הורות בין הפסיכולוגיה לקואוצ'ינג
הילד מתחרפן בחופש הגדול? יכול להיות שהוא לא מממש את פוטנציאל הצמיחה האופטימלי שלו ושצריך להכין תוכנית פעולה. מצד שני, יכול להיות שלא צריך לעשות כלום. תלוי את מי שואלים - פסיכולוג או מאמן. לפסיכולוג גיל ונטורה יש את איש המקצוע האולטימטיבי עבורכם: אתם
"שלום, שירן. סליחה שאני נוחתת עליכם ככה בתחילת התכנית, אבל אני פשוט אובדת עצות. נאור הקטן שלי, בן הארבע וחצי, פשוט מתחרפן בחופש הגדול! אני מצליחה להחזיק אותו שעה בבוקר עם הטלויזיה, אבל אחר כך הוא פשוט מתרוצץ בכל הבית, לועס את המוצץ, פותח את הארונות, רודף אחרי החתולה ואומר לה שהיא קאקי. אני מנסה להעסיק אותו בלגו או ביצירה, אבל זה מחזיק בקושי חצי שעה. הוא טורף בחופש ממתקים כאילו אין מחר. רק בים או בבריכה הוא בסדר. אני... אני... כלומר... מה אני צריכה לעשות?"
"אכן בעיה מוכרת וכאובה. שלהבת, נתחיל איתך. מה את ממליצה לדורין?"
"ובכן, אין ספק שנאור לא מגשים את פוטנציאל הצמיחה האופטימלי שלו. הילד בעצם זקוק ליעד, למטרה מוגדרת. עליכם לשבת איתו ולסייע לו בעריכת תכנית פעולה הדרגתית, מגובה בחיזוקים רציפים, שתחליף את אסטרטגיות ההתמודדות האינפנטיליות שלו בדרכים מעצימות. תינוקות במדינה שלנו פשוט תופסים תחת, ואני לא מתכוונת רק לחיתולים. מספיק עם המוצצים התבוסתניים האלה! אנחנו צריכים להוות מודל הורי שמציג להם מטאפורות אחרות למוצץ, ולכן אני ועמיתי בחברת "יאללה-יאללה" פיתחנו את סדנת "עשרת השלבים מרביצה בלול לסטארט-אפ בחו"ל" ובתכנית זו אנחנו..."
"תודה, שלהבת, אבל זמננו קצר. ד"ר קטטוני, מה לדעתך דורין צריכה לעשות?"
"כלום".
"אתה רוצה להוסיף?"
"זה יעבור לו".
"עוד איזשהו מסר לדורין?"
"כן. זה יעלה לך 400 ש"ח. המזכירה שלי כבר תשלח לך חשבונית".
תעשיית ענק של פתרונות לסבל
תשמעו, הורים יקרים שלי, לפעמים המצב האנושי מפגיש אותנו עם קשיים. ככל שאנחנו מטפסים בסולם החיים הלאה, הקשיים שלנו הופכים מורכבים יותר, גם בגלל שעל הדרך בעיות ישנות חברו לבעיות חדשות, וגם בגלל שיותר ויותר אנשים כרכו את גורלם בגורלך (ילדים, לצורך הדיון, הינם גם סוג של אנשים). תעשיית הענק של פתרונות לסבל האנושי שצמחה במאה האחרונה מציגה לנו שני מתמודדים בולטים, שלא ממש ברור אם הם באמת ניצבים משני צדי המתרס: הפסיכולוג והמאמן.
אדם בעולם שלא טוב לו פוגש איש מקצוע שמנסה לעזור לו. זה קורה בקצב אינטנסיבי בכל מקום על הפלנטה, בטייואן וגם בחולון. בגדול ובאופן פשטני, כולם מנסים לעשות אחד או יותר מארבעת הדברים הבאים:
- להבין את הרקע של הבחור.
- להבין את מקור הבעיה של הבחור.
- לתקן את הבעיה של הבחור.
- לעזור לבחור להגיע להצלחה מעבר לטווח הבעיה הראשונית שלו.
אפשר להגיד באופן גס שהפסיכולוגיה שמה הרבה דגש על שני המרכיבים הראשונים וקצת על השלישי והקואצ'ינג מעלה על נס את שני המרכיבים האחרונים וגם מתעכב במידה מסוימת על האלמנט השני.
