עלייתם ונפילתם של מנחי הילדים
לפני עשר שנים הנחיה בערוץ הילדים היתה מסלול ישיר לכוכבות. כיום מי שנשאר בערוצי הילדים מתקשה להיפטר מהדימוי הילדותי, הכוכבים האמיתיים מגיעים מהסדרות היומיות ומתוכניות הריאליטי, וערוצי הילדים מתקשים לייצר כוכבים חדשים. מלבד חברי "השמינייה", כמובן. לפחות הכסף, מעידים המנחים, עדיין טוב
הנוער של היום זה לא הנוער של פעם. האמרה השחוקה הזו נכונה בכל דור, אבל נדמה שבימינו, לפחות בהקשר הטלוויזיוני, קל יותר להצביע עליה. "כשהייתי ילד היה לנו רק ערוץ 1, ורק שעתיים ביום הוקדשו לילדים", נזכר בנוסטלגיה טל מוסרי, מי שבשנות ה-90 מיתג את עצמו ככוכב ערוץ הילדים, ומאז קשה להגיד שהשתחרר מהדימוי. "הילדים היום מאוד קרובים להורים שלהם. בניגוד לפער שהיה פעם בין ההורים לילדים, היום זה הצטמצם. הם רואים הכל ורוצים הכל. פעם היו בגדי ילדים ובגדי מבוגרים, והיום הכל אותו דבר. ברגע שמנחה בערוץ הילדים לובש משהו, הם לובשים את אותו דבר. הכל פתאום נפתח בפניהם".
עושה רושם שאחד ההבדלים הגדולים בהרגלי הצריכה של הקטנים הוא בכוכבים שהם מעריצים. אם לפני עשור אלה היו מנחי ערוץ הילדים שמשכו את קהל היעד הצעיר, הרי שבשנים האחרונות עבר מרכז הכובד לכוכבי הסדרות היומיות ותוכניות הריאליטי, ובראשן "כוכב נולד". מעבר טבעי, אם לוקחים בחשבון שלפני עשור היו אלה מנחי ערוץ הילדים שהיו הכוכבים החדשים בשכונה. "כל פעם יש משהו חדש במדינה. הכבלים הגיעו לפני ערוץ 2 ושברו את ההגמוניה של ערוץ 1. פתאום מגיעים כוכבים אחרים, מיכל ינאי, שרון קנטור, עודד מנשה, שי אביבי, אנשים צעירים. פתאום יש ערוץ שהוא רק לילדים. פתאום יש דימוי אחר", מפרשן מוסרי.
ובאמת, פשפוש בנבכי הזיכרון מעלה ימים שבהם מנחי ערוץ הילדים התארחו במעגל של דן שילון, הובילו תוכניות קיץ בערוץ 2 (בחופשות מערוץ הילדים) וכיכבו על שערי מגזינים ויומני נוער. "היתה מהפכה וערוץ הילדים הוביל את המהפכה הזאת, בדיוק כמו ש'כוכב נולד' היה מהפכה. אני חושב שהעיתונים והתקשורת כל הזמן מחפשים את הדבר הבא, הדבר הטרי. כשיש כוכבים חדשים ומעניינים יותר כותבים עליהם. היום יש עניין בכוכבים החדשים של 'כוכב נולד' ובכוכבי ריאליטי".
