צ'ייני טאון

כשנראה היה שהפיצוץ בלתי נמנע, שלושת קציני חיל הים לשעבר פנו אל השופט בדימוס אמנון שטרסנוב וביקשו שיכריע מי מהם צודק. פסיקת הבוררות שניפק שטרסנוב מנתחת עסקאות ענק בתחום הנשק, אבל בין השורות היא בוחנת האם אחוות הלוחמים חזקה כמו המיליונים שהתגלגלו לסכסוך עסיסי.

"היֹה היו פעם שלושה חברים. אברהם נווה, דוד הרפזי ושמואל שלף. כולם יוצאי חיל הים הישראלי, ומשם היכרותם וחברותם האמיצה", כותב שטרסנוב וממשיך לפרט: "אברהם נווה סיים את שירותו בחיל הים כראש מספן ציוד בדרגת תת־אלוף, דוד הרפזי סיים את שירותו בדרגת אלוף־משנה, ושמואל שלף אף הוא קצין מילואים של חיל הים ובעל תואר דוקטור להנדסת חשמל".

אליעזר מרום (צ'ייני) כמפקד חיל הים. "הבנה מצויינת עם חברות הגז"

כך נפתחת פסיקת הבוררות, שמתארת כיצד "נדונה בין החברים הנ"ל אפשרות לשיתוף פעולה במטרה לנצל את ניסיונם לאיתור הזדמנויות עסקיות הקשורות לפעילות חיל הים הישראלי (...) לפיכך החליטו על הקמת חברה בחלקים שווים". כאן מסתיים החלק הרומנטי, ומתחיל תיאור הסכסוך שפרץ, או בשפתו של סטרשנוב: "או אז עלו היחסים בין הצדדים על שרטון, והחברים הטובים משכבר הימים הפכו ליריבים מרים ובלתי מתפשרים".

לא בקלות הופכת רעות ארוכת שנים לסכסוך כל כך קשה ויצרי. אבל מתברר שזה אפשרי, נוכח רשימה ארוכה של עסקאות נשק שמשורבבים לתוכה שורה של קצינים, ומגלה טפח ממה שעושים בכירי חיל הים לאחר פרישתם. כשמאות אלפי דולרים עוברים מצד לצד, והצדדים תובעים לא רק את ההפסד הכספי אלא גם את עלבונם, כשהאחד דורש 450 אלף שקל "נזק למוניטין ולשם הטוב", והאחר תובע חצי מיליון על "עוגמת נפש, הכפשת שמי ופגיעה במוניטין". 

קציני צה"ל שמדלגים אחרי פרישתם אל תעשיות הנשק יש כידוע מכל הסוגים והחילות. אבל הבכירים יוצאי חיל הים התברכו כנראה ביתרונות ובסגולות משלהם. הפער בין הידע העצום על העולם הימי, שמצוי רק אצלם, למה שיודעים לקוחותיהם שעל היבשה, הופך אותם לקבוצה ייחודית, שמרגע שפשטו את המדים משתלבים חבריה בקלות כשחקנים מרכזיים בשוק שמגלגל מיליארדים, תוך שהם מתפארים בקשרים שיצרו בשירות הצבאי. זו חבורה מצומצמת שפועלת מול נציגי ממשלות, חברות ציבוריות ולקוחות עתירי ממון – כל אלה זקוקים לתיווך ולייעוץ שהם מציעים, כי בלעדיו הם כמו דג שהושלך ליבשה.

המציאות הזאת, שהייתה נכונה תמיד, התעצמה באופן דרמטי בזכות הזינוק בהיקפי הפעילות במים הכלכליים של ישראל וההזדמנויות הקורצות סביב שדות הגז, כשלכל אלה מתווספים כמובן עסקאות רכישת הספינות והצוללות, על הכסף הגדול שסביבן.

