האם ספורט באמת בריא לנו?
הברווז העיתונאי חוזר לאחר שנה וחצי של דממה כדי לענות לכם על השאלות
תפסנו פה איזה תת כתב זוטר מהמקומונים או משהו, והכרחנו אותו לעזור לנו להתניע את המדור הזה מחדש. הנה השאלה שלו:
כל הזמן מספרים לנו כמה ספורט הוא יפה לבריאות, אבל כשאני מסתכל על אתלטים מקצוענים, זה לא נראה בריא בכלל. הם נפצעים הרבה, אני קורא הרבה על פגיעות מוחיות של שחקני פוטבול, למשל. מה שמעורר אצלי את השאלה: האם ספורט בכלל בריא? ואם לא, מאיזה ספורט הכי כדאי להימנע? או בקיצור — איזה ספורט הוא המסוכן ביותר?
קודם כל, אנחנו מניחים שלא התכוונת לשאול איזה ספורט הכי מסוכן לצופים בו, נכון? כי אז התשובה היא כמובן בייסבול. זה כל כך משעמם שלא פלא שאמריקאים פשוט קמים בבוקר, לוקחים רובה אוטומטי ומתחילים לירות באנשים.
אם אתה שואל איזה ספורט מסוכן לעוסקים בו, יש כמה דרכים לענות על זה.
הראשונה היא לבדוק איזה ספורט הורג הכי הרבה מהעוסקים בו. לא במפתיע, הספורט הקטלני מכולם הוא בייס ג'אמפינג. למי שלא מכיר, מדובר בסוג של צניחה חופשית, רק שבמקום לקפוץ ממטוס, קופצים מצוקים, בניינים ושאר מקומות גבוהים אבל לא גבוהים מדי, מה שמשאיר לך מעט מאוד זמן לפתוח את המצנח אבל מספיק זמן לחשוב כמה מטומטם היה הרעיון של לקפוץ מצוק.
בהתאם לכך, הסיכוי למוות מבייס ג'אמפינג הוא 1 ל־2,317 קפיצות. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל כל בוגר קורס להסתברות בסיסית יוכל לספר לך שאם תקפוץ מאה פעמים הרי הסיכוי למות עולה ל־1:20. ואם תקפוץ אלף פעם, ובכן, הסיכוי עולה ללא פחות מאשר 35%.
אם המקום הראשון היה צפוי, הרי שהמקום השני מפתיע למדי והוא לא אחר מאשר שחייה. דווקא ספורט שנחשב אחד הבריאותיים מציע סיכוי של 1 ל־56 אלף למות. ההסבר שניתן במאמר לסיכון הגבוה הוא שהמספרים כוללים לא רק את אלה השוחים בבריכה אלא גם שחייה במים פתוחים.
במקום השלישי נמצאת רכיבת אופניים, עם סיכוי של 1 ל־92 אלף למוות. בישראל, דרך אגב, נהרגים בממוצע כ־15 רוכבי אופניים (רגילים, לא חשמליים) בתאונות דרכים מדי שנה, וכמאה נפצעים קשה. אין פאנץ'.
דרך נוספת להסתכל על הסיכון שבספורט היא באמצעות בחינה של תוחלת החיים של העוסקים בו. כמעט כל מחקר שקיים, ויש הרבה כאלה, מראה שספורט מעניק לעוסקים בו תוחלת חיים ארוכה יותר בהשוואה לבטטות הכורסה שבינינו. וההשפעה לא מוגבלת לספורטאים מקצוענים בלבד. המחקר העדכני ביותר בנושא נערך על ידי קליניקת מאיו על אוכלוסייה של יותר מ־5,000 איש בעיר קופנהגן, שהרגלי הספורט שלהם תועדו במשך לא פחות מ־40 שנה כדי להבין איזה ספורט משפיע הכי הרבה על תוחלת החיים.
במקום הראשון מבין ענפי הספורט שבהם עסקו הדנים הגיע הטניס, שהוסיף לנבדקים כמעט עשור. במקום השני הגיע דווקא בדמינטון, שהוסיף לא פחות משש שנים לתוחלת החיים של העוסקים בו (סיכוי סביר שכל אותן שנים בוזבזו על לחכות שהנוצה תואיל בטובה ליפול, אז לא בטוח כמה זה משתלם). למקום השלישי והמכובד הגיע כדורגל, עם תוספת של כמעט חמש שנים לתוחלת החיים. הכוונה כמובן לכדורגל שרצים בו, לא לגרסה הישראלית.
מה לגבי קיצור תוחלת החיים? פה המחקרים הרבה פחות חד משמעיים. רוב המחקרים מראים שכמעט כל ספורט מקצועני מאריך את תוחלת החיים. היוצא מן הכלל הוא באמת פוטבול אמריקאי, שבו נראה שתוחלת החיים של השחקנים קצרה אך במעט מזו של האוכלוסייה הכללית. הסיבה העיקרית, כך נראה, קשורה לעובדה שחלק נכבד משחקני הפוטבול — יותר מחצי למעשה — כבדים בצורה קיצונית. כידוע ישנה קורלציה ישירה בין משקל עודף לירידה בתוחלת החיים.
נתון מעניין שעולה מאותו מחקר על שחקני פוטבול הוא שככל שהם עוסקים בספורט יותר זמן, כך תוחלת החיים שלהם משתפרת דווקא. זה בניגוד לציפייה שכמות גוברת של זעזועי מוח תגרום לעלייה באחוזי התמותה. הסיבה היא, כנראה, שהיתרונות של הפעילות הגופנית עד גיל מאוחר גוברים על החסרונות שבמשחק הפוטבול.
דרך נוספת לבחון את הסיכון שבספורט היא כמות הפציעות שבו. מחקרים מראים ששני סוגי הספורט המסוכנים ביותר בארה"ב בגילאי הנוער הם כדורסל ופוטבול, שם כמעט 500 אלף נערים נפצעים בכל שנה. כמובן, סוגי הפציעות שונים ואין דין קרסול נקוע כדין זעזוע מוח. סוגי ספורט נוספים שנמצאים גבוה ברשימה הם, כצפוי, כדורגל ובייסבול, אבל גם ענפים פחות צפויים כמו טרמפולינה, סקייטבורד ומעודדות — כשבאחרון אחוז זעזועי המוח גבוה אפילו מאשר בפוטבול.
אצל בוגרים, דרך אגב, התמהיל משתנה, ורוב הפציעות מגיעות מרכיבת אופניים שהיא הפעילות עם הכי הרבה מקרים מדווחים של זעזועי מוח בבתי החולים בארה"ב.
אם דיברנו על פציעות, אי אפשר שלא לחזור לבייסבול. כמו שבטח הבנתם, מדובר בספורט אתלטי במיוחד, ועל כן העוסקים בו סובלים מפציעות, איך נאמר, אקזוטיות במיוחד. באמת שהרשימה של פציעות הבייסבול המוזרות יכולה למלא מדור שלם, אז נציין רק כמה מהן:
סמי סוסה, אחד החובטים הגדולים בהיסטוריה, נכנס פעם אחת לרשימת הפצועים לאחר שהגב שלו נתפס כאשר התעטש. קווין מיטשל, ששיחק בשמונה קבוצות בליגה, מתח את שרירי בית החזה שלו כשהקיא כתוצאה מהרעלת מזון, ובפעם אחרת הוא איחר להגיע לאימון של הקבוצה לאחר שנכווה קשות בפיו מאכילת דונאט רותח.
ג'ואל זומאיה, מגיש בעל פוטנציאל, נאלץ להיעדר מהמגרשים תקופה משמעותית בשל דלקת שפיתח בידו כתוצאה מההתמכרות שלו: נגינה ב"גיטאר הירו". אחרון־אחרון חביב, אי אפשר בלי ג'ון סמולץ, אחד המגישים הטובים בהיסטוריה, שנכווה בצורה משמעותית כשגיהץ את החולצה שלו. בזמן שהיא עליו.
לסיכום, ניתן לומר שספורט הוא כנראה הפעילות הבריאה ביותר הקיימת. הוא משפר את סבולת הלב־ריאה שלנו ומפחית את הסיכון למחלות לב. יש מחקרים המראים שגם הסיכון לסרטן ולאלצהיימר יורד אצל עוסקים בפעילות גופנית. אבל, עיסוק בספורט עשוי להיות גם מסוכן. נניח, אם אתם מחליטים לקפוץ מצוק, לרכוב על אופניים בכבישי ישראל או לרוץ במגרש כשגברים במשקל 150 קילו רודפים אחריכם. מה שבטוח כדאי זה להוריד את החולצה מהגוף לפני שאתם מגהצים אותה. ובחייאת, אם אתם רוכבים על אופניים, תחבשו קסדה.
לפנייה לכתב/ת 
