שיעור מלאכה

במוזיאון חיפה מוצגת זה זמן התערוכה "מלאכה בנים". זוהי תערוכה גדולה המשתרעת על כל חללי התצוגה במוזיאון והיא עוסקת במלאכת כפיים עמלנית, שבדרך כלל מיוחסת לנשים. בתערוכה הזאת הרוב הכמעט מוחלט של היוצרים הם גברים והעשייה שלהם מעלה שאלות מעניינות על מבט "גברי" ועשייה "נשית".

שמה של התערוכה, "מלאכה בנים", לקוח מחלוקה קטגורית ישנה שהיתה נהוגה בבתי ספר יסודיים, על פיה בשעה מסוימת ביום הכיתה היתה מתפצלת: הילדות הלכו לשיעור משמים עם המורה לרקמה והבנים הלכו לנסר דיקטים במשוריות קטנות. הפיצול המגדרי מילדות סימן היטב את ציפיות התרבות מכל אחד מהמינים.

מחקרשעמום, מהדורה מס' 2. ויקי אסלי ופול סמית, 2007

אל התערוכה "מלאכה בנים" קובצו 41 אמנים מכל העולם. חלקם של האמנים המקומיים גדול ובמקרים רבים העבודות שלהם מפתיעות בעוצמתן. תערוכה שמציעה עבודות הקשורות בעמלנות מבטיחה לעצמה מראש לפחות עושר, צבעוניות ושמחת עמלים. הנאת הצפייה בה, עוד לפני שנכנסים למהות, מובטחת מראש. כשנכנסים למהות, הרקמות, האריגות ושזירות החרוזים מקפלות בתוכן שאלות על פוליטיקה, מגדר ואמנות כמלאכה.

10. ליאה, 2001

מבין המציגים בתערוכה, ארז ישראלי הוא אחד היחידים, למרבה הפליאה, שנוגע ישר בעצב החשוף של קורבן האדם במלחמה. עבודת וידאו שלו, שזה עניינה, מוצגת כעת בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב. בתערוכה בחיפה הוא מציג אלפי חרוזי זכוכית קטנים שמתארגנים למיצב הרצפה "שדות פרחים". שדות הפרחים הם מצע של גבעולי עשב שבתוכם פרחי פרג אדומים. הפרג האדום נקשר בתרבות השכול המקומית והמראה המרהיב של שדה הזכוכית הירוק מתנפץ אל ההקשר הכבד שהוא מייצג.

שדות פרחים. ארז ישראלי, 2005

בעבודה אחרת בתערוכה, "מדונה של הפרחים" מ-2004, הוא מציג זר זיכרון צבאי רשמי קשור בסרט שחור, גם הוא עשוי מלאכת מחשבת של חרוזים קטנים.

מלאכת היד מכתיבה זמן אחר, לא עכשווי. צריך הרבה זמן ושקדנות להשחיל חרוז לחרוז לכדי שדה. לוקח זמן לסרוג את דגל ארצות הברית מחבלים צבעוניים, ממרומי כף של דחפור גדול. דייב קול, אמן אמריקאי, תיעד בווידאו מיצג שהתקיים בחצר האחורית של המוזיאון לאמנות עכשווית במסצ'וסטס. שני דחפורים אחזו בשני עמודי טלפון באורך ששה מטרים, כמסרגות ענק שהופעלו על ידי האמן עצמו ממרומי הכפות המורמות. המסרגות סרגו דגל ענק שהלך והתהווה באוויר. העבודה בוצעה לראשונה ביום השנה הראשון לאירועי ה-11 בספטמבר. מראה הדחפור העמל על פינוי ההריסות היה טבוע בהכרה וההיסט האירוני-פתטי אל סריגת הדגל היה ברור וגלוי.

