מכתבים
לסגור לאלתר
בעקבות "עמוד האש", 6.10.17
בעיניי, חשפנות היא רק מילה "מכובסת" לזנות. כך יש לראות זאת. ללא כחל וסרק. כי החשפנות בעיניי היא מעין "טקס השבעה" של אותה בחורה או אישה צעירה שבו היא "נשבעת אמונים" לזנות, לצרכנים ובעיקר לבעלי המועדונים.
במקרים רבים, חשפנות היא מעין "טירונות" לאותן צעירות, בדרך להכשרתן. בסיומה הן מקבלות את הסיכה או הדרגה המעידות על כי הוסמכו. ואף אחד לא מוזמן לטקס הסיום, למעט הלקוחות כמובן. וזה בלתי מתקבל ובלתי נסבל.
טעות בידי הנשים הללו לחשוב שה"שליטה" היא שלהן. המועדונים נועדו לקיים את השליטה והעליונות הבלתי מעורערת של הגברים, של הגבר ששב לחיק משפחתו ומקריא סיפור לילדתו לפני השינה. בעיניי, זו צביעות ועליבות.
"כולן מתקבלות..." בעיקר אמהות, כי הן כבולות. הדאגה לילדיהן לא מרתיעה אותן להיכנס למקום "הכי קר בגיהינום". וממש ללא כל בגד. מעניין לחשוב על אודות אותו גבר שיושב עם בתו בעת הכנת שיעורי הבית, או על אותה אמא ביום (שבלילה היא חשפנית) שאפילו אינה מעזה לצאת מזה, כי היא באפיסת כוחות נפשיים.
שום בושם יוקרתי לא יפיג את ריח המגע של המתעלל, הסוטה. שום קרם גוף לא יסיר את תחושת הזיהום שדבקה בכל גופה. יש לסגור את מועדוני החשפנות לאלתר! ואם לא, זו פחדנות מקוממת.
מתיו נורובטי, בת־חפר
כמו מצרך
בעקבות "עמוד האש", 6.10.17
קראתי את כתבתה של דנה ספקטור בנושא תעשיית המין בישראל. מכל פונדק בארה"ב במאה ה־19, מ"תופעת המאדאם" בפריז, תחת כל עץ רענן בתנ"ך, או מרובע החלונות האדומים באמסטרדם – התופעה מוכרת.
זה דבר ידוע: מין ממכר גברים, ואפילו אחוז לא קטן של נשים. בכל תוכנית על קופים או פילים, נתקלים באותה תופעה. הנקבות קובעות עם מי וכמה, ולא הגברים. שיטות התשלום משתנות מעת לעת, אבל האמת הזו קיימת על גרסאותיה המגוונות. למען האמת, מעולם לא הבנתי איך אפשר לקנות מין, כמו מצרך בכל סופר מצוי.
הן ניתן להשיג את אותו הדבר כמעט עם כל בת זוג מהוגנת לכאורה, ללא כל תשלום. אז מתברר שכנראה לא לכולם שפר המזל. הצורך קיים, אבל צריך כישורי סף כדי להגשימו. אני בטוח שלמרות הפירוט הרב של המאמר, אין גבר שלא מכיר את התופעה הזאת מימים ימימה, על בוריה.
מרק בריל, כפר־סבא
צורת דיבור
בעקבות טורו של רענן שקד, 6.10.17
רענן שקד כתב בטור האחרון על השימוש במילה "ערבי", בצורה לא נעימה, על ידי דור ההמשך שלו. צורת השימוש במילה הזו אכן הייתה לא נעימה, אבל כך קורה בדרך כלל בצורת הדיבור הישראלית.
ג'ורג' סורוס, למשל, מוצג רבות כיהודי־הונגרי או כיהודי־אמריקאי, אבל נדיר שיוצאי מדינות ערב מוצגים כיהודי־ערבי, אף על פי שכמו סורוס, שנולד בהונגריה, הם נולדו במדינות ערב. כך גם רבים מציגים את הסכסוך כסכסוך יהודי־ערבי. אמנם רבים מתייחסים ליהדות לא רק כדת אלא גם כלאום, אבל ביחס לסכסוך, נכון יותר לטעון שהוא בין יהודים למוסלמים או בין ישראלים לערבים מאשר בין יהודים לערבים.
אם צורת ההתבטאות הזו תאומץ, סביר להניח שהשימוש במילה "ערבי" כמילת גנאי ילך ויפחת.
