המעצב הפמיניסטי הראשון
המעצב כריסטיאן דיור, פסגת ההוט־קוטור הפריזאי, ניהל רומן רווי תשוקה דווקא עם הממלכה הבריטית ועם בית המלוכה שלה. כעת, לרגל יום ההולדת ה־70 לבית האופנה המפורסם, לונדון גומלת לו ומארחת תערוכת רטרוספקטיבה עוצרת נשימה המסכמת את פועלו. יניב חלילי לבש טוקסידו ויצא להצדיע
"אפילו כשאין יותר סודות, אופנה נשארת מסתורין"
(כריסטיאן דיור)
בעולם שמתחרה מי יהיה קולני, צעקני וצהוב יותר, נדמה כי כריסטיאן דיור, על שלל העיצובים פורצי הדרך שלו, פילס את דרכו אל הצמרת העולמית והאלמותית של עולם האופנה, ועשה זאת ביסודיות, בדיסקרטיות, באלגנטיות ותוך שמירה על מסתורין. כמו ההבדל בין שוקולד זול ועתיר סוכר ובין פרלינים משובחים, דיור שילב היטב בין מסורת, חדשנות ונועזות, בלי ליפול למלכודות של צעקנות. בשנה שעברה, במלאת 70 שנה להקמת בית האופנה שלו, החליט אגף העיצוב של הלובר בפריז להעניק למעצב תערוכת רטרוספקטיבה. התערוכה הפכה ללהיט גדול וכעת היא מגיעה, בשינויים רבים ומתבקשים, למוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, שם נפתחה ביום שבת האחרון. התערוכה הלונדונית כוללת אגף שלם וגדול המוקדש לרומן שניהל דיור עם בריטניה (ועם בית המלוכה הבריטי), להשראות הבינלאומיות הרבות שהוא ספג לאורך השנים וגם לעיצובי ההוט־קוטור המרהיבים של דיור, שמוקמו בחלל שעוצב כאולם נשפים במוזיאון. התערוכה, שתוצג עד ה־14 ביולי (ודורשת הצטיידות מראש בכרטיס כניסה במחיר 20 ליש"ט), מספקת אספקיזם מבורך בן שעה וחצי מהברקזיט הבריטי. כי דיור, בלי הסכמים ומשאים ומתנים, היה גשר בין תרבותיות ומדינות, בין צרפת ובריטניה שבשני צידי תעלת למנש, בין העולם הישן והעולם החדש.
חיבק את גוף האשה
כריסטיאן דיור נולד בשנת 1905, למשפחה מבוססת בנורמנדי. כבר כילד הוא הושפע מהנופים המוריקים של ילדותו, מהשדות, הפרחים והאסתטיקה הצרפתית המוקפדת. כך, החל לעצב בגדים לחבריו (ובעיקר חברותיו) ולקרובי משפחתו, עד שהוריו החליטו לשלוח את הילד ללמוד מדעי המדינה בפריז. דווקא ירידת משפחתו מנכסיה היה המהלך שהוביל אותו לזרועותיהם של מחטי המעצבים: אחרי המשבר הכלכלי הגדול של שנות העשרים, איבדה המשפחה נכסים רבים ודיור נאלץ לסגור את הגלריה שפתח בסיוע כספי המשפחה – והחל לעבוד כשוליה של מעצבי אופנה פריזאים. בשנת 1946 פתח את הסטודיו העצמאי שלו לעיצוב אופנה ושנה לאחר מכן השיק את הקולקציה הראשונה בעיצובו. "מעולם לא ראיתי תצוגת אופנה כה עמוסה באנשים", כתבה בטי קנוורד, מבקרת האופנה של המגזין "טאטלר". "שני חללי התצוגה היו מלאים בנשים חכמות, ישובות על המדרגות, משם יכלו לקבל רק הצצה קטנה לבובות התצוגה".
התקשורת התחרתה בכמות הסופרלטיבים שהרעיפה על דיור כבר בתצוגה הראשונה. "המראה החדש" – כך כונה סגנונו של דיור, ששבר את המראה הגברי, הנקי והתבניתי של בגדי הנשים שרווחו באותה תקופה של סוף מלחמת העולם השנייה. במקום אלה, הציע דיור אלטרנטיבה רדיקלית של גזרות רחבות, סילואטים מרהיבים, עיצוב פרחוני או א־סימטרי, שבירה של המוסכמות ושחרור של גוף האישה.
עוד לפני שתנועות הפמיניזם עשו את דברן בשדה הפוליטי, דיור הקדים אותן בחלון הראווה. בכניסה לתערוכה ניצב, במלוא תפארתו, העיצוב שהעניק לדיור את השם – חליפת בר הכוללת חצאית ארוכה עם מותניים מודגשים וז'קט בהיר עם כתפיים מעוגלות. לצידה מוצגות רבות מהשמלות הראשונות שעיצב דיור: חצאית עיפרון חובקת ירכיים, שמלות עם עיטורים פרחוניים, ז'קטים מתרחבים, שמלות נשיות עם קשירה.
אחרי הקולקציה הראשונה ושוברת המוסכמות שלו, התקשורת עקבה בנשימה עצורה אחרי דיור. האופן שבו חיבק את גוף האישה במקום לכלוא אותו בתבניות, הפך לסנסציה. הוא המשיך לשחק בפרופורציות ובצורות על מנת ליצור גישה נשית חדשה לאופנה ולעולם שבו נשים מתהלכות. דיור היה יסודי, כפי שאפשר לראות היטב בעיצובים שבאחד מחללי התערוכה. הוא לא רק עיצב פריטים, אלא חקר את משמעות התנועה של הפריטים, את הגישה החדשה שהם העניקו לנשים בעיר הגדולה. הסילואטים של שמלותיו לא נועדו רק לשווק את פריט הלבוש, אלא להעביר מסר.
