לב פראי

סרט בלי עלילה, שהוא בעצם מיוזיקל ללא שירים המתרחש בלאס וגאס שאינה לאס וגאס. מוכנים ליצירת המופת של פרנסיס פורד קופולה, “אחד מהלב"?

הסרט מ-1982, שעלויות הפקתו הובילו את קופולה לפשיטת רגל, הוא אחת היצירות התאורטיות ביותר בתולדות הקולנוע. חיזיון מופשט שעניינו תנועה, צבע וצליל המרכיבים את מהותה של אמנות הסרט. וידאו קליפ מונומנטלי שהקדים את זמנו ונוצר בסמוך למועד השקתו של ערוץ MTV. יתר על כן, זהו אחד הסרטים המייצגים של הרגע הפוסט-מודרניסטי ושל העשור בו הופק. סרט שהוא, כניסוחו של קופולה: ''A new kind of old-fashioned romance''.

אכן, "משהו חדש" באמת. הסיפור הרומנטי הכי קלישאי שאפשר להעלות על הדעת – זוג נאהבים רבים ונפרדים בערב יום העצמאות האמריקני, רק כדי לשוב ולגלות זה את זו מחדש – מסופר על רקע של תפאורת לאס וגאס מהממת, שנבנתה כולה, קראתם נכון, באולפן. רחובות, בתי קזינו, מוטל, שדה תעופה, שמיים מצוירים, מגרש גרוטאות ענקי המהווה רקע לאחת הסצינות היפות ביותר בסרט, גן עדן טרופי, וכך הלאה. “אחד מהלב" הוא סרט שהופך את החזון לחיזיון. פנטסטי, מגלומני, מקדים את זמנו, ויחד עם זאת אישי מאוד.

"אחד מהלב". מיוזיקל ללא שירים, לאס וגאס שאינה לאס וגאס

זוהי פנטזיה אקסטרווגנטית, שבמרכזה האנק (פרדריק פורסט) ופראני (טרי גאר), שאחרי מריבת אוהבים בערב ארבעה ביולי, פונים כל אחד לדרכו. היא פוגשת במלצר שרמנטי (ראול ג'וליה), המבטיח להגשים את חלומה ולקחת אותה לאי הקסום בורה-בורה; הוא נתקל בנערת קרקס (נסטסיה קינסקי) המגיחה אליו ושרה מתוך כוס מרטיני ענקית, נוצצת. שני אלה מייצגים בעבור הזוג האפרורי את האסקפיזם המוחלט, את אובייקט הפנטזיה, במציאות שהיא כשלעצמה בדיה מעוצבת. בסיום הוא מזייף בקול את "את קרן השמש שלי", והשניים חוזרים זה אל זרועות זו. מסך.

כל זה קורה לצלילי שירי בלוז מקוריים שמבצעים טום ווייטס וקריסטל גייל, ומשקפים את מחשבותיהם ותחושותיהם של הגיבורים. אמריקה של "אחד מהלב" היא פנטזיה מוחלטת, הקולנוע הוא פנטזיה מוחלטת, והמבט המרוחק והמוקסם כאחד ששולח הצופה בסרט עצמו (שנדרש פעמים רבות למוטיב החזותי של מסך-בתוך-מסך) כמו בא לפענח את מהותה של הרומנטיקה הקולנועית, שהיא בה בעת בגובה החיים וגדולה מהם.

רגע השפל, רגע השיא

התקציב המיועד של הסרט עמד בשעתו על כשני מיליון דולר. אלא שההוצאות הלכו ותפחו, המגלומניה המפורסמת של קופולה (ע"ע "אפוקליפסה עכשיו") יצאה משליטה, וההשקעה הסופית בסרט הסתכמה בכ-25 מיליוני דולרים (לשם השוואה, “שודדי התיבה האבודה" שהופק שנה קודם לכן עלה כ-18 מיליון). עם יציאתו לאקרנים נתקלה היצירה המפעימה הזו בביקורות עוינות למדי, ומה שחמור לא פחות – ההכנסות בקופה בקושי גירדו את 700 אלף הדולרים.

"אחד מהלב" מייצג את שיאו של הקולנוע המסוגנן והפורמליסטי שייצר קופולה בשנות ה-80, הן כמפיק (“האמט" שביים וים ונדרס ב-1982, ושקופולה צילם מחדש למעלה משני שלישים ממנו. את החוויה המתסכלת של ההסרטה פרק ונדרס בסרטו הבא, "מצב הדברים"), והן כבמאי – “ראסטי ג'יימס” (1983)

ו"מועדון הכותנה" (1984). מדובר בקולנוע רפלקסיבי, מודע לעצמו, שפועל יותר במישור המחשבה מאשר זה של הרגש, וכל כולו הצדעה לקולנוע ההוליוודי של שנות ה-30 וה-40.

הצפייה ב"אחד מהלב" במסך הביתי עושה עוול נורא לתפאורות הענק של דין טאוולריס ולעבודת הצילום עוצרת הנשימה של ויטוריו סטורארו ורונלד ויקטור גרסיה. חבל גם, שהדי.וי.די המוצע בישראל אינו כולל את שלל התוספות שמופיעות בהוצאה האמריקנית, ובהן סרט מאחורי הקלעים וסרטון עם טום ווייטס על המוזיקה.

"אחד מהלב", כ-107 דק', NMC יונייטד