החופש האחרון באמת: יומן מסע מטיול לפני צבא
אחרי 12 שנות לימוד, בחינות בגרות לא קלות ועמידה בפני תקופה חדשה ומלאת חששות, לא מפתיע שמסיימי כיתות יב' רוצים לצקת משמעות שונה וייחודית לחופש האחרון שלפני הגיוס. שני בן לב חוותה חוויה מיוחדת במינה דווקא עם אנשים שלא הכירה. עכשיו היא מוכנה לצאת לדרך חדשה
לכן, רגע לפני שאנחנו עושים את הצעד הראשון בהתבגרות האמיתית, החלטנו שיוצאים לחופש, כזה שיש בו הכל מהכל, כדי למלא מצברים, למצוא מקומות חדשים, אנשים נפלאים וגם לגלות דברים חדשים על עצמך. כך מצאנו את עצמנו כחלק מהמסורת הקבועה של תנועת הקיבוצים – טיול סיום יב' המורכב מחבורת מסיימי יב' מקיבוצים שונים.
ביום שישי ה-5.7 מצאנו את עצמנו, יוצאי שישה קיבוצים, בשדה התעופה בן גוריון בשעת זריחה מוקדמת, כשהיעד המסומן הוא ברצלונה. נרגשים ומצפים, בחנו את שאר חברי הקבוצה בסקרנות והסתודדנו בינינו לבין אלה שאנחנו מכירים בתהייה - מה הולך לקרות בשבוע הקרוב, האם נתחבר, מה נעשה ביחד כל כך הרבה זמן? כרגע, מה שמפריד בנינו לבין החוויה הכי גדולה של חיינו היא טיסה של ארבע וחצי שעות.
התורים הארוכים גרמו לנו לחשוש שנפספס את הדיוטי פרי - אחרי הכל, לו מצפים הכי הרבה בשדה התעופה, לא? אחרי ריצות ברחבי השדה הגענו למטוס בקריאה האחרונה, והמראנו. עדיין לא בטוחים ביצירת קשר עם אלו שאנחנו לא מכירים, העדפנו לשים את מבטחנו בצילום - צילמנו את אלו שנרדמנו, את מה שקורה סביבנו בטיסה, את עצמנו וניסינו לבחון את האווירה.
לחפש את ה-wifi
עייפים, רעבים, מבולבלים, אך מרוצים, נחתנו בברצלונה ומיד יצאנו לסיור פנורמי בעיר, התמקדנו במקומות המרכזיים כמו ה"אצטדיון האולימפי", "הר היהודים" וכיכר קטלוניה - העייפות פינתה מקום להתרגשות גדולה ושוב המצלמות תקתקו. מאוחר יותר, כשהגענו למלון, כאילו בסימן מוסכם כולם הוציאו את הפלאפון לחפש wi-fi. אחרי מנוחה קצרה, בריכה והתארגנות בחדרים, יצאנו למרכז העיר, כיכר אספניה, במופע המזרקות הידוע. אין ספק שהאלכוהול הנגיש והאווירה הברצלונאית השאירו עלינו את חותמם, ובהחלטה קבוצתית המשכנו את הערב בפאב מקומי ליד המלון - ככה זה בחופש.
למחרת, מי שרצה נשאר במלון לנוח בבריכה או יצא לעשות קניות, ושאר הקבוצה יצאה לטיול אופניים ברחבי ברצלונה. רכבנו בין אתרים מרכזיים, כמו שער הניצחון הספרדי, כמה מהמבנים של גאודי, כנסיית סגראדה לה פאמיליה והטיילת של ברצלונה. אפשר לומר, ללא ספק, ששבנו מהטיול הרבה יותר מושכלים, מלאי חוויות ושרירים תפוסים. אחרי אחר-צהריים חופשי וארוחת ערב במסעדה מקומית, יצאנו כל הקבוצה למסיבה בנמל וחווינו קצת מחיי הלילה של ברצלונה.
לצאת אל הטבע ולהירטב
אחרי יומיים בברצלונה יצאנו לעבר נסיכות אנדורה, ליומיים נוספים של טבע אירופאי טהור. לא יכולנו שלא להתלהב מהנוף ההרי המושלג שהיה בדרך והצבע הירוק ששטף את העיניים שלנו - אחרי הקיץ שלנו כאן, מרענן לראות צבעים כאלה, שלא לדבר על שלג. הגענו לאנדורה, לבית מלון שהשקיף על הנהר שחוצה את העיר, אבל חשוב יותר - טוב, לפחות לנו - מרכז קניות ענק. אחרי מנוחה קצרה והתאוששות יצאנו לסיבוב היכרות.
