ברפיח "החגיגה" מתחילה בחצות

עבור הפלסטינים במחנה הפליטים רפיח, המוצב הצבאי הממוקם על גבול עזה-מצרים, הוא פרובוקציה בת ארבע קומות, שחייליה הרסו לאחרונה 26 מבתיהם. אבל החיילים במוצב טוענים שהם מרגישים כמו מטרות במטווח, ושיש להם אמצעי הגנה מוגבלים, בעיקר מאז החלה "מדיניות האיפוק", ושהם היו מעדיפים פשוט לבצע את עבודתם, לפטרל בגבול. הדרך היחידה הבטוחה להיכנס למוצב היא ברכב ממוגן. הרכב נוסע לאורך רצועת חול בת שלושה ק"מ, בין שתי גדרות תיל, כשזו המערבית היא הגבול המצרי, והשנייה, המזרחית, היא הגבול של רצועת עזה. הרגע המסוכן ביותר הוא כאשר החיילים יוצאים מהרכב ונחשפים לאש צלפים או לרימוני יד, בזמן שהם רצים לכיוון מבנה המוצב.

"הכוח סופג ירי ורימוני יד בכמות אדירה" אומר מפקד הגדוד, סא"ל ויקטור סודאי. "אתמול, אחרי 70 רימונים שנזרקו לעברנו, הפסקנו לספור".

מחנה הפליטים נמצא חמישה מטרים בלבד מהמוצב. אתמול (יום ג') הרסו בולדוזרים שורה של בתים כדי לאפשר לחיילים נקודת תצפית טובה יותר על משליכי הרימונים והצלפים. למרות שצה"ל טען כי הבתים היו ריקים, משפחות פלסטיניות סיפרו כי הן נאלצו לברוח כדי להציל את חייהן בעת הריסת הבתים.

צה"ל טוען כי אין דרך אחרת להגנה מפני קו אש ישיר וקרוב. "כשעשינו צעדים דומים במקומות אחרים, היו אחר כך חודשים של שקט", אומר סודאי. במגדל המוצב הכוונות פונות דרך חריצי הירי לשלושה כיוונים, מלבד לכיוון מצרים. רס"ן רן אדם אומר כי חיילי המוצב פותחים באש לעתים נדירות ומתנהגים בזהירות רבה.

בישראל אומרים כי ברפיח נהרגו רק שני פלסטינים בתשעת חודשי הלחימה. הפלסטינים, לעומת זאת, טוענים כי מספר ההרוגים ברפיח עומד על 29. "לפעמים אנחנו סופגים 50 רימוני יד עד שאנחנו יורים בחזרה. הבעיה היא שהכוח שלנו לא יכול לצאת מהמוצב, אז אנחנו משיבים אש, אם אנחנו מזהים את מקורות הירי", אומר אדם.

לדבריו, כאשר מזהים צלפים, יורים לעברם ברובים. "אם יורים בנו, אנו יורים בחזרה". על כך יעידו סימני הירי על הבתים הסמוכים במחנה הפליטים.

לדברי סודאי, הצד השני כלל לא נוהג באיפוק, למרות ההחלטה על הפסקת אש. "אם תישאר לישון כאן הלילה תראה בעצמך. ה'חגיגה' מתחילה בחצות".