רצח - ויצא לקניות עם כרטיס האשראי של הקורבן

יותר משנה אחרי חברו - גם השותף השני לרצח שי מרלי מורשע. בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע בצהריים (יום ה') את איהב חמוד, בן 21 מהיישוב כפר מכר שבגליל המערבי, ברצח, בהצתה, בגניבה ובמרמה בכרטיס חיוב.

חמוד ושותפו למעשה, אחמד שחתות, רצחו בינואר 2007 את שי מרלי מכרמיאל, גנבו מדירתו רכוש ובו רכבו וכרטיס האשראי שלו, ויצאו למסע קניות. לאחר מכן הציתו את הרכב. הם נתפסו בין השאר לאחר שצולמו במצלמות אבטחה ממלאים דלק בתחנת דלק ומשתמשים בכרטיס האשראי הגנוב. שחתות, שניסה במהלך המשפט לשים קץ לחייו, הודה במעשה ונדון למאסר עולם בינואר 2008.

שחתות וחמוד פגשו את הנרצח סמוך למקום עבודתו, בחנות "רנואר'" במרכז הקניות "הקריון", ונסעו לביתו, שם סייעו לו להרכיב שולחן שקנה. בהמשך, חנקו אותו השניים בידיהם באמצעות שרוך נעל, הסתירו את גופתו בארון בדירה, ופתחו במסע ביזה. הם גנבו מהבית תיק עם כסף, מכשיר די-וי-די, משקאות חריפים, את רכבו של מרלי וכן את כרטיס האשראי שלו.

השניים עזבו את המקום ויצאו למסע קניות בכרטיס האשראי. בין השאר כאמור, מילאו דלק ברכבם, דבר שהקל על זיהוים בהמשך.

שיקר בעדויותיו

משפטם של השניים התנהל בפני הרכב אב בית הדין יוסף אלרון, והשופטים כמאל סעב ורבקה למלשטרייך-לטר. בהכרעת הדין, שכתבה השופטת למלשטרייך-לטר, היא סוקרת את השתלשלות המשפט ואת עדויותיהם של שני הנאשמים, שהטילו את האשמה זה על זה. חמוד הכחיש כל קשר למעשה - אך הודה בהיותו במקום ובמעורבות ברמות שונות, ככל שהתגלו ראיות כנגדו. שחתות, לעומת זאת, הודה במעשה וטען כי חמוד היה פעיל וסייע ברצח עצמו.

"מצאתי לנכון להעדיף את אותו חלק בגרסת הנאשם 1 (שחתות) במשטרה, המייחס לנאשם 2 (חמוד) מעורבות בביצוע עבירת הרצח בכוונה תחילה, הצתה והונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות", כתבה השופטת. "נסיבות העניין, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט חייבו זאת".

השופטת הוסיפה כי חיזוקים לעמדה זו מצאה בכך שחמוד שיקר בעדויותיו, בכך שהוא "כבש" את עדותו, כלומר הביא גרסה משלו לאירועים רק בשלב מאוחר, וכן בממצאים ראייתיים בזירה, שתאמו את עדותו של שחתות ביחס לחמוד. בין הממצאים: גרביים שגרב חמוד על ידיו בעת שניקה את הזירה מדמו של הנרצח, מיקום הנעל שממנה נלקח השרוך ששימש לחניקה, ועוד.

השופטת טענה עם זאת, כי אין די ראיות להרשיע את חמוד בשוד בנסיבות מחמירות (תוך כדי הרצח). לדבריה, לא הוכח כי מטרת הגעתם

של השניים לדירה היתה שוד, "או שעבירת האלימות נעשתה מתוך כוונה לגנוב, או למנוע התנגדות לגניבה או להתגבר עליה". לדעתה הצטרף גם השופט סעב.

לעומתם, אב בית הדין, השופט אלרון - שנותר במיעוט - קבע בעניין זה: "נראה כי כל יסודות עבירת השוד, ובכלל זה הזיקה בין מעשה הרצח למעשה הגניבה והמחשבה הפלילית של הנאשם חמוד לשדוד את המנוח בעת קטילתו, הוכחו בהודאת הנאשם שחתות, לפיה הנאשמים רצחו את המנוח... והניחו את ידם על רכושו". בפרט, ציין כי השניים "לא בחלו גם בפריטי רכוש שניתן לזהותם כשייכים למנוח, כגון רכבו, בגדיו וכרטיס האשראי שלו, תוך נטילת הסיכון כי יקושרו לרצח המנוח במידה וייתפסו כאשר פריטים אלו בחזקתם".

בסופו של דבר, כאמור, נדחתה עמדתו של השופט אלרון שנותר במיעוט. גזר הדין יינתן במועד מאוחר יותר.