בודי אנד סול בוובסטר הול

יש מעט מאוד מועדוני לילה או ליינים של מסיבות שהצליחו להיכנס להיסטוריה של חיי הלילה בניו-יורק. "סטודיו 54" עשה את זה בסבנטיז, "סאונד פאקטורי" ו"ליימלייט" באייטיז, "טוויילו" בנייטיז וכך גם סדרת המסיבות "בודי אנד סול", בהם עסקינן היום.

"על רחבת ריקודים אחת רקדו והתמנגלו קלאברים בתחילת דרכם לצד דמויות ותיקות ומוכרות בעסקי המועדונים"

מדובר בליין מסיבות שנוסד בשנת 1995 על ידי שלושה די.ג'ייז מובילים בסצנת המועדונים המקומית: פרנסוואה קיי, דני קריביט וג'ו קלוסול. פרנסוואה קיי, שהגיע לכאן בצעירותו מצרפת, הוא מחלוצי ז'אנר ההאוס הניו-יורקי שפרץ לתעשיית הלילה כשניגן דרך קבע ב"סטודיו 54". דני קריביט הוא יליד ניו-יורק שגדל בוילאג', אמו הייתה זמרת ג'אז ואביו, שבראשית הקריירה המקצועית שלו ניהל הרכבים מוזיקלים, ניהל בהמשך מועדוני הופעות ומועדוני לילה שונים בעיר. קרביט, שהחל את הקריירה שלו כתקליטן בגיל צעיר במיוחד (לא מפתיע בהתחשב בעיסוק של הוריו), נמנה בזמנו על תקליטני הבית של המועדונים "רוקסי" ו"ליימלייט". ב"בודי אנד סול" הוא גם אחראי על עיצוב המועדון, ההזמנות והמרצ'נדייז שהמותג מייצר. ג'ו קלוסול הוא אשף דיפ האוס, שבבעלותו מספר לייבלים המתמחים במוזיקת מועדונים ומוזיקה אלקטרונית לסוגיה ("ספירטצ'ואל לייף מיוזיק" ו"סייקרד רית'ם מיוזיק" הם הבולטים שבהם), וחנות המוזיקה "דאנס טראק" שמספקת ציוד ומוזיקה לתקליטנים.

מאז שנוסד, הליין קיים מסיבות מדי יום ראשון, ברציפות, עד שנת 2002. במשך שבע השנים הטובות האלו היה זה אחד הליינים הפופולארים בעיר, שנבחר, שוב ושוב, בידי מגזינים למינהם וקלאברים מובילים לאחת המסיבות הטובות ביותר בעיר. המסיבות התקיימו בקלאב "וייניל" שבטרייבקה (שמאז נמכר ליזמי נדל"ן המתכוונים להסב את המקום למגורי יוקרה). בתום שבע השנים הראשונות, יצא ליין המסיבות לדרכים ובעשור האחרון המסיבות נודדות בין מועדונים מובילים ופסטיבלי מוזיקה ברחבי הגלובוס. בניו-יורק מתקיימות מסיבות "בודי אנד סול" פעם או פעמיים בשנה, בדרך כלל בממוריאל דיי וויקאנד, בכל פעם במועדון אחר, ואז קמים לתחיה חיות לילה שהתמסדו והתברגנו בינתיים ומשחזרים את ימי ההוללות, האקסטזה והאהבה החופשית. הקהל מגיע למסיבה בתלבושות צבעוניות או חושפניות במיוחד, איפור זרחני, ובעיקר המון אנרגיה חיובית ומרץ לרקוד עד כלות.

הליין גם סיפק במהלך העשור האחרון סדרת אלבומי אוסף הנושאים את אותו שם, אלבומים שהצליחו להיכנס אל צמרת מצעדי המכירות של מוזיקת מועדונים ולהפוך לפריט חובה בארגז התקליטים של תקליטני האוס. הסגנון המזוהה עם "בודי אנד סול" הוא האוס עם הרבה ווקאל, האוס עם "נשמה" וטכנו עם אלמנטים "רוחניים", כפי שמגדירים זאת הרזידנטים.

"הקהל מגיע למסיבה בתלבושות צבעוניות או חושפניות במיוחד, איפור זרחני, ובעיקר המון אנרגיה חיובית ומרץ לרקוד עד כלות"

ביום ראשון שעבר, זה שאחריו לא חיכה בלוז יום שני, מכסימום בראנץ' מאוחר לכבוד ממוריאל דיי, שלושת תקליטני העל קיימו בעיר מסיבה גרנדיוזית, הפעם ב"וובסטר הול". היכל ההופעות שממוקם ברחוב 11, בין השדרה השלישית לרביעית, שוכן במבנה שהוקם בשנת 1886 וששימש כמועדון לילה וחלל להופעות חיות מיום הקמתו, לפני 125 שנה! אלביס פרסלי, פרנק סינטרה, בוב דילן, סטינג, טינה טרנר, מדונה, מיק ג'אגר, קיס ופרינס הם רק חלק מגיבורי התרבות שהופיעו במקום, ואפשר להוסיף לרשימה גם את משינה ואת ההרכב הישראלי המצליח "אינפקטד משרום". כבר בשנת 1910 הכריז המחזאי יוג'ין אוניל כי "וובסטר הול הוא היהלום שבכתר של גריניץ' וילאג'", גם אם המקום ממוקם עמוק באיסט וילאג'. כמעט מאה שנה לאחר מכן, הכריז פרינס כי "אין במה יותר טובה מזו בניו-יורק". השנה, "פייפר מגזין", המוקדש לאופנה ולתרבות הבילוי, בחר בוובסטר הול במסגרת תחרותNightclub and Bar Awards, כמועדון הטוב ביותר בארה"ב.

2,500 איש יכולים לבלות במקום בזמן נתון בחמשת החללים המפוזרים בין ארבע הקומות של הבניין, וכך היה בראשון השבוע. הדלתות נפתחו בשעה שש בערב ותוך שעה קלה המקום התמלא עד אפס מקום. הבארים עבדו במרץ, בחדרי השירותים זוהו פעילויות שהשתיקה יפה להן וברחבות הריקודים הרזידנטים הקפיצו את הנוכחים. כצפוי מהמסיבות של "בודי אנד סול", המקום התמלא בקהל מגוון במיוחד. על רחבת ריקודים אחת רקדו והתמנגלו קלאברים בתחילת דרכם לצד דמויות ותיקות ומוכרות בעסקי המועדונים, תיירים בביקור בעיר לצד דמויות ניו-יורקיות צבעוניות במיוחד, אנשים מרקעים שונים ובעלי העדפות שונות המתאגדים בשם האהבה למוזיקת המועדונים ולרוח הפלורליסטית שליין המסיבות מציע.

בשעה שתיים בלילה, כשהמסיבה הסתיימה, רחבות הריקודים היו עדיין מלאות ואלמלא הודלקו הניאונים והסדרנים דחקו בקהל המבושם להמשיך הלאה, האיוונט היה ממשיך ודאי עד עלות השחר.

נכון, ניו-יורק היא כבר לא אותה עיר מושחתת כפי שהייתה בשנות השמונים, ובטיימס סקוור כבר לא מוכרים סמים וסקס ברחוב. אבל העיר הייתה ועודנה, והמסיבה בראשון הוכיחה זאת שוב, בירת חיי לילה עולמית.