גחמה של מיליארדרית
נחמה פוטר כדי שאריסון תסגור חשבון משפחתי עם זכר אביה ורוחו
אין דרך לומר זאת יפה, אז נאמר בפשטות מכוערת: שלמה נחמה פוטר. שרי אריסון, מעתה האשה השולטת בבנק הפועלים, פיטרה אותו מתפקידו כיו"ר הבנק. זו הייתה התפרצות של קפריזה, מהלך יצרי.
שלמה נחמה פוטר במרוצת פגישה שגרתית עם אריסון במשרדיה הלבנים והידידותיים לסביבה. הוא הגיע אליה בלא שיהיה לו מושג קלוש מה הנושא האמיתי של שיחתם. הוא חשב שידברו על עתיד הבנק והכין תוכניות והצעות. היא הפתיעה אותו כשהעלתה את סוגיית המשך כהותו כיו"ר ורמזה על רצונה "לצאת לעצמאות" ולא להרגיש כ"בת חסות". תזוזותיה הלא-נוחות על כורסתה שידרו בשפת גוף חדה את כוונותיה: הקל עלי, שלמה, והתפטר. תדהמה השתררה על פניו כשהבין את משמעות המסר, אך כיאה לג'נטלמן שכבר קיבל מראש מאות מיליוני שקלים דמי הסכמה, קם נחמה ואמר: רצונך הוא רצוני, כבוד מלכותך. ניפרד כידידים.
נחמה נפגע, נחמה כואב, נחמה עצוב (מאוד-מאוד עצוב, מעידים ידידיו: הבנק היה כל חייו), אך לא ראה טעם לאחוז בכיסא יו"ר הבנק. בעלת השליטה הראתה לו דלת פתוחה החוצה ואף ריפדה את דרכו לשם בשטיח ארוג מדולרים. בשיחתם או לאחריה לא מסרה לו, כמו גם לא לסביבתה, את הסיבות לפיטורים. לא, היא לא כועסת עליו. לא, היא לא מתנגדת לגישושים העסקיים הפרטיים שלו - היא הרי העניקה לו את ברכתה. ולא, היא לא מאשימה אותו במאומה, להיפך: היא אסירת תודה לו. רק שהיא כבר לא רוצה להיות יותר אסירה של אף אחד.
שלמה נחמה לא חשב שסיפור האהבה שלו עם בנק הפועלים ייגמר כך. הוא לא העלה על דעתו שהגירושים קרובים. גם אריסון דיברה, בשיחות רקע עם קהל מקורביה, על "שנים" של עבודה עתידית משותפת עם נחמה. חילוקי דעות בינינו? מה פתאום, הרי אנחנו כמו משפחה אחת, אמרה וחזרה ואמרה. רק לפני שלושה שבועות. מה קרה מאז? תשכחו מהעסקים; מדובר ביצרים. תשכחו מהגיון; מדובר ברוחות רפאים. בפיטורי נחמה רצתה אריסון להפגין את ניתוקה המלא ממורשת אביה, תד המנוח, האיש שקנה את בנק הפועלים ממדינת ישראל לפני קרוב לעשר שנים, בסתיו 1997. תד אריסון ראה בשלמה נחמה את שומר החותם האחראי על הבנק, ולבתו התייחס באהבת אב - ובזלזול עסקי. היא לא סלחה לו על כך (אף שעל ערש דווי שינה את טעמו והעביר לה את מניותיו בבנק הפועלים). נחמה פוטר כדי שאריסון תוכל לסגור את החשבון המשפחתי עם זכר אביה ורוחו.
רק שבנק הפועלים איננו עסק משפחתי של שרי אריסון, אף שבידיה 17% ממניותיו. הציבור הרחב הרי מחזיק 83% מהמניות, וטובתו בהחלט קודמת לטובתה. בעלי המניות של הבנק מקרב הציבור זכאים וחייבים לדרוש מגב' אריסון הסבר מפורט על מהלך הפיטורים הפתאומי. האמנם עזיבתו של שלמה נחמה משרתת את טובת הבנק? האם היא תגדיל את ערכו? מהם המניעים לזעזוע יזום שכזה?
את אותן שאלות וקושיות יצטרכו להעלות גם חברי הדירקטוריון של הבנק, על פי חובת הנאמנות שלהם. אין להם, בממשל התאגידי העכשווי, הפריבילגיה להסיט הצידה את המבט ולטמון ראש בחול. הם לא נציגים של שרי אריסון, הם נציגי הציבור. ואכן, בישיבת דירקטוריון ראשונה שנערכה בעקבות ההודעה של שרי אריסון כבר נשמעו דברי ביקורת ותוכחה קשים. אחד הדירקטורים, אישיות כלכלית מובילה, אמר: "הצעד הזה הוא גחמה אישית של אשה שזכתה להיות לבעלת השליטה בבנק; גחמה ולא יותר".
יתרה מזו: בנק הפועלים, גדול הבנקים בישראל, הוא ספק האשראי הגדול במדינה, מקבל הפיקדונות הגדול, מנהל הכספים הגדול. הנעשה בו נוגע בכולנו. יציבותו קריטית ליציבותה של הכלכלה הישראלית. נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, ביקש (וקיבל, חלקית) הסברים למעשה הפיטורים. אבל בכך לא יסתיים העניין הציבורי. הפרשה לא תדעך מעצמה.
מכל מקום, שלמה נחמה לא ישוב ל"פועלים". הוא כבר בחוץ, עשיר ומבוקש. בסוף החודש יציג הבנק שלו את הדו"חות הכספיים לשנת 2006, הדו"חות
האחרונים של נחמה, והאנליסטים מעריכים שיהיו בהם רווחי שיא. מנגד, השכר וההטבות של שלמה נחמה עצמו יהיו השנה צנועים ביותר, בעקבות נורמות התגמול החדשות עליהן החליטה אסיפת בעלי המניות וההסדר שהושג בין הבנק, מנהליו ורשות ניירות הערך. לחבריו אמר אתמול שלמה נחמה, כשהוא מנסה לשמר את חיוכו: "ניתנה לי ההזדמנות להיפרד מהבנק בשיא הקריירה שלי בו ובשיא ההצלחה שלו. מי יכול לחלום על סיום טוב מזה?" אמר, ולא נראה אדם מאושר. כי גם בעסקים כנראה שאין גירושים מאושרים.
עוד בבלוג:
הראיון האחרון - מסעות נחמה במזה"ת החדש
האב, הבת ויו"ר הבנק: אריסון
מומלצים
