התגובה הפשוטה שתמנע את הריב הזוגי הבא
לא עוד ריבים מיותרים. הפסיכולוגית ענת פרי קוראת לכם לשנות את הטקטיקה, וליישם פעולה פשוטה שכוחה המרפא לא רק מונע ריבים, הוא גם מאחד בין זוגות
היא: "אוף, אל תשאל. הבוס החליט לקדם את הקולגה שלי וגם נתן לו בונוס גדול, למרות שהוא יודע שאני סוס עבודה, וחורשת מצאת החמה עד צאת הנשמה, בזמן שההוא מבלה כל היום במסדרונות בשיחות על דא והא. ואתה יודע משהו? זה פשוט לא פייר. אפילו הבוס שלי בעצמו אומר שהוא יודע שעליי תמיד אפשר לסמוך. אז מה הקטע?! מחר אני כבר אגיד לו את כל מה אני חושבת עליו, סתם עלוב אחד. מה הוא חושב לעצמו"?
הוא: "אני לא מתפלא, זה תמיד קורה לך".
היא: "מה?! מה אתה לא מתפלא? אין לך משהו אחר להגיד"?
הוא: "מה את רוצה? את אף פעם לא מקשיבה למה שאני אומר לך. אני אומר לך מה לעשות, אבל את לא עושה, את עושה ההיפך".
היא: "כי אתה תמיד מבקר אותי ונמאס לי. אתה אף פעם לא מבין אותי".
הוא: "אני כן אומר לך, אני אומר לך מה לעשות, אבל את לא מקשיבה".
היא: "אני לא רוצה להקשיב לך, אני רוצה שאתה תקשיב לי! אני צריכה שתבין אותי, אתה הבעל שלי, לא הבוס השני שלי".
הוא: "אבל מה זה יעזור לך שאני אבין אותך? זה לא פותר כלום! אני אומר לך מה לעשות! זה מה שיעזור לך".
היא (פורצת בבכי): "אתה לא מבין כלום ואי אפשר לדבר איתך. אתה כל הזמן מבקר אותי...".
למקרה שתהיתם, הריב שציטטתי הסתיים כשהאישה רצה לחדר השינה וטרקה את הדלת. אבל מי משניהם צודק? וגם מה חשוב יותר - להבין את מי שנמצא במצוקה, או לייעץ לו מה לעשות? לכאורה, הבעל צודק. הוא מעשי. בעיה זקוקה לפיתרון מעשי, אז מה יועילו יללות או הקשבה להן? העיקר הוא למצוא פיתרון, ואת זה הוא מנסה לפמפם לאשתו כבר 20 שנה.
העצות שלו נכונות וטובות, אבל אשתו לא מסוגלת ליישם אותן. היא לא לגמרי מקשיבה לו, גם בזה הוא צודק. אבל למה היא לא מקשיבה לו? למה היא לא מיישמת את מה שהוא אומר לה גם כשבתוך תוכה היא מן הסתם יודעת שהוא צודק?
ובכן, התשובה פשוטה: כי היא זקוקה להבנה. למה היא זקוקה להבנה? האם זה בגלל שהיא מופרעת באופן מיוחד? אז זהו, שלא. האישה בסיטואציה הזאת זקוקה להבנה מפני שכולנו זקוקים להבנה. זהו צורך בסיסי. כשאנו נפגעים ממשהו, הביטחון העצמי שלנו נסדק ואנו מחפשים דרך להחזיר אותו לשלמותו. לפעמים הסדקים כה עמוקים עד שאנו חשים ממש בכאב פיזי. חישבו על כוס זכוכית שנסדקה. ככה אנו מרגישים. אנו מחפשים את הדבק, את מה שירפא אותנו ויחזיר אותנו לתפקוד.
הבנה היא הדבק הנפשי הזה. היא זו שמחברת מחדש את הרסיסים ומהדקת אותם למקומם באופן שמקל על הכאב, כמו חיבוק אימהי שמרגיע ילד שנפל. היא זו שלעתים קרובות מאפשרת לנו לחזור ולחשוב, אולי אפילו להקשיב לעצות של הסובבים אותנו. אך כשאנו סדוקים, איננו כשירים לדבר. כמו מכונית שזרו חול בתוך המנוע שלה - צריך קודם כל לנקות את החול, אם רוצים שהמכונית תיסע. גלוני דלק לא יעזרו כאן. צריך ליצור תנאים שיאפשרו המשך תפקוד, וזוהי פעולתה החשובה של ההבנה.
אז מהי ההבנה שנדרשת כאן, זו שתאפשר לנו לחזור לעצמנו כשאנו במצוקה? הבנה היא היכולת שלנו לקחת חלק ולהשתתף בתחושות של האחר מתוך זווית הראייה שלו. לא לשפוט אותו. במקרה של הזוג שלנו - תגובת הבנה אפשרית מצד הבעל לדברי הפתיחה של האישה, יכולה היתה להיות "וואלה, איזה מבאס זה. איזה מעצבן שהוא לא מפרגן לך. זה ממש מתסכל ואני מבין את העלבון שלך". במקרה כזה, תגובת אשתו היתה וודאי להגיד משהו כמו: "בדיוק!", ורגע לאחר מכן, השיח כבר היה תופס כיוון בלתי צפוי: היא היתה נרגעת, והיתה יכולה לחשוב ביחד עם בעלה כיצד פותרים את הבעיה.
הרבה פעמים אנשים אינם זקוקים לעצה. הם יכולים או יודעים טוב מאוד מה לעשות בעצמם, אבל ברגע של היסדקות הם מאבדים את היכולת לחשוב בצלילות. ההבנה הטובה ביותר שאתם יכולים להעניק להם היא בעצם ההשתתפות, אשר שנותנת לנמצאים במצוקה את התחושה שאינם לבד.
תחושת הבדידות, ההרגשה שאין בעולם מי שמבין אותנו, היא גרעין כל המצוקות האנושיות. לכן הבנה היא אבקת קסמים שכשאנו מפזרים אותה, היא מחוללת פלאים. נסו אותה עם הילדים שלכם, עם אנשים בכל מערכת יחסים ותראו את השינוי שבכוחכם לגרום. הבנה היא כלי רב עוצמה ביחסים. כלי שיכול להפוך כל פר זועם לכבש רך, וליישב סכסוכים בכל תחום בחיים.
לא פעם יחסים בין בני זוג עולים על שרטון כי כל אחד מהם מצפה מהשני להבנה שהאחר אינו מצליח לספק. ריבים רבים מתפרצים בגלל שהשומע ממהר לבקר, להתגונן, להסביר, להתווכח או להתמקח, במקום לעשות דבר אחד פשