מרגישים את זה באוויר

כשאתה רואה לראשונה את צריחי וומבלי מבצבצים בין הבתים הישנים של צפון לונדון, אתה לא יכול שלא להרגיש בזרם הזה. זרם שמשתולל לך בגוף ולא מפסיק, גם שאתה נכנס לשדרה המפורסמת המובילה ל"מכה" של הכדורגל.

אולי אנגליה היא לא הנבחרת המצליחה בעולם, ואולי פיל נוויל לא יודע בדיוק איך לעשות גליצ' כמו שצריך, אבל אנגליה היתה ותישאר מולדת הכדורגל. למרות האכזבה מיורו 2000, למרות הקיטורים על הליגה האנגלית, ולמרות השליטה של היונייטד - כשזה מגיע לפתיחת הפרמייר-ליג, אתה מרגיש את זה באוויר.

ניק הורנבי, מחבר "קדחת הדשא", כתב כי עבור האוהד האנגלי העיקר הוא צריכת המשחק. בין אם אתה אוהד ארסנל, ליברפול, מנצ'סטר או ג'ילינגהאם. פחות חשובה התוצאה, אלא העיקר שה"בויז" שיחקו עבור הסמל, שהאוהדים יתנו את הכל וכמובן שהיו כמה ליטרים של בירה באזור.

אחרי כל הפרשנויות שנכתבו לקראת העונה שבפתח, אחרי כל התחזיות, הסקרים וההימורים, יצאתי לבדוק מה חושב אותו אוהד אנגלי ממוצע על הליגה שלו, ואיפה יותר מתאים לתפוס קצת אוהדים אם לא בפאב השכונתי.

הפאב האנגלי מתאפיין, למי שלא מכיר מקרוב, בהרבה בירה, כסאות כבדים, מוזיקה בריטית טיפוסית (לרוב בלייר, אואזיס או פאלפ) ולפחות מסך טלוויזיה אחד שמשדר כדורגל.

השעה שש בערב, אין תכונה מיוחדת, אבל הפאב די מלא. אוהדי מנצ'סטר יונייטד הינם מצרך די נדיר בלונדון, ואכן אל השולחן אליו הצטרפתי סבבו סקוט, אוהד ליברפול ("השנה אין סיכוי שנפספס את ליגת האלופות"), ריק, אוהד וולבס מהליגה השנייה ("חבר שלי היה שכן של רובי קין") ואמילי ("אני פה בשביל הבירה"). שניהם, וגם אמילי שלא ממש מבינה בכדורגל, שונאים את מנצ'סטר יונייטד, אבל יודעים שגם השנה התואר שלה.

"אולי ארסנל יתנו להם פייט השנה", אומר סקוט, אבל ריק רק לוגם עוד לגימה מהבירה ונאנח. הכסף הגדול, הבגרות, המאמן – הכל אצל היונייטד, וייקח קצת זמן עד שההגמוניה תעבור (או בעצםם תחזור) לליברפול ולג'רארד הוייה.

סקוט אמור היה לנסוע עם חברים לבלגיה בקיץ כדי לראות את הנבחרת, אבל הוא פספס את הנסיעה בגלל עבודה. אותם חברים הם חלק מקבוצת אוהדים אנגלית שהוברחה מהחלון האחורי של אותו פאב בלגי מפורסם, בו התעופפו כסאות לכל עבר, כאילו הגרמנים חידשו את הבליץ על לונדון.

"מה שלא מבינים", אומר סקוט, "זה שהאוהדים האנגלים הם כמו משפחה גדולה. כולנו באים יחד מכל שכבות החברה על מנת להנות, לעודד, להניף את הדגל ולהתגאות. אפילו שהנבחרת שלנו לא פוגעת. ברגע שמפריעים לנו להנות, הגאווה הלאומית שלנו והבירה מתערבבים והעסק מתבלגן". סקוט צודק, האוהדים האנגלים באים רק להנות.

מרטין ומייק הם אוהדי פולהאם, מועדון קטן במושגים אנגלים עד לפני מספר עונות. עם הגעתו של המליונר מוחמד אל-פאייד. יחד עם קווין קיגן (מנג'ר נבחרת אנגליה לעתיד), ועם כמות לא מבוטלת של מזומנים, טיפסה הקבוצה לליגה השניה, וכעת היא מהמועמדות המובילות להעפלה לפרמייר-ליג. מעט לפני שריקת הפתיחה למרטין וריק יש שתי דאגות: לא מה תהיה התוצאה בשבת, ומה מצב פציעתו של החלוץ המרכזי, אלא איזה שיר יתנגן במערכת ההגברה של האצטדיון ויהפוך להמנון העונה, ומי ילבש את הספרה 9 על גבו.

"אנחנו באים רק להנות, יש מאמן בשביל לשבור את הראש. אז למה שלא נחייך ונשמח?", אומר ריק ומסיים את הפיינט הרביעי והלא אחרון שלו. הדבר הכי בטוח, שכמו בכל עונה, יצרניות הבירה שוב יעשו מיליונים.