עם זאת, ישנן כמה נקודות שהורים, מאמנים ופסיכולוגים צריכים לתת את הדעת עליהן. ראשית, כל ארבעת המרכיבים מעורבבים זה בזה במישמש חיים דביק, ולעיתים פיתרון של חלק אחד במשוואה מסדר על הדרך גם את שאר החלקים. לדוגמה – אישה שהנהיגה יוזמה עסקית מוצלחת, מגלה שהיא פתאום יכולה לסלוח לאביה על כל שנות הניכור והביקורת בילדותה (תחשבו לבד על הקשר...).
שנית, כתזכורת חיונית לכל אנשי המקצוע ורושמי החשבוניות – אנשים לא בדיוק מחכים כל חייהם למוצא פיו של האינסטלטור המנטלי. הם מנסים לפתור את הבעיות שלהם בעצמם. פעמים רבות הם מסתדרים יופי לבד, וגם אם לא – הם מוצאים דרך להמשיך הלאה. עצם קיומן של 146 אסכולות טיפול ואימון מוכיח שעדיין לא נמצאה דרך הזהב המוסכמת לחילוץ העגלה המשפחתית והאישית מן הבוץ, וחשוב מכך – הוא ממחיש לנו שאנחנו, אנשי המקצוע, עשויים להיות מלווים וזרזים חשובים בתהליך, אך אל לנו לטעון שאי אפשר בלעדינו.
ושתי נקודות נוספות ולא פחות קריטיות: 1. יש בעיות שאין להן פיתרון. 2. יש בעיות שנפתרות מאליהן, עם הזמן, מבלי שעשינו דבר. (אני, לדוגמה, יכול להכריז בגאווה לא מבוטלת שכבר שנים ארוכות אינני עושה פיפי בחיתול, והצלחתי להשתלט בצורה מושלמת על הנטייה לזרוק חול על ילדים שלא נותנים לי את הכדור שלהם).
בעיטת מרץ מענגת
הורים יקרים ושאר מנהיגי צאצאים – הפסיכולוגיה והקואצ'ינג קיימים ובועטים, והם כאן כדי להישאר. כל אחד מהם מביא איתו את המתנות שלו למשפחה הישראלית, אבל גורר מאחוריו כדובי ישן כל מיני אשליות והתעקשויות מיותרות.
הפסיכולוגים העניקו לנו מתנה פשוטה ויקרת הערך – ההבנה הבסיסית שמה שקרה לנו קודם משפיע על מה שקורה עכשיו, ולא תמיד אנחנו מודעים לעוצמת ההשפעה הזו. ביחד עם מתנה ברוכה זו באה ההתעקשות של חלק מאיתנו על כך שהשנים הראשונות חורצות באופן סופי את גורלו של האדם לבלי שוב והאמונה העיוורת שדי בהבנה עמוקה של הסיבה לבעיה כדי להוביל לפיתרון.
המאמנים באו והעניקו לנו בעיטת מרץ מענגת וחשובה בישבננו הבכייני ולימדונו את קסמי הפרגמטיות – לעתים אין צורך להתבחבש בדרמות העבר ובהחלט ניתן להסתפק בהשמדת הסימפטום המעצבן, מעבר לכך - הם לימדו אותנו ללכת מעבר. חלומות ושאיפות הפכו לחומר לגיטימי ואולי גם בר השגה בטיפולים וייעוצים.
על הדרך, טבלו חלק מהמאמנים את מרכולתם בדבש אמריקאי מיותר. למרבה הצער, אין דין היצור אנושי כדין פלסטלינה – יש לנו טווח השתנות, הוא רחב יותר מכפי שאנחנו חושבים, אך הוא אינו בלתי מוגבל. לא כל אחד יכול להיות מיליונר חטוב ופופולרי שגם תורם לצדקה ומציל את האנושות מסרטן או לפחות משפעת החזירים. יתרה מכך, התעלמות מהעבר היא לפעמים פריבילגיה שגובלת ברשלנות.
אתם הורים, עומדים בתווך. קחו מהחברה שבכיסא את הטוב, העמוק והממריץ ולכו להתייעץ עם איש המקצוע הכי חשוב בעולם: אתם.
זהו להפעם. אני מקווה שהצלחתי לעצבן במידה שווה את שתי הנבחרות האהובות הללו. שומרי ראש במחירים אטרקטיביים יתקבלו בתודה בתיבת המייל שלי.
גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מעביר קורסים והרצאות בנושאי הורות ובנושא החשיבה היצירתית, יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