לעסקת הצוללות, כך מתברר מהסכסוך שבו שימש סטרשסנוב כבורר, יש חלקים מפתיעים ופחות מוכרים. למשל, מעורבותם של בכירים נוספים יוצאי חיל הים, מלבד המתווך מיקי גנור, שעל פי המסמכים בתיק יצרו קשרים חובקי עולם בניסיון להרוויח, כולל שיתופי פעולה עם איש העסקים הלבנוני ששמו נקשר לפרשה, או ניסיון להקים קו ייצור לצוללות אי שם במדינות המפרץ.

הרצאות ועסקאות

הקצין הבכיר ביותר שעבר עד כה בחדרי החקירות בפרשת 3000 הוא האלוף במיל' אליעזר (צ'ייני) מרום, מפקד חיל הים בין השנים 2007 ל־2011. לפי העדויות היה זה צ'ייני שהתעקש ב־2009 שהחברה הגרמנית טיסנקרופ תמנה כנציגה את מיקי גנור, שנמצא בימים אלה בדרכו להפוך לעד מדינה ואמור לספק מידע מפליל על דמויות המפתח, אולי גם על צ'ייני עצמו.

אל"מ (מיל') דני אשחר. "הלבה מבעבעת"

המקרה של צ'ייני ממחיש היטב את המערבולת הרגישה של קשרים וידע צבאי, עם דילוג לעולם העסקי רגע אחרי פשיטת המדים. כמפקד חיל הים בדימוס הפך למרצה מבוקש בפורומים משפיעים, ומי שיאזין היום לנאומים שנשא יוכל לגלות סימנים לכך. כך, למשל, באוקטובר 2012 העניק צ'ייני הרצאה בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי בנושא "אתגר הגנת המים הכלכליים של מדינת ישראל", וסיפר איך פעל מול חברות הגז באופן צמוד כדי להגן על המתקנים בים. "כשהקמנו את מערך ההגנה על ים תטיס (מיזם חיפוש נפט וגז בים) אני הייתי ראש מטה חיל הים וזכיתי לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם חברות הגז", הסביר צ'ייני. "יש בינינו הבנה מצוינת. 'בינינו', אני אומר, בין חיל הים לחברות הגז".

שנה אחר כך ינאם שוב באותו נושא, הפעם באוניברסיטת חיפה. "מרגע שנמצא הגז, הוא בדיוק כמו בתי הזיקוק או כמו כימיקלים לישראל ולנו יש חובה להגן על זה", אמר לשומעיו. "אנחנו לא עושים לו טובה (ליצחק תשובה). אנחנו מגינים על משאבים ששייכים למדינת ישראל ולכן חיל הים צריך לעשות את ההגנה הזאת ולא אף אחד אחר".

כמפקד חיל הים לשעבר, אין ספק שצריך להאזין ברוב קשב לדבריו, אלא שצ'ייני כבר היה במקום אחר. אחרי פרישתו מצה"ל הוא הקים מספר חברות, שבהן חברת אבטחה בשם "אילמר גלובל סקיוריטי", שנוסדה ב־2012, ויצר קשרים עסקיים עם שלל גופים, חלקם מתחרים זה בזה.  

לצ'ייני, מתברר, יש גם חלק יוצא דופן בעסקת מאות המיליונים המפורסמת לרכישת ארבע ספינות אבטחה לאסדות הגז: בעבר פורסם כי שימש כנציג של חברה קוריאנית שהתמודדה במכרז, ובמשטרה יודעים גם על מעורבותו בהצנחת גנור כנציג טיסנקרופ הגרמנית, שממנה בוצע לבסוף הרכש. אבל זה לא נגמר כאן: במכרז התמודדה גם חברת מספנות ישראל, בעלת היכרות רבת־שנים עם חיל הים, וכעת נחשף שיש לה קשר נוסף עם צ'ייני.

