גאלה לתרבות ישראל
קרן התרבות אמריקה-ישראל תקיים את אירוע הגאלה השנתי שלה בניו-יורק ביום ראשון הקרוב
מה המשמעות של קיום אירוע הגאלה פה בניו-יורק?
״לפעמים אפשר לחשוב שבארץ יש רק צרות, חור שחור. החברה הישראלית אכן מתמודדת עם אתגרים חברתיים, ביטחוניים ומדיניים רציניים, וזה לא חדש. אך לתרבות יש כל מיני תפקידים, היא לא רק מחברת יחידים לחוויה אסטתית ותרבותית מיוחדת, היא גם מחברת אנשים אחד לשני, משקפת לנו את החיים שלנו. התרבות בארץ אפילו מעצבת את החיים שלנו ומשפיעה עליהם, יש לה תפקיד חברתי מאוד חשוב. אנחנו יכולים לראות דרך היוצרים מי אנחנו ומה אנחנו. שתי הצגות שראיתי לאחרונה למשל, ׳ריצ׳רד השלישי׳ בקאמרי ו׳ערי מדבר אחרות׳, שזו הפקת ברודוויי בכלל שעלתה בהבימה, הדגימו כיצד אנחנו רואים דרך סיפורים של מקומות אחרים מי אנחנו כחברה, ואלו מצטרפים ליוצרים מקומיים שמספרים את הסיפור שלנו. ישנה חשיבות לטיפוח התרבות גם עבור אנשים שחיים מחוץ לישראל. זו לא רק דרך להתחבר ומקום של גאוה, זה גם מציג אותנו כמו שאנחנו רוצים להיות, חברה מורכבת עם קונפליקטים ואתגרים, אבל חברה מאוד רצינית שהתרבות שלה מחזקת אותה פנימה וגם את מעמדה בעולם. השבוע, למשל, נפגשתי עם חברים פה, אנשי מחול שאין להם כל כך קשר לישראל, והם אמרו שהמילה בניו-יורק היא שהמחול הישראלי הוא מספר אחת בעיר. הרבה ממלגאי הקרן הם רקדנים וכוריאוגרפים, ודרכם אנחנו מייצאים תרבות איכותית״.
כותרת המאמר שפרסם פרלמן לאחרונה בעיתון 'הארץ', ״תיאטרון כנכס אסטרטגי״, מגדירה היטב את המניע המרכזי שלו בפעילותו בקרן, וגם חושפת מעט מהדיסוננס שהתרבות הישראלית סובלת ממנו – מצד אחד, מספר היוצרים ורמת היצירה גבוהה ואיכותית, ומצד שני, התמיכה התקציבית בתרבות מצד הממשלה מצומצמת מאוד, במיוחד בהשוואה למדינות שנחשבות כמובילות תרבותית בעולם. במאמר הוא כותב: ״בעשור האחרון אנו רואים פריחה של יצירה איכותית ויזמות תרבותית מקומית, שזוכה להכרה גוברת בעולם, ומתחילה להוות מנוע לצמיחה כלכלית, ולא רק לטובתם של העיר תל אביב ויוצרים ומשקיעים בודדים… התרבות שלנו היא נכס אסטרטגי שיש לטפח, לתחזק ולתקצב כהלכה. התקציבים המיועדים לחשיפות המתוארות מזעריים, אף מבישים… ויש לשכלל את מנגנוני היצוא התרבותי, כולל מינוף יותר אפקטיבי, לחיזוק היוצרים והיצירה, לאו דווקא כאמצעי של השלטון לקידום יעדים הסברתיים״. בשיחתנו, הוא מרחיב: ״ישראל היא לא רק מדינת סטארט-אפ, אלא גם מדינת ארט-אפ. כשמדברים על מדינת סטארט-אפ מדברים על יזמות יצירתיות, וזה בדיוק מה שיש אצלנו באמנויות, בתרבות. יש אמנים רבים שלומדים ופורחים בזכות התמיכה שלנו, ובסופו של דבר אנחנו רוצים להנגיש לעולם ולקהילות הישראליות והיהודיות״.
לדברי פרלמן, התומכים בקרן אמריקה-ישראל מתחלקים בערך חצי-חצי בין אלה שיושבים באמריקה לאלה שיושבים בישראל. כמובן, שעריכת הגאלה בניו-יורק היא האירוע המרכזי של גיוס הכספים בארה״ב, ועל המטרות שהם מקווים להשיג, מסביר דיויד הומן, מנכ״ל הקרן: ״אנחנו מתכוונים לגייס כספים כדי לתמוך במפעל המלגות של הקרן ובתכניות בארץ, להיחשף בפני קבוצה חדשה של תומכים בקרן. קרן אמריקה-ישראל מגייסת סביב 400 - 480 אלף דולר בשנה מהגאלה, שהם כ-25-20 אחוז מהתשואה השנתית הכוללת שלה”. ב-2008, עם חשיפת הונאת מיידוף, איבדה הקרן 14 מיליון דולר ונאלצה להפסיק את פעולתה כמעט לגמרי. מאז, טוען הומן, ״קרן אמריקה-ישראל בנתה מחדש באופן ניכר את היציבות שלה, לקראת צמיחה של ממש, אך האימפקט שלנו בישראל עדיין לא מגיע לשיאים של לפני המשבר. עם זאת, אנחנו מגייסים משמעותית יותר כספים מאשר לפני המיתון, ועדיין אנחנו בעלי השפעה מכרעת באמצעות מימון עשרות תוכניות ולמעלה מ-600 מלגות בשנה״.
מלבד המלגות, מה עוד עשתה הקרן בשנה שחלפה?
הומן: ״לי פרלמן השיק סדרה חדשה של קונצרטים ברחבי ישראל תחת הכותרת ׳העתיד כבר כאן׳, אשר קיבלה תשומת לב נרחבת בעיתונות בשל הכשרונות המדהימים של מקבלי המלגות של הקרן. ערכנו כמה אירועים גדולים בארה״ב, כולל אירוע פרטי בבוורלי הילס עם הקונסול הכללי באל.איי, דיוויד סיגל, ורביעיית המיתרים 'ירושלים', אירוע בטריבקה עם נילי לוטן ודיוויד ברוזה (שהוא מלגאי של הקרן), ועם האדריכל הנודע דניאל ליבסקינד והמוזיקאים שי ווזנר ואסי מתתיאס בבית השגריר הגרמני לאו״ם, כל אלה כדי לקדם תרבות ישראלית״.
בערב הגאלה עצמו מצפים בקרן ליותר מאלף אנשים, בהם פילנתרופים מובילים, תורמים ואמנים. על הבמה יופיעו הטריו קליכשטיין-לרדו-רובינסון, הרקדן גיא לוי בבכורה עולמית ליצירה חדשה מאת יגאל פרי, החזן עזי שוורץ עם ״שירי ירושלים״, ואנסמבל מוזיקה מזרח תיכונית בהובלתם של נדב לב ורמי יולזרי, ומכירה פומבית שקטה בה יכללו עבודות של מעצבים ואמנים מובילים בהם שולי שדה, יגאל עוזרי ומיכל נגרין, שהיא גם ספונסרית של ערב הגאלה.
פרלמן מזמין את הקהל המקומי ליהנות מהתרבות הישראלית לא רק בערב הגאלה, ולא רק בניו-יורק, אלא גם בביקוריו בישראל: ״אני רוצה להגיד לתומכי קרן התרבות ואלה שטרם איתנו שכאשר הם באים לארץ לביקור מולדת, למסע עסקים, משלחת או חופשה, שיצרו איתי קשר אישי על מנת להיחשף לתרבות שנוצרת בארץ היום. לא רק בגאלה או כאשר זמר אהוב או להקת מחול מרשימה מגיעים לארה״ב, אלא דווקא בארץ, בביקורים משפחתיים ואחרים אני רוצה לדאוג שתהיו מעורבים במה שקורה, שתחשפו את הילדים והנכדים שלכם לתרבות הזאת. אין כמו לשבת באולם צוותא בתל אביב ולראות את המופע של ציפורלה, קבוצה של שחקנים צעירים בוגרי סטודיו למשחק של ניסן נתיב שמרביצים מערכונים נפלאים. אין כמו לחוות קונצרט בהיכל התרבות של הפילהרומנית הישראלית ועוד תזמורות נפלאות כמו התזמורת הישראלית ראשון לציון, להגיע לקאמרי, להבימה ולתטארוני הפרינג' הבלתי רגילים, ולא רק בתל אביב, אלא גם בירושלים שהפכה למעצמה תרבותית, ואפילו בבאר שבע, ואין כמו לבוא ביולי ולראות את תערוכות הסיום של המוסדות לאמנות ועיצוב״.
מטבע תפקידו של פרלמן כמנכ״ל הקרן, מפגשים תרבותיים ואישיים עם אמנים, ולא רק עם תומכים ושוחרי תרבות, הם מנת חלקו הקבועה, ואחד מהמפגשים שהיו לו לאחרונה נחרת בזכרונו במיוחד: ״הסתובבתי השבוע עם שני חברי הנהלה אמריקאים במוסדות שונים בהם המלגאים של הקרן לומדים, ושלשום הגענו לסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין בתל אביב. ישבנו בחצר של בית הספר, שנמצא בשכונת התקווה קרוב לשוק, ודיברנו על סטודנטית מלגאית של הקרן ששמה אביגיל הררי. היא דיברה בהתרגשות ובגאווה על המשמעות בפועל של לקבל מלגה מקרן התרבות: לא רק משמעות כספית, שהיא מאוד חשובה, אבל עוד לפני הכסף, זה בעצם נותן מסגרת לכל אמן לשאוף, להתכונן ולהתאמץ כדי להגיע למעמד של בחינה במוכנות הגבוהה ביותר. היא סיפרה שקבלת מגלה גם משתקפת באיך הסביבה תופסת אותך, כי אתה בעצם מצטרף למועדון של כ-600 מלגאים בהם האמנים והיוצרים המוכשרים והמפורסמים ביותר בארץ״.
