בלדה לסוכן כפול
עודף סמליות פוליטית הופך את ספרו המוקדם של איאן מקיואן, "התמים", ממותחן ריגול נאה לאלגוריה גסה. מומלץ למעריצים מושבעים בלבד
"על חוף צ'זיל" עדיין נהנה משבועות החסד הספורים של כותר חדש בעברית, הגירסה הקולנועית ל"כפרה" עוד רגע בישראל, וכבר מוזמנים שוחרי המיזנתרופ האנגלי למסע במנהרת הזמן עם "התמים", שראה אור בשנת '89 אבל מתורגם לעברית רק עכשיו. מי שאנוס להתוודע ליצירות של סופר שלא על פי סדר כתיבתן יוכל לקבוע ש"התמים" הוא אירוע יוצא דופן ביצירה של איאן מקיואן. מי שיכול לסדר לעצמו מחדש את פיסות הפאזל של היצירה יבין שכאן, כמו ב"גן הבטון", מדובר בהפגנת כוח של איש שלא ניצב ממש בראשית דרכו המקצועית, אבל עדיין לא פיתח שליטה מלאה ביכולותיו ועדיין לא למד להתאפק.
"התמים או היחסים המיוחדים", קרא מקיואן לספרו, בקריצה ליודעי ח"ן וחובבי ספרות ריגול ופריקים של המלחמה הקרה. התמים הוא לנרד מרנהם, מהנדס מטונהאם, בן 25 ובתול לגמרי בכל מובן, ודאי ביכולתו להבין את סבך האינטרסים הגיאו־פוליטיים שמכתיבים את היחסים בין ארה"ב ובריטניה על פיסת האדמה השסועה, המנומרת בחורבות של הפצצות, שהיא ברלין בשנת .1955
תמימותו – כגבר צעיר וכנציגם הזוטר של שירותי הביון הבריטיים – תיפגם במהרה. הוא יכיר את מאריה הגרמנייה, מבוגרת ומנוסה ממנו גם באהבה וגם במלחמה. הוא יזכה אט אט לקידום בחשיפתו למידע רגיש, אבל לעולם, עד סוף הדברים והספר, לא יבין עד תום את סיפורו של "מבצע זהב", אחד ממבצעי הביון המורכבים ביותר בעידן האימה הבין־גושית.
האמריקאים מימנו, הבריטים הביאו את הטכנולוגיה והסבלנות, ויחד היו אמורים לחפור מנהרה שתתחבר לקווי הטלפון של הסובייטים בברלין, וכך אפשר יהיה להאזין להם ולדעת מה לכל הרוחות הם זוממים. אלא שעוד לפני שהתחילו העבודות, החפרפרת ג'ורג' בלייק כבר מכר את הסיפור לסובייטים, שביימו שיחות טלפון מרגיעות והתנהגו כאילו אינם יודעים שמאזינים להם. בלייק, שגם מופיע בספר בתפקיד אורח, נתפס ונשפט ב־.'61
אלוף העולם בתחקירים מדויקים
מקיואן הוא אלוף העולם בתחקירים מדויקים, מלך ביצירת אווירת מקום וזמן, אמן של ממש בלפיתת גרונו וקיבתו של הקורא בפרטים אנטומיים ריאליסטיים עד קבס. כל היכולות האלה מגויסות לסיפור כפול של אהבה ובגידה, אישית ולאומית – אבל על הכל רובצת סמליות פוליטית כבדה ומעיקה, שכן "התמים"
הוא לא רק לנרד החביב, אלא גם כל מדיניות החוץ הבריטית בשנות ה־,50 ומאריה גם היא אנוסה לתפקד כנציגה של המובסים וכמי שהאדם לא דבק בה. רק אחרי שהתמים והמובסת מחסלים ביחד את האיום האמיתי בדמותה של גרמניה הישנה והאלימה – תיתכן אהבתם. אלא שגם זו היא כלי בידיו של מניפולטור גדול ורב כוח, שהוא נציגם של האמריקאים בסיפור.
כשכל הדמויות הן בעיקר סמל, העניין בהן הולך ופוחת עם התקדמות העלילה. אפילו למקיואן לא יעזרו דיווחים מדויקים על איכותם של עטים כדוריים, חידוש גדול בזמן ההוא, או על מחית האפונה שמוגשת במסעדות ברלין. אפילו תחושותיו של בתול לשעבר שנקלע שלא בטובתו לקשר הסבוך בין אהבה ומוות עוברות כאן דרך מסננת פוליטית גסה, שבסופו של דבר הופכת את הרומן הזה ממותחן ריגול נאה לאלגוריה שנועדה להטיף למשוכנעים.
כך שבסופו של דבר כדאי לקרוא את "התמים" רק אם אתם ממש, אבל ממש, שבויים בקסם המאוחר של מקיואן. אם לא, מותר להודות שהסרט שנעשה על פיו לפני 14 שנה, עם אנתוני הופקינס ואיזבלה רוסליני, טוב מהכתוב.
