הצדקניות והאמיצות
בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. איזו אמרה מפרגנת ומשמעותית!
כל אישה ששמעה אותה ‑ יודעת להתהדר בה ולהתגאות ביכולות־העל שלנו, הנשים, באותה תקופה. יכולות־על שגרמו לגברים להעריך עד כדי כך את כוחנו, כי מה הם היו אלמלא הנשים הצדקניות הללו.
מה הוביל את חז"ל לזקוף לזכות הנשים את כל יציאת מצרים, אני שואלת את עצמי. ומה עם משה רבנו? ואז מדמיינת את חייה של אישה אחת, כלשהי, במשך יום אחד במצרים.
משכימה עם שחר, מעירה את בעלה ואת ילדיה, מלבישה ומארגנת אותם, מחליפה תחבושות לבעלה הפצוע ממכות השוט של המעבידים, מכינה ארוחת בוקר מזינה ואולי גם קצת צידה לבעלה ליום עבודת הפרך אליו הוא יוצא. עם צאתו מתחילה ללמד את ילדיה תורה, אורח חיים, יהדות וכשרות תוך שהיא מטפלת בתינוק שיש לה בוודאי, ולא שוכחת להכין אוכל, לסדר ולנקות את ביתה, לצחוק ולחייך.
אחר הצהריים יוצאת מן הסתם לשכנות ויחד איתן יושבת אולי לתקן את בגדי העבודה הקרועים של בעלה. אולי הן גם תופרות בגד חדש לילדים, לכבוד שבת, מאווררות מחשבות, נותנות ומקבלות עצות. אחר כך היא חוזרת לביתה לארגוני ערב, משכיבה את כולם לישון עם סיפור ובשעה שבעלה מגיע, ביתו ערוך לקראתו עם ארוחה חמה ומזינה, והיא לבושה כמו לכבוד מלך השב הביתה. בהגיעו חזרה, לבטח תשוש וכאוב כולו, היא מחליפה את בגדיו, חובשת את פצעיו החדשים מדברת על ליבו ומשמחת אותו, ובכך בעצם מאפשרת לו לחיות בתוך כל מציאות ההישרדות הנוראה ההיא.
על כל אלו מגיעות לנשים התשואות והזכויות שנגאלנו ממצרים.
ביום האישה הבינלאומי אני רוצה להצדיע להן, לנשות מצרים הצדיקות, לא לאחת ספציפית עם שם ותפקיד. לכולן, על שידעו להשתמש נכון בתכונות הנשיות שלהן כדי לשמור על ילדיהן, על בעליהן, על משפחתן ועל עמן.
אני רוצה ללמוד מהן ולהבין, גם בדור הזה המכיל בתוכו כל כך הרבה אתגרים, איך להיות אישה במהות המיטבית ביותר. איך לא לפחד ולא להתפשר גם כשיש לי את כל הסיבות שבעולם.