ביוני 2013 הקימו צ'ייני ומספנות ישראל חברה משותפת בשם "או.די.אס שירותי קידוח אופשור" שניסתה, ללא הצלחה גדולה, לשווק את שירותיה לפרויקטים של קידוחי הנפט והגז, כשצ'ייני ניהל את הפעילות בעצמו. לפי רשם החברות מחזיק צ'ייני בעשרה אחוזים מאותה חברה, ואילו מספנות ישראל, שבבעלות משפחת שמלצר ואנשי העסקים סמי קצב ושלמה פוגל, מחזיקה ב־90 אחוז מהמניות.

כשפנינו לחברת מספנות ישראל, ההנהלה ביקשה שלא להתייחס לשותפות עם צ'ייני, ורק אישרה את דבר ההשתתפות במכרז. "חברת מספנות ישראל השתתפה בכל שלבי המכרז לבניית ספינות מגן, והייתה בקשר רציף עם הגורמים הביטחוניים והגופים הממשלתיים", נאמר לנו. פרקליטו של צ'ייני, עו"ד ציון אמיר, מסר בתגובה: "כידוע, מתנהלת כעת חקירת משטרה בנושאים אלה ואחרים, ולפיכך ברור כי האלוף מרום מנוע מלהגיב באופן מפורט לשאלותיכם. יחד עם זאת, ולאחר בדיקת הפרטים שהצגתם, לא נמצא כל ניגוד עניינים בפעולותיו של האלוף מרום. הצגת הדברים לוקה באי־דיוקים שאין זה המקום לפרטם".

הדלת המסתובבת

על הפוטנציאל הכלכלי שטמון בתחום אמצעי הלחימה הימיים אפשר ללמוד, בין היתר, מדו"ח פנימי של מספנות ישראל מ־2016, המתאר את "הגידול בשוק הספינות להגנה" כתוצאה מ"הגברת הניצול של המרחבים הכלכליים הימיים, המשתרעים לעיתים עד למרחקים של 200 מייל מקו החוף, על ידי מדינות רבות יותר מאשר בעבר". לזה מצטרפות, לפי אותו מסמך, "תנודות במצב הביטחוני והדמוגרפי בארץ ובעולם — החשש מהתגברות טרור גלובלי, ניסיון הסתננות פליטים", והכל יחד "מגביר את הביקוש לכלי שיט צבאיים ואת היקף הפעילות".

ולא מדובר רק בכלי השיט עצמם, אלא גם בציוד היקר שמותקן עליהן. "כשספינה צבאית נרכשת, צריך לרכוש בנוסף המון ציוד ולהרכיב עליה", אומר תא"ל (מיל') עמרי דגול, בעבר ראש מספן ציוד בחיל הים. "כלי שיט מגיע עם ציוד בסיסי בלבד, ולפעמים מה שנרכש אחר כך מגיע לשווי של כל הספינה. סביב זה יש הרבה מאוד פעילות כלכלית". דגול, אגב, יצר לא מזמן את הקשרים בין חיל הים למספנה קוריאנית ותיקה, מאלו שניסו להתמודד במכרז הספינות להגנת מתקני הגז שבוטל באופן תמוה. "לא רוצה להתייחס לזה", הוא אומר, "שיחקרו כל מה שצריך בלעדיי".

על טיב העסקאות ועל אופיין אפשר ללמוד מהסכסוך שהוזכר קודם לכן, שבו שימש סטרשנוב כבורר. בתביעה שהגיש נווה נגד דוד הרפזי ובנו מורן לאחר הבוררות, ומתבררת בימים אלה, נטען כי החבורה הייתה מעורבת במגעים לשלל עסקאות שלא ברור איזו מהן יצאה אל הפועל – מאמצעים בסיסיים ועד לציוד שעשוי להזכיר מדע בדיוני כמו "אספקת סונארים לגילוי צוללים ללוקהיד", "אספקת מכ"ם לגילוי אדם — מערכת שניתן לעשות בה שימוש יבשתי", "אספקת תוכנה לחיזוי תדמיות אינפרא אדום לחיל הים הישראלי". וגם פרויקטים עמומים כמו מכירת זכויות "לעמדה מיוצבת לתותח במדינות מסוימות בחו"ל — מערכת שניתן לעשות בה שימוש בים וביבשה", "אספקת מצלמה פנורמית מיוצבת לחיל הים הישראלי — מערכת שניתן לעשות בה שימוש בים וביבשה", או "אספקת תותח רעש לצה"ל ולמשטרה בישראל — פרויקט בתחום הימי ובתחום הלא ימי כאחד". כל אלה, לצד עסקאות במוצרים שגרתיים כמו "טילים ימיים לחיל הים", "מערכת שינוע למסוקים", "אספקת מערכת תאורה להנחתת מסוקים ושנורקל עוקב גלים", או "אספקת טורבינות גז לאוניות". נווה, יש לציין, השתלב בעסקים הללו רק שבע שנים אחרי שחרורו.

לפי התביעה, לכל אחת מהעסקאות בְּים הפרויקטים הזה יש "תכתובת, שיחות, פגישות והכנת חומר שיווקי". אבל מה שהכי בולט הוא סכומי העתק שמתגלגלים על כל פריט שנרכש למערך הביטחון הימי. למשל, הפריסקופים לשלוש הצוללות האחרונות שקלט חיל הים. מתברר כי הפריסקופים — חלק בלתי נפרד מכל צוללת – נרכשו בתיווכם של אותם קצינים לשעבר בחיל הים מחברה אמריקאית בשם "קולמורגן" והותקנו בצוללות, כאשר מחיר הפריסקופים ורכיבים נוספים מוערך ב־25 מיליון דולר. אלא ששיתוף הפעולה בין הקצינים במיל' הפך למריבה יצרית על כסף גדול, חלקה סביב עמלות העסקה.

נראה כי על התשלומים לפריסקופים שהורכבו על צוללות ארבע וחמש, אף אחד לא מתלונן. לפי פסיקת הבורר סטרשנוב, במשך כחמש שנים קיבלו הקצינים במיל' "דמי ייעוץ" מחברת הפריסקופים שהתחילו בעשרת אלפים דולר לרבעון והועלו ל־15 אלף דולר לרבעון, וגם חמישה אחוז מתוך כל תשלום על "אספקת פריסקופים לצוללות דולפין ארבע ודולפין חמש של חיל הים".

אחד ממוקדי המחלוקת הוא ההסכם על הפריסקופ לצוללת השישית, שנחתם רק בהמשך. "ב־2010 החלו מגעים בין משרד הביטחון ל'קולמורגן' לקבל מידע על אודות אספקת פריסקופים לצוללת דולפין מספר שש", תיאר סטרשנוב. "החברה שלחה את הצעתה לאספקת הפריסקופים למשרד הביטחון, בהעתק לאברהם נווה. ב־2012 נחתמה עסקת הצוללת השישית, וביולי 2013 נחתם הסכם חדש בין משרד הביטחון עבור הפריסקופ לצוללת השישית".

על העמלה בעסקה הזו, שמגיעה לחצי מיליון דולר, נאבקו הצדדים. דוד ומורן הרפזי דרשו משותפם נווה "סך של 441 אלף דולר תשלום עמלה מכוח ההסכם לגבי הצוללת השישית", וטענו כי "נותרו באפלה מוחלטת בכל הקשור לנתוני אמת" לגבי עמלות רכישת הפריסקופים.

"אברהם הבהיר לשותפיו כי הסכם 'הצוללת השישית היא עניין שלי, לא שלכם' ועל דברים אלה חזר יותר מפעם אחת", מתאר סטרשנוב. "אף אחד לא התעקש לקבל הבהרות לגבי עמדתו החד־משמעית לגבי הצוללת השישית שלפיה 'כולה שלי'". סטרשנוב הופתע לגלות שבזמן אמת הצדדים לא התווכחו על הכסף למרות ש"מדובר בסכום גבוה ביותר של עמלה בגין הצוללת השישית, כחצי מיליון דולר", ומכאן הוא מסיק כי בעת חתימת העסקה הכל הסכימו שמלבד נווה, לאף אחד מהשותפים "אין חלק ונחלה בצוללת השישית". כל זה לא הפריע להרפזי ובנו לדרוש חלק ניכר מהעמלה "למרות שלא ביצעו כל פעולה" בעסקה, לדברי סטרשנוב, "ולא הציגו כל מסמכים למעט דוא"ל אחד שנשלח לתיבת התואר של החברה... חוששני כי הענקת עמלה בגין עסקה שלא רק שלא היו צד לה, אלא אף לא נקפו אצבע לקידומה, יהיה בה סממן מובהק של עשיית עושר ולא במשפט". למרות זאת, חייב סטרשנוב את נווה לשלם להרפזים פיצויים בסך מאות אלפי שקלים על עסקאות אחרות שבהן היו מעורבים.

תא"ל (מיל') ניצן שקד. פס ייצור ל"דבורות"

אבל הסאגה לא נגמרה פה, ובימים אלה מתבררת תביעת המיליונים של נווה נגד ההרפזים. פרק מעניין במיוחד באותה תביעה נוגע למיליארדר הלבנוני איסקנדר ספא (המכונה "סנדי"), שמעורב בבעלות על אותה מספנה שבונה את כלי השיט עבור חיל הים. בפרק, שכותרתו "קבוצת סנדי", נטען שההרפזים והלבנוני הם למעשה שותפים עסקיים.

נווה מזכיר בתביעתו את העסקה למכירת ארבע הספינות לחיל הים, ובכך כורך לראשונה שמות של ישראלים נוספים שמעורבים בה. בתביעה נכתב כי "קבוצת סנדי" היא חלק מהקונסורציום (קבוצת החברות) שהוקם לצורך ביצוע העסקה מול חיל הים הישראלי, וכי ההרפזים "נטלו חלק בפרויקט וקיבלו או זכאים לקבל בעצמם או באמצעות חברות קשורות כספים בנוגע אליהם". בכתב התביעה מצוינים שמותיהם של גנור ושל יוצאי חיל הים נוספים כמי ש"מודעים לפרטים".

דוד ומורן הרפזי הודו בכתב ההגנה כי הם נמצאים בקשרים עסקיים ואפילו אישיים עם אותו ספא. עם זאת, דחו את הטענה שקיבלו כספים מהעסקה עם חיל הים.

בכתב התביעה נטען כי בשנת 2012 היו ההרפזים וספא מעורבים יחד בעסקה מעניינת נוספת למכירת שש ספינות למוזמביק בסכום של 200 מיליון יורו. בהמשך התביעה מתואר מיזם יוצא דופן שבמסגרתו "קידמו הנתבעים פרויקט לייצור קו לבניית צוללות באבו־דאבי". בכתב ההגנה שהגישו דוחים ההרפזים בתוקף את הטענות בעניין מעורבותם בפרויקט זה.

השיחה של גנור נחשפת

השבוע נשמעו קריאות במערכת הפוליטית להקפיא את המימון לעסקת ארבע הספינות של חיל הים עם חברת טיסנקרופ על רקע החקירה המתנהלת והתהיות סביב כשרות העסקה.

אחד מסימני השאלה שעלו לאחר שהתפוצצה הפרשה נוגע לסוגיית הבעלות על המספנה שבה ייבנו כלי השיט. לאחרונה נחשפה ב"ידיעות אחרונות" מעורבותו של איש העסקים הלבנוני איסקנדר ספא בבעלות על המספנה, שנקראה בעבר "אבו־דאבי מאר". זווית נוספת מתגלה בשיחה יוצאת דופן של מיקי גנור שנחשפת כעת, ובה הוא מתייחס לעניין.

מתברר שכבר ב־2015, הרבה לפני שהתפוצצה פרשת הצוללות על נספחיה, הודה גנור באותה שיחה פנימית כי קיימת רגישות סביב מעורבות המספנה שבבעלות איש העסקים הלבנוני, והוסיף ששמה של המספנה שונה ל־German Naval Yard. לאור אותה רגישות, הסביר גנור בשיחה, המספנה שבבעלות ספא הוצגה לחיל הים כקבלן משנה, למרות שבפועל העסקה היא מול קונסורציום, כלומר קבוצת חברות ששותפות לפרויקט, הכוללת את ספא.

בהמשך אותה שיחה סיפר גנור כי במספנות בגרמניה נבנות גם שתי משחתות עבור חיל הים האלג'יראי, שבשל גודלן כינה אותן מפלצות. גנור נשאל אם אין בעייתיות בכך שגם צוות ישראלי פועל במקום. בתגובה אמר כי כולם מסתובבים שם: המצרים, האלג'יראים, ואפילו, כך סיפר, התקיים במספנה ביקור של צוות איראני. 

הבוס מחיל הים

"זה לא ייחודי לחיל הים שקצינים בכירים פורשים ועובדים בנושאים שקשורים לאופי השירות", אומר גורם ותיק בעולם עסקאות הנשק, "אבל יש לי תחושה שאצל יוצאי הים קשרים לא פחות חשובים מכישורים". חברה אופיינית של יוצאי חיל הים היא RIM2I העוסקת ב"ייעוץ, תיווך ויזמות בנושאי ביטחון", ומוכרת שירותים לתעש, לתעשייה האווירית, לאלביט ולגופים גדולים נוספים. אתר האינטרנט של החברה הוכן, לדברי בכיר בחברה, בהדרכה של גורמים מצה"ל, ונראה שמנהליה הבינו במה כדאי להם לנופף מול לקוחות. "ניהלנו את פרויקטי הדגל של חיל הים בעיצוב ובניית צוללות וספינות העתיד", נכתב באתר. "פיתחנו רשת קשרים ענפה, איכותית ואינטימית עם בעלי תפקידים מרכזיים בתעשיות, מפעלים, גופי ממשל ורשויות שונות". אנשי החברה מציינים שגם בעולם, "קשרים אישיים עם בעלי תפקידים בכירים ומקבלי החלטות שונים הם נכס עצום".

המייסד, אל"מ (מיל') רון בן־משה, מתאר את "ניהול הפעילות המבצעית והביטחון השוטף בחיל הים (כולל את הצוללות, ספינות הטילים)". שותפו אל"מ (מיל') מנחם לוי, מתאר "ניהול פרויקט ייחודי ונדיר של פיתוח ספינות העתיד", ואל"מ (מיל') אלי שוח מתאר כיצד שימש "ראש צוות פרויקט מכירות ספינות חיל הים לצי המקסיקני". מנהל נוסף, אל"מ (מיל') יוסי משיטה, בעבר סגן מפקד בסיס חיפה, מציין שהתנסה ב"ליווי ותיאום ביקורים מחו"ל וביקורים של בכירי ממשלה".

"את אתר האינטרנט העלנו בשנת 2008, ואז באמת הכרנו את כל האנשים שעוסקים בתחומים שאנחנו עבדנו איתם", מסביר מייסד החברה בן־משה. "היום זה נראה קצת צורם, אבל אנחנו ישרים והגונים, המצפון שלנו שקט ואין שום בעיה. זה אתר שיווקי שניסחנו עם אנשי מקצוע מצה"ל, והשתמשנו במילים האלה. היום, כשמדובר על קשרים, הקונוטציה לא נכונה, אבל אנחנו פועלים תמיד באופן תקין וישר".

בכיר נוסף שפרש מחיל הים ועושה היום חיל הוא אל"מ דני אשחר, שמאוזכר כמי שמודע לעסקאות הנשק בתביעה שבה שימש סטרשנוב כבורר. "אברהם נווה היה בוס שלי בחיל הים", הוא מסביר, "ואני מכיר גם את הרפזי, שהיה ראש מחלקת אמצעי לחימה. אבל אני לא יודע מה מכרו ובמה עסקו. לא מכיר את העסקאות, ולא רוצה לעסוק בזה".