שלושה ערוצי ילדים מתחרים היום על ליבם של חובבי הסדרות היומיות ותוכניות הריאליטי הצעירים: ערוץ הילדים הוותיק, ערוץ ג'טיקס (לשעבר FOX קידס), הפונה לדעת רבים לקהל המורכב יותר מבנים, וערוץ ניקלודיאון, ששם דגש על תוכניות עם הומור כמעט גס ("אצלנו אפשר למצוא גרפסים, ופלוצים ונזלת בלי מגבלות", אומרת אילנית באומן, מנהלת הערוץ). שלושה ערוצים, עם שלוש גישות לבחירת המנחים. בעוד כולם מתיימרים לדבר עם הילדים "בגובה העיניים", רק בערוץ ג'טיקס מיישמים את התפיסה הזאת גם בבחירת המנחים. קחו לדוגמה את כוכב הערוץ, דודו ארז. הקהל המבוגר מכיר אותו מתוכנית הלילה של טל ברמן בערוץ 2, "אחרי הכל", שם הוא מבצע ראיונות רחוב מצחיקים במיוחד, שיש שיאמרו שהם שיא התוכנית. הקהל הצעיר מעט יותר עשוי להכיר אותו מהתוכנית "קומי קומי" ומפינה דומה ששודרה בעונה הקודמת של "Y בעשר" בערוץ yesY המנוח. הילדים יודעים ש"קומי קומי", שמצליחה להצחיק גם מבוגרים, היא למעשה הפקה של ג'טיקס, ששודרה במקור בערוץ הזה לילדים. ארז הוא דוגמה טובה למעין כוכב ילדים, שמצליח לפנות גם לקהל מבוגר יותר (אם כי לא פחות אינפנטילי), בלי להיראות או להתנהג כמו כוכב ילדים. לדברי תמי לנדסמן, מנהלת ג'טיקס, הוא מייצג היטב את תפיסתה באשר לבחירת הכוכבים לערוץ. "הם שחקנים, הם לא מנחים. דודו ארז הוא סלבריטי של ג'טיקס, משום שהוא קיבל חשיפה, הילדים צפו בתוכנית, הילדים מעריצים אותו. המטרה היא לא סלבריטאים. המטרה היא להביא תוכן, והתוכן מגיע לילדים באמצעות טאלנטים שהכישרון שלהם, והתוכן הטוב, יעשו אותם לכוכבים בעיני הילדים".
לצד הגישה המעניינת הזאת, עובדים שני ערוצי הילדים הנוספים, ערוץ הילדים וניקלודיאון, בגישה מסורתית יותר של שימוש בכוכבים והכשרתם. בערוץ הילדים ממשיכים לייצר כוכבים חדשים, ואילו בניקלודיאון, כך נראה, מנסים לקחת כוכבים מן המוכן. ערוץ הילדים יצר בשנה האחרונה שתי סדרות מקור יומיות: "ראש גדול" (המשודרת ב-yes) ו"השמינייה" (המשודרת ב-HOT), שזכתה להצלחה גדולה בקרב קהל היעד והפכה את שחקניה לכוכבים. כל כך גדולה היתה ההצלחה, שמעתה, כך נראה, עוברים כל מנחי הערוץ דרך הסדרה, אולי כדי לשפר את מעמדם בעיני קהל היעד. דוגמה מובהקת לכך היא מירב פלדמן, בחורה אלמונית לחלוטין עד לאחרונה, שהצטרפה לאחרונה לצוות מנחי הערוץ ובקרוב תשתתף בעונה השלישית של "השמינייה" - או אז אפשר יהיה, כך יש לקוות, לקרוא לה "כוכבת".
פלדמן עצמה לא חושבת שמשהו השתנה במעמדם של מנחי ערוץ הילדים. "המנחים הם אותם מנחים, והילדים מאוד מחוברים למנחים. אני לא מוצאת איזשהו שינוי מאוד גדול. תשאל את הילדים מי המנחים. הם יודעים להגיד, והם אוהבים אותנו מאוד ומתחברים אלינו מאוד. לי הם מאוד מפרגנים".
"גם היום, כשמכריזים על בחינות לערוץ הילדים עומדים בתור אלפים של אנשים כדי להיות מנחים דווקא בערוץ הילדים, שמאפשר לך להגיע לקהל יותר גדול", מחזק מוסרי את דעתה, אבל מודה: "אין ספק שהכוכבים וגילויי ההערצה שלהם זה משהו שנולד בערוץ הילדים. 'השמינייה' זה דבר שהוא תוצר של ערוץ הילדים. היום הרבה פחות מעריצים אנשים שעוסקים בהנחיה, ויותר מעריצים שחקנים שמשתתפים בסדרות, בטלנובלות ובריאליטי".
מי שעוד עלה על הטרנד אלה מנהלי ניקלודיאון, שרק לאחרונה שכרו את שירותי ההנחיה של אביב אלוש, כוכב הסדרה היומית (שלחלוטין לא יועדה לילדים), "פיק אפ", ושל כוכבת העונה השלישית של הריאליטי "כוכב נולד", הדר עוזרי. "זה ברור שזכיתי ליותר חשיפה ב'כוכב נולד' ומשם זה רק התפתח", היא מודה כיום כמנחה בערוץ. "גילויי ההערצה ההיסטריים היו בתקופת 'כוכב נולד', אבל גם היום מזהים אותי מניקלודיאון ולא רק מ'כוכב נולד'".