מכונת הסריגה. דייב קול, 2005

השאלות המגדריות עולות גם מתוך המגוון העצום של חומרי העבודה בתערוכה. חומרים רכים יוצרים דימויים קשים, ולהיפך. רון אלוני, למשל, יוצר כריות גדולות מרשת שהוא קולע מחוטי ברזל. החומר הקשה, שמזוהה עם קשירה וגידור, מתפקד בעבודות כמו קו רישום אוורירי. למעשה, אין כמעט חומר שלא נבחן ונבדק בתערוכה הזאת. המכנה המשותף הרחב והנוגע ללב שאפשר לזהות בה הוא הרעב למשהו אחר. אולי לאפשרות לייצר לאט, בעדינות, בכאב, בסטודיו כמחלקה סגורה.

מלאכת מחשב ומלאכת כפיים

מעבר לכל אלה כדאי לשים לב למרכז למדיה חדשה במוזיאון חיפה, אולי יחיד מסוגו במוזיאונים בארץ. המרכז למדיה חדשה מציג מבחר עבודות מחשב בחלל מוחשך בלב המוזיאון. במקביל וכחלק מהתערוכה המרכזית מוצגת בו הסדרה "מלאכת מחשב", אמנות רשת מתוך האוסף של דורון גולן, אספן המחזיק ברשותו היום כבר 170 עבודות מחשב. היופי בעבודות מחשב, בין השאר, הוא הצעת ההשתתפות לצופה, מגרש משחקים עם חוקים משלו שאפשר להיכנס לתוכו בתנאים מגבילים. אוצרת המרכז בחרה מתוך האוסף עבודות שנושאות אופי ויזואלי של מלאכות יד.

אותות מלחמה. אנה קורפקיאקוב

אחת הפשוטות והיפות בהן היא "מתח", עבודה של אד ברטון הבריטי, המציע מערכת של קווים הנמתחים בין נקודות בחלל. הצופה יכול להעביר נקודה ממקום למקום והקווים נמתחים ונצמדים

זה לזה תוך ציות לגרוויטציה דמיונית. עבודה אחרת, של יאנג-הא צ'אנג, "הקפיצה של בקט", עשויה מלים הרצות על המסך בשלוש שפות בסיפור מתח דמיוני שבו הטקסט מחליף את התמונה: סמואל בקט משוטט בלילה ברחובות סיאול ומנהל דיאלוגים עם נהג מונית ועם זונה.

בסמוך מאוד למוזיאון חיפה נמצא בית הגפן, מרכז ערבי-יהודי. כעת מוצגת בחלל התצוגה שלו התערוכה "מלאכת כפיים", שעל פי שמה ועיסוקה אי אפשר להתעלם מהקשר שלה לתערוכות במוזיאון. התערוכה הזאת מייצגת את השדה הראשוני של אמנות הקשורה בעבודות יד.

משתתפים בה אמנים ערבים ויהודים, ביניהם מוחמד פאדל, אמן חיפאי צעיר שמצייר באינטנסיביות דימויים עשירים ומורכבים בעבודות גדולות ומרהיבות, אניסה אשכר במספר עבודות סטילס מתוך המיצג "אומי" מ-2002 , פרטי לבוש מקופלים ותפורים בתוך עצמם בעבודה של דקלה גביש

 ומספר עבודות קטנות ויפות של חן שיש. סדרה מעניינת של ענן צוקרמן, "חצר שקועה", מוצגת כשקפים על קופסאות אור ששוליהן מחופים עור. בתערוכה 22 משתתפים, כולל מספר עבודות וידאו, והיא נוגעת בהיבטים פמיניסטיים עם ניסיון לבדוק מה מוגדר בשתי התרבויות, הערבית והיהודית, כעבודת נשים.

• מלאכה בנים. מוזיאון חיפה לאמנות. אוצרת ראשית תמי כץ-פרימן; מלאכת מחשב. מוזיאון חיפה לאמנות. אוצרת: אילנה טננבאום; מלאכת כפיים. בית הגפן, המרכז הערבי-יהודי. אוצרת: דליה מרקוביץ'