אשחר עצמו הוא מנהל בכיר בחברת "אירונאוטיקס", שמוכרת גם ציוד לחיל הים. "אני לא מטפל במכירות", הוא אומר, "יש בחברה ראש חטיבה שעוסק בזה, ואני מטפל בשוק הבינלאומי". משהו על השכר בתעשייה הזו אפשר ללמוד מתביעה שבה העיד אשחר בבית הדין לעבודה מול מי שהיה נציג החברה בבריטניה, פוטר ודרש לקבל פיצויים. "אין מחלוקת על כך שהתובע קיבל לאורך חמש שנות עבודתו בונוסים שהצטברו ל־257,520 פאונד שערכם הרבה למעלה ממיליון שקלים, מעבר לשכרו השנתי השוטף שעמד על 85,000 פאונד לשנה", נכתב בפסק הדין, שהורה לשלם לעובד עוד רבע מיליון שקל.

תא"ל (מיל') שי ברוש. הקשר הגרמני

כשפנינו השבוע לאשחר הוא העדיף שלא להתייחס לעסקאות נשק שבהן מעורבים יוצאי חיל הים. "יש עכשיו לבה מבעבעת", אמר לנו, "וזה רק יוסיף שמן למדורה. כואב לי לראות מה קורה, ואין לי שום רצון להיכנס לזה. בעיקרון, יוצאי חיל הים לא שונים מיוצאי חיל האוויר או חילות אחרים".

יוצאי החיל מנהלים מפעלים נוספים, כמו רמת"א של התעשייה האווירית, שמכרה לחיל הים לא פחות מ־13 ספינות דבורה. מנהל המפעל הוא תא"ל (מיל') ניצן שקד, ששירת בעבר כראש מספן ציוד בחיל הים. דוברת החברה מסרה כי שקד "הצטרף לחברה באמצע 2013, שנתיים לאחר שחרורו מצה"ל בהתאם לתקנות בנושא".

רמזים לקשרים העסקיים שבין יוצאי חיל הים ולכסף הגדול שמסתתר מתחת לפני המים אפשר היה למצוא כבר בפרשה שחשפנו כאן לפני כשנה. עוד לפני שתא"ל (מיל') אבריאל בר־יוסף הפך לחשוד בפרשת הצוללות, גילינו כיצד סייע לחברו הטוב תא"ל (מיל') שי ברוש, מפקד שייטת 13 לשעבר, וליוצא חיל ים נוסף, מול ועדת צמח שדנה בתמלוגי הגז. ברוש ייצג מיזם להפקת גז נוזלי שהציע איש עסקים גרמני שהואשם בהונאה, ובר־יוסף קידם את האינטרסים של החבורה בוועדה בלי לגלות על קשריו עם הגרמני. ברוש הילך קסמים על הוועדה כשהתפאר בעברו הצבאי: "הניסיון שלי בים, 30 שנה הייתי בחיל הים, סיימתי כתת־אלוף. אני מכיר את הים לא רע כמפקד כלי שיט, כמפקד בסיס, כאחד שיודע לפוצץ מתקנים וגם כאחד שיודע להגן". חברי הוועדה האזינו לו בקשב רב כשהסביר שהוא "בא כאזרח מודאג, וגם כאיש שרוצה לעשות עסקים", ולבסוף גם נכנעו לדרישות שהציג בדיונים ידידם בר־יוסף, שנלחם בחירוף נפש למען המיזם העסקי שלהם בלי לגלות את קשריו. בעקבות זאת נחקר בר־יוסף בחשד שקיבל טובות הנאה מאיש העסקים הגרמני. עכשיו מתברר שזה חלק אחד בפאזל, שנראה כמו אחת מפרשות השחיתות החמורות בתולדות המדינה.