בזבזנים עד מאוד

לפני יותר מ־80 שנה פרסם שאול טשרניחובסקי שיר עם שורה ראשונה לא נשכחת: "ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד". הוא כתב בו על בזבוז של חיים, חיי החללים שנפלו אז, ועד היום עושים בשורה הזאת שימוש טקסי ופובליציסטי. גם אני מבקש לעשות זאת, אך בשינוי קטן: לא "ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד", אלא "ראי, אדמה, כי הייתם בזבזנים עד מאוד". כלומר, לא "כולנו אשמים", אלא "אתם אשמים". אתם, מנהיגים עלובים, ציניים, אנוכיים, חסרי יכולת, חסרי בושה ושקרנים. נכון, לא כולכם, ונכון, גם חלקים בציבור נוהגים כך, אבל אתם צריכים להיות דוגמה ומופת.

גם בקורונה בוזבזו חיי אדם, בעיקר בבתי האבות, אבל השלטונות בזבזו לא רק אותם, אלא גם את כוחו, את סבלנותו ואת נכונותו של הציבור. את השכם החזק והמאוחד שהטינו כולנו, הם פירקו לאלפי כתפיים שחוחות ונפרדות, כי זאת המומחיות של ההנהגה בראשות נתניהו: הפרד ומשול, בזבז ואכול, השתמש וזרוק, סכסך והפחד, שקר והכחש, והוא גם אבי אבות הזלזול בחוקים ובתקנות.

לרשימת האישים שעברו על כללי הסגר הראשון נוספו באחרונה עוד שמות: ראש השב"כ, שהוא כל כך סודי ובטחוני, עד שנדרשו לו חמישה ימים להודיע שהוא "מצר" על חטאו. השרה גמליאל, החשודה הן בהפצת מחלה והן בשקרים בחקירתה. שני יועציו של ראש הממשלה, שהתנהלותם מעלה חשש שהם זקוקים לייעוץ דחוף בעצמם. שרה נתניהו וביקור הבית של הספר שלה. ובל נשכח את המקרה המיוחד של נפתלי בנט, שבנו אירח את חברתו בבית המשפחה ביום כיפור. ח"כ בנט אמר שהוא "לוקח אחריות" - עוד מושג שאיבד את משמעותו - אבל קשה להשתחרר מהרהור מטריד: מר בנט מבקש לרשת את בנימין נתניהו, ואני מאוד מקווה שהבן שלו לא מבקש לרשת את יאיר נתניהו.

מחוברים ומנותקים

שלטים בהפגנות מגדירים את המנהיגים במילה "מנותקים". כדאי לתקן: המנהיגים אינם מנותקים כלל. הם מחוברים. מחוברים היטב: הם מחוברים למציאות, לכסאות, למקורות הכוח, לצד המרוח של פרוסותיהם, לצד הפסול של האישיות שלהם.

מי שבאמת מנותקים הם האזרחים: ניתקו אותם מחייהם, מבני משפחותיהם, מחבריהם, ממקומות עבודתם, ממקורות ההכנסה שלהם. גם הממשלה מנותקת מהם והם ממנה, אבל מי רוצה להתחבר אליה? אל ממשלה שנתניהו מנהל אותה? שאוחנה, אדלשטיין וגמליאל מאפיינים ומייצגים אותה?

חוק הפרוות

במקביל לעלילותיה בטבריה עשתה גילה גמליאל, השרה להגנת הסביבה, גם מעשה טוב: קידום איסור המסחר בפרוות בעלי חיים, למעט - שימו לב - מסחר בפרוות לצורכי מחקר ובפרוות לצורכי דת. פרצתי בצחוק. ה"פרוות לצורכי דת" אינן סידורים שעירים במיוחד, אלא כובעי הפרווה שמקצת החרדים חובשים בשבת וביום טוב, וה"פרוות לצורכי מחקר" הן המצאה מגושמת לטשטוש הרושם הרע שהדבר מעורר.

השטריימלים האלה אינם צורכי דת. ודאי שאין בהם שמץ של יהדות ואמונה. הם חלק מלבוש החג של חלק מהחרדים, אבל ערכם הדתי אינו עולה על זה של הגאטקעס. מדובר בפריט לבוש שתכליתו להתגנדר ולהתגדר, וכמה אנושי - הוא גם סמל מעמד יקר ומיותר. נחמד להיווכח שגם החרדים, המתגאים בעגלתם המלאה רוחניות, הלכה ומוסר, לוקים בחולשות של הפגנת עושר והתרברבות בו.

עם זאת, חברים בקיאים ממני הוכיחו לי שמדובר במצווה של ממש. כובעי הפרווה האלה תפורים מזנבות חורפנים, זכר לחורפן הבית, ומזנבות שועלים, המוכרים לנו מסיפורי שמשון הצדיק ומכרמי שיר השירים, ומי שידו אינה משגת - מארנבות ומחתולים. בכל מקרה, חייב אדם מישראל לתיתם על ראשו בימות החג, בבחינת והיית לראש וגם לזנב, שנאמר: בכל עת יהיו בגדיך לבנים וזנב על ראשך לא יחסר. לא בכדי נקרא השטריימל בעברית "מזנבת", במשקל מצנפת, למען יצנפך השם ויזנבך, והיה לוויית חן לראשך ומינקים לגרגרותיך, וחבשת צובל בחגיך ודי לצ'ינצ'ילא...

מצד שני, גם אם האקססוריז האלה הם אופנה של קוזאקים, וגם אם יהדות ספרד מעולם לא השתמשה ב"צורכי הדת" האלה, והרמב"ם והרב עובדיה הסתדרו יפה מאוד גם בלי להסתובב עם פרווה של חתול מת על הראש באמצע אוגוסט - אם צריך לשמור על הקואליציה, גם המשרד לאיכות הסביבה ישמור עליה.

הסיפור קטן, אבל מצטרף למציאות ששוב אינה נסבלת. אני מקווה שיום אחד יקום ראש ממשלה שיצליח להעמיד את עסקני ומצביעי המפלגות החרדיות במקומם: לא מעל ולא מתחת לכל אזרח אחר ומפלגה אחרת. בלי מורא. בלי העדפה, בלי עצימות עיניים, בלי תועפות הכספים וההקצבות והקצבאות, עם זכויות לנשים ועם חובות עבודה ופרנסה.

זהב וכסף

בשבוע שעבר זכו עוד כמה ישראלים צעירים במדליות כסף וזהב, ולא בכדרורים באיזה "יורו", אלא באולימפיאדה הבינלאומית במתמטיקה. ההישג נכבד מכל הישג שהשגנו באצטדיון כלשהו, אבל התקשורת, ברובה המכריע, דממה, וגם ההנהגה לא יצאה מגדרה. שר החינוך ומנכ"ל משרדו, שיש להם יד בהישג הזה, בירכו את המנצחים. ראש הממשלה, כדרכו, לא נידב מילה טובה, ואני, כדרכי, אציין את השמות. בימים טרופים אלה, כשהממשלה עושה לנו בושות, יפה שאזרחים צעירים מביאים לנו כבוד:

שחר פרידמן, מתיכון דה שליט ברחובות - זכה במדליית זהב.

רונאל לקר, מתיכון הראל במבשרת ציון - מדליית כסף. 

שבו רגבים, מתיכון ע"ש יצחק רבין בכפר־סבא - מדליית כסף. 

יובל אילני, מתיכון דה שליט ברחובות - מדליית ארד.

אלמוג ולד, משש־שנתי אחד העם בפתח־תקווה - מדליית ארד.

משה סינקלר, מתורני ע"ש הימלפרב בירושלים - מדליית ארד.  

את נבחרות ישראל במדעים מטפחים משרד החינוך, מרכז מדעני העתיד של קרן מיימונידיס וצוות מאוניברסיטת תל אביב. את הנבחרת הזאת אימנו לב רדזיוילובסקי ודן כרמון. אתם מקור לגאווה וסיכוי לתקווה. ברכות ותודות לכולכם.