לשמוע מוזיקה קלאסית עד שהוא מתרגל. לי כילד היתה עודף אנרגיה. בזכות הורי היום אני לא ברחוב - לולא ההשכלה המוזיקלית מי יודע איפה הייתי היום?".
מה סוד ההצלחה שלך?
להיות כנה. פתוח ועם אומץ. לעשות את מה שאני עושה עם אהבה. ולהיות חיובי. זה מה שתורם לאנושיות. זה המדריך שלי. כל מה שאני עושה לעשות עם אהבה. אני מנסה לעקוב אחרי הפשוט והנאיבי ולהעביר אהבה למאזינים שלי".
