תודה שנתת לנו מילים
את גורי אני מכיר זה 70 שנה, מימי הפלמ"ח. את עליזה אשתו אני מכיר מילדות. אני עומד פה כחבר של ג'ורי, אבל ג'ורי הוא גם הקול של הדור שלנו — דור הפלמ"ח. כמו כולנו הוא החזיק נשק ביד אחת, וביד השנייה החזיק עט.
הדור שלנו חווה על בשרו את הקמת המדינה ואת המלחמות לאחר הקמתה. נדמה שאצל ג'ורי, כמו אצל רבים מאיתנו, אחת המלחמות הקשות עודנה מתחוללת. כמו תמיד ג'ורי ידע לנסח זאת טוב מכולם, ובמילותיו שלו:
"אני מלחמת אזרחים
ומחציתי ירה את אחרוניה
אל קירות המנוצחים.
בית־דין שדה,
העובד במשמרות,
ושם אורות לא דועכים.
ושם הצודקים יורים ביתר הצודקים.
ואחר כך בא שקט
מצורף מעיפות וחשכות ותרמילים ריקים.
אני לילה בעיר פרזות
לכל דכפין".
המצב בארץ בשנים האחרונות הכאיב לג'ורי עד מאוד. בשירו "רשות הדיבור לחבר פרבלום" אנחנו היורים. ירינו כי צריך היה לירות. ירינו והיינו מוכנים למות.
כשג'ורי כתב את "שיר הרעות" הוא דיבר בדיוק על ההקרבה הזאת. חברים סביבנו מתו, "הנה מוטלות גופותינו", וההבדל בינינו לבינם היה בעיקר מזל. מאז עברו הרבה שנים, אך נדמה כי לא מצאנו את האיזון בין הצורך להילחם ולהגן על עצמנו לבין העובדה שהמלחמה נמשכת ונמשכת, כמו שג'ורי כתב "לא יחסרו פה ההולכים ובוכים, צאצאי יצחק וישמעאל, שני האחים".
לא מצאנו את האיזון, ואת החסר אנחנו ממלאים בשנאה ובפילוג בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אחרים. זה לא נתן לו, לנו, מנוח.
האומץ של ג'ורי לא הסתיים בשדה הקרב. ג'ורי בחן את עצמו, אותנו, את עולמנו, את ההיסטוריה שלנו, בעיניים רגישות ונבונות וידע להעביר ביקורת בצורה נוקבת ורגישה. תרומתו למדינה ולעיצובה תמשיך בזכות זה.
עליזה, בנימה אישית, אני זוכר אותך ואת גורי יושבים בשבעה של אשתי וגורי מעביר דיון קולח וצלול על ספרות לצעירי המשפחה. אני יודע כמה אהבתכם הייתה גדולה, ומניסיוני אוכל לומר שהאהבה לא נגמרת גם כשהאדם אינו. ג'ורי, חברי הטוב, אחי לנשק, אפרד ממך במילים שלך, המתארות גם הפעם את דורנו:
"כנראה שבקרוב לא אוכל לומר את שכה רציתי לומר.
אני הולך ומסתיים, הולך ונגמר
לאט־לאט, הולך ונגמר
לא במכת הברק,
לא בשסוף הפגיון
לא באחד מסוגי הירי
כמה מחלות שנאספו בי חברו לפגישה חשוכה,
שוחחו בי עד שעלה השחר על עירי.
אני מתפלל עליך שיונח לך, שקצת יונח לך מעצמך,
אני מתפלל לקצת דממה.
עוד רצים שבים ומבשרים, עוד קולות מעברים.
מתי יונח לך לפרק זמן.
ארצי ארצי העשנה.
ג'ורי, תודה שנתת מילים לדור שלם, לתקופה שלמה.