"בעולם הטלוויזיה הגבולות מאוד היטשטשו", אומרת חני נחמיאס, מי שמככבת בעולם הבידור של הילדים עוד משנות ה-70, ואף זכתה לפני כשלוש שנים בפרס מסך הזהב, שמעיד יותר מכל על הפופולריות שלה בקרב קהל היעד. "עשיתי את 'מיכאלה' לפני שנתיים, ואני זוכרת את התגובות הדרמטיות, די נזעמות, של קהל הילדים הטבעי במירכאות שלי. 'איך עשית לנו את זה'. 'חני מהילדים פתאום מתנשקת ומשחקת בתפקיד דרמטי'. הבנתי פתאום שלמרות שהיוצרים לא התכוונו שהקהל יהיה ילדים, זה מה שקרה בטלנובלות. הכוכבים של פעם היו חבר'ה בני 30 פלוס, והיום זה ילדים ובני 20 פלוס. יוצרי הטלנובלות הבינו שקהל היעד הולך ומצעיר. אני בטוחה שהכותבים של 'השיר שלנו' בטוחים שהם עושים תוכן למבוגרים או למשפחה, אבל הקהל האמיתי זה הילדים".
"זה דור אחר", מסכימה איתה אילנית באומן, מנהלת ניקלודיאון. "היום צופים בז'אנר הריאליטי כבר מגילאי שש-שבע. הם צופים אדוקים ופריקים של ריאליטי. אני רואה אילו תכנים מעניינים את הילדים: דייטינג, מוזיקה, אקסטרים, טלנובלות וריאליטי".
גם תמי לנדסמן, מנהלת ג'טיקס, מכירה בירידת קרנם של המנחים, במובן הקלאסי, ככוכבי ילדים, ובעליית קרנן של סדרות הריאליטי והסדרות היומיות. "לא היתה תופעה בישראל כמו 'המורדים' מבחינת הערצה של ארבעת הגיבורים. אם אתה מדבר על הערצה אז זה לא רק לנינט. הנה מגיעה סדרה מיבשת אחרת, אבל התוכן היה מצוין, השחקנים היו טובים וזה קיבל את החשיפה שהוא קיבל, והדמויות של 'המורדים' קיבלו הערצה שלא היתה כזאת".
ההתהדרות של לנדסמן ב"המורדים" נובעת כמובן, מכך שהסדרה שודרה לראשונה בערוץ שהיא מנהלת (ובשידור שני בישראל 10), אבל המגמה שהתחילה עם "המורדים" היתה ברורה: מנחים - אאוט, כוכבי סדרות וריאליטי - אין. "בשנים הראשונות של הערוץ הערצת המנחים גרמה להצלחה גדולה", מודה מנהלת ערוץ הילדים, קרני פלזנטל-זיו. "ברגע שהבנו שהילדים מצפים מאיתנו שניתן להם תוכן, התחלנו להסתכל על עצמנו כברודקסט לילדים. הבנו שהכוכבים הם לא העיקר. הבנו שאנחנו צריכים סיטקום, דרמות, שעשועונים, חדשות ומכלול הרבה יותר רחב של תוכן. 'השמינייה' היא ההוכחה שאפשר לעשות מוצר עם תוכן של חבורת ילדים אלמונים שעושה רייטינג פיצוץ, מביאה לתהודה גבוהה וגורמת לכוכבות. יש סדרה איכותית ומצוינת".
בסופו של דבר, כפי שלומד בימים אלה על בשרו עודד מנשה, להיות מנחה בערוץ הילדים זה עדיין מותג שקשה להשתחרר ממנו. "זה משהו שאתה לוקח בחשבון. בערוץ הילדים אי אפשר לעשות תחנה, אני סוגר תשע שנים בערוץ", אומר מי שהיה עד לאחרונה חברו לערוץ, מוסרי.
אלא שכיום כאמור, להיות מנחה בערוץ הילדים לא מביא את אותם גלי הערצה, שמיתרגמים כמובן לרייטינג ולכסף. הפתרון שמצאו בערוץ הילדים הוא כאמור שילובם של המנחים בסדרת הלהיט "השמינייה". "אתה עושה הכל - משחק, שירה וריקוד", מסביר מוסרי את המוטיבציה שלו להישאר בערוץ. "אתה מקבל ממנו המון, גם בתחום הכלכלי, מרוויחים הרבה. אין ספק שמאוד ממתגים אותך כמנחה בערוץ הילדים. זה מקשה עליך לעשות דברים אחרים. בחרתי להיות מזוהה עם ערוץ הילדים לטוב ולרע. בסופו של דבר כשאתה שם את הרווח מול ההפסד - הרווח הרבה יותר גדול מההפסד".