יוסי סגול, שדה־נחמיה
מחשבות מחדש
בעקבות טורו של רענן שקד, 6.10.17
רענן, קודם כל, אני תמיד נהנית לקרוא את הטור שלך. יש לי כל מיני מחשבות וכביכול ״הארות״ שניסיתי לשתף כמה חברים בהן ולא בדיוק הצלחתי, והטור שלך העלה אותן מחדש.
אני לא יודעת אם זה רלוונטי לכתוב לך דבר כזה, או אם בכלל תקרא את זה, אבל אנסה את מזלי.
אני מגדירה את עצמי בן אדם פתוח, ליברלי, שוויוני. אפילו היה לי חבר ערבי! והאמת שפה מתחילה הבעיה. למה אני מרגישה צורך להדגיש שהחבר ערבי? הכל התחיל כשמצאתי את עצמי הולכת מאחורי אנשים שהולכים לאט.
בתור בן אדם שלא ידוע בשלוותו הפנימית, התחלתי להרגיש את כל הגוף שלי רותח, בוער מעצבים, ומילמלתי, ״אנשים מטומטמים״.
אבל, מאיזושהי סיבה, כשהלך לפניי ערבי מילמלתי, ״ערבים מטומטמים״. פעם אפילו לא הייתי שמה לב לזה. היום כשזה קורה אני נעצרת, מופתעת מעצמי וחושבת, ״מה לעזאזל? מי אמר את זה?״
דוגמה נוספת: הייתי צריכה לפנות את הדירה שלי ורצו לחייב אותי על ״לכלוך מזרן״ (כתם מיקרוסקופי, אבל זאת לא הפואנטה). אני נכנסתי לדירה במקום בחורה אחרת באמצע השנה, אז התגובה שלי לאב הבית הייתה, ״החלפתי בחורה ערבייה באמצע השנה, תבדקו גם איתה״.
ושוב פעם עצרתי. הפעם התחלתי להסמיק, הפכתי לעגבנייה, כי הבנתי איזו שטות מטומטמת אמרתי והתכרבלתי בתוך שמיכת הגזענות והמרמור שלי.
אני מגדירה את עצמי בן אדם מוסרי, ליברלי, שמאלני וכל התארים שהולמים את רצף המילים הזה. אז למה התת־מודע שלי לא משתף פעולה?
ת' (הלא גזענית), ירושלים
גם בבית
בעקבות טורו של רענן שקד, 6.10.17
רענן, איני אוהב להגיב על דברים שאני קורא ומכעיסים אותי, אולם לעיתים רחוקות אני עושה זאת וזה כאשר משהו מכעיס אותי מאוד.
אני קורא אדוק של הטור שלך ולמרות שאתה מצליח להכעיס אותי לעיתים קרובות, אני ממשיך לקרוא מכיוון שאני סבור שאתה כותב מחונן ואני נהנה מקריאת הטור.
בטור האחרון אתה לא מבין איך הילד שלך פולט אמירות גזעניות, אבל באותה נשימה אתה כותב שקפץ לך הגן המזרחי ונעמדת מולו ודיברת אליו באופן תקיף ואפילו תוקפני. האם זו אינה אמירה גזענית?
ייתכן שאתה לא שם לב, אבל הילד שלך סופג את הגזענות מדברים שהוא שומע לא רק ברחוב, אלא גם בבית. הוא הבן שלך, ויש לו גנים טובים לקלוט דברים בין השורות. חג סוכות שמח, וכתבתי לא כדי לנגח, אלא להפנות את תשומת ליבך לפליטת המקלדת הפרוידיאנית בטור שלך.
מוטי נפתלי, ירושלים
המציאות האמיתית
בעקבות טורו של חנוך דאום, 6.10.17
חנוך דאום מפליא לכתוב, משום שהוא מצליח לשמור על איזון מסוים בין שלל הדעות והצדדים.
הצדק לא נמצא בכיסו של אף אחד והוא מבין זאת.
אהבתי את טורו שבו מצד אחד הוא כותב על ההתיישבות בשומרון מנקודת ראותו כתושב האזור, ומצד שני מספר את סיפורו של עובד פלסטיני חולה שתושבי האזור התגייסו להצלת חייו.
זאת המציאות האמיתית והיא כנראה חזקה יותר מכל אידיאולוגיה.
נעמי אילון, פרדס־חנה