אבל החוויה המיוחדת ביותר שחקוקה בזיכרון נוצרה ביום השני שלנו באנדורה, יצאנו לנסיעה של שעתיים ובסופה הגענו למועדון ראפטינג. אחרי שהתחלקנו לסירות, לבשנו חליפות גומי מביכות והתחלנו לחתור במים, כשכל הזמן, כמובן, מלווה אותנו המדריך הצמוד, שאפילו ידע לדבר קצת עברית.
שרנו שירים בעברית, צחקנו, נפלנו למים - ואם לא נפלנו אז המדריך הפיל אותנו - וסיימנו את השייט עם תחושה שזו אחת החוויות המטורפות שחווינו אי-פעם. רועדים מכף רגל עד ראש - מהקור או הריגוש - חזרנו לבגדים שלנו והמשכנו לשמורת טבע, שם הוקפצנו עם ג'יפים לעבר ראש הר מושלג, והתחלנו לרדת ברגל. אם חשבנו שעד אותו רגע חווינו משהו מיוחד במינו, מהר מאד למדנו שהטבע יכול להדהים אותך בכל מיני צורות.
במהלך המסלול הגענו למפל עצום ממדים שרק הגביר את תחושת ההשתאות נוכח העושר המיוחד של הסביבה, המים השוצפים, העצים הירוקים, קולות הטבע - הכל היה פשוט מעורר תדהמה, והמצלמות, כמובן, שוב יצאו ותקתקו. בשלב מסויים החל לטפטף וחשבנו, בבדיחות הדעת, שהנה, עוד סימן של טבע מצטרף ליום המדהים הזה, אבל אז נפתחו ארובות השמיים ואת המסלול סיימנו רטובים עד לשד עצמותינו, מה שלא מנע מאיתנו להמשיך לחייך, הרי זו כל החוויה.
עברית שפה עולמית
למחרת עשינו את דרכנו לפארק שעשועים שם נהנו מרכבות הרים, אבל ההפתעה הגדולה באמת הגיעה כשפגשנו את המפעילים וגילינו שהם יודעים עברית כשהנחו אותנו ב"לאט", "מהר" ו-"עצור". היה מפחיד, מצחיק ובעיקר מהיר - אפשר לומר שזה קצת כמו החיים האמיתיים.
מאוחר יותר יצאנו לכיוון יורט שנמצאת בקוסטה בראווה, והגענו לבית מלון גדוש בתיירים שרופים ושזופים מכל העולם. הימים בקוסטה בראווה התמקדו בעיקר בחיי הלילה של הנוער - הייתה שם תחושה של יותר חופש ועצמאות, כמו מתוך מעין הבנה שזה באמת החופש האחרון לעשות כל מה שאנחנו רוצים בלי לדאוג שצריך לחזור לבסיס, או לעשות עוד עבודה לאוניברסיטה או ללמוד למבחנים. כל אחד מאיתנו עשה את מה שהוא רצה - טיילנו, רקדנו, בילינו, כאילו אין מחר.
ביום האחרון חזרנו לברצלונה לשעתיים אחרונות ומשם לארץ. הטיסה חזרה היתה שונה לחלוטין - אחרי שחווינו יחד את אותן חוויות, הבנו שאנחנו לא שונים זה מזו ושכולנו עומדים בפני תחילתה חוויה בלתי רגילה בחיים - ישבנו יחד ודיברנו על מה שהיה, על מה שיהיה, על השנה הבאה, על צבא או שנת שירות, מה כל אחד הולך לעשות ואיפה.
אני חייבת לציין שלמרות שזה היה טיול מאורגן, עוד סוג של חממה כזו ששומרת עליך, המדריכים הלכו לקראתנו וגרמו לנסיעה הזאת להיות מוצלחת כמו שקיווינו, אני לא מתחרטת לרגע על הנסיעה כקבוצה. להפך, זה רק תרם לנסיעה, לגיוון בין האנשים, לחוויות השונות שעברנו עם אנשים שונים - בקיצור, הפך את הטיול למוצלח יותר.
תודה רבה ל"קשרי תעופה" שפעלו בשיתוף עם התנועה הקיבוצית, ונתנו לנו הזדמנות לסיים 18 שנים כמו שצריך ולצאת מהטיול הזה כקבוצה מגובשת.