בעשר שנות פעילותו, עד מותו עיצב במו ידיו 22 קולקציות, בהן 150 פריטים, שהפכו היסטוריים ואייקוניים, אבל בעיקר שימשו השראה במהלך השנים לבית האופנה הנושא את שמו, שממשיך להיות ראש החץ באופנת העילית העולמית גם עשרות שנים אחרי שהנוכחות הפיזית של דיור אינה איתנו.
לצד שאנל וג'יבנשי, דיור הוא אולי בית האופנה הכי צרפתי. לא רק הצליל הפרנקופילי סייע במיתוגו של בית האופנה עם ההוט־קוטור הפריזאי, אלא גם נופי ילדותו של המעצב שאותם הטמיע ברבות מיצירותיו. כי כשמתבוננים בקרוב בפריטים של דיור, מבינים שחלק מהם, לפחות, הם יצירות לכל דבר. את הנוף האורבני של פריז, למשל, הביא לידי ביטוי ביצירה שנקראת "חיוּת" – שמלה פרחונית לכאורה פשוטה, בגזרת מחוך. אלא שגם הגיזרה וגם הפרחים היו ביטוי לנוף האורבני הפריזאי עמוס הכיפות. יצירה אחרת שלו, "מקסים", עוצבה בהומאז' לבית הקפה הבוהמייני "מקסים" ולנשות הסלון שפקדו אותו. דיור יצר ונשם את פריז.
צרפתי אבל אנגלופיל
לצד זה, חלק שלם בתערוכה המוצלחת מוקדש דווקא ליחסיו של דיור עם האי הבריטי. דיור היה אמנם צרפתי, אבל אנגלופילי. מאז ביקורו הראשון בלונדון, בשנת 1926, הוא התאהב בנשים הבריטיות, בסגנון הלבוש המסורתי שלהן, בחומרי הגלם והצבעים שהבריטים אימצו. "העבר נשקף בכל פינה באופן חיוני", אמר על בריטניה באחד מביקוריו. את הקולקציות שלו נהג להציג גם בלונדון ודאג לבחור בלוקיישינים אייקוניים לשם כך - מלון סאבוי היה אחד מהם. ולא רק הלוקיישנים היו אייקוניים, גם הלקוחות: אחת הלקוחות הבולטות שלו, שגם היוותה מוזה והשראה לחלק מעיצוביו, הייתה הנסיכה הסוררת מרגרט, אחותה של המלכה אליזבת. משוחררת מתפקידים מלכותיים רשמיים כאחות המלכה ומרדנית באופייה, מרגרט מצאה לעצמה בית חם אצל דיור. גם היא אהבה לבעוט במוסכמות, אבל עשתה כן בדרך אלגנטית, מוקפדת ומעוררת הערכה – ממש כמו הפריטים שהוא עיצב עבורה. בתערוכה אפשר לראות לא רק כמה מהשמלות המוצלחות שעיצב עבור מרגרט, אלא גם תצלומים היסטוריים של מרגרט ושל אמה, המלכה אליזבת־האם, שהיו אורחות קבועות בתצוגות של דיור ואף הזמינו אותו לארמון בקינגהאם. הייתה זו לונדון שבה ייסד דיור, ב־1952, את חברת "סי די מודלס", שייצרה פריטים מוכנים ללבוש (פרט־א־פורטה), באמצעות חנויות כל־בו יוקרתיות כמו הרודס. דיור לא רק ייצר לבריטים, אלא גם השתמש בחומרי גלם בריטיים לפריטים שלו.
דיור המשיך ליצור עד שנפטר מהתקף לב בטרם עת, בגיל 52. אחרי מותו, בית האופנה שלו המשיך להעניק השראה ולהתקיים בזכות עצמו, הודות למעצבי הבית הגדולים שהחליפו את דיור, בהם ג'ון גליאנו, מארק בוהאם וכמובן איב סאן לורן, שמונה למעצב הבית של דיור כשהיה בן 19 בלבד. אגף שלם בתערוכה מוקדש להשראה שכל אחד מהמעצבים הללו הביא עימו לבית האופנה. כמה מהפריטים המשובחים ביותר בתערוכה הם פרי עיצובה של המעצבת הנוכחית של בית האופנה, מאריה גרציה צ'יורי, שהפכה בשנת 2016 לאישה הראשונה שעומדת בראש הקריאטיבי של בית האופנה "דיור".
אגף מרתק נוסף בתערוכה מוקדש לנדודיו של דיור ברחבי העולם ולהשראה שספג מהמקומות בהם ביקר. מלבד צרפת ובריטניה, שהיו הבתים היצירתיים שלו, דיור הושפע רבות ממצרים, יפן, הודו, סין ומקסיקו — וכל אחת מהתפיסות האסתטיות של המקומות הללו השתקפו היטב בעיצובים הצבעוניים והפרועים יותר בקריירה שלו.
היציאה מהתערוכה, לעולם הפחות מרתק שבחוץ, כרוכה במעבר בחנות המזכרות והמתנות של המוזיאון, המוקדשת לתערוכה. ראו הוזהרתן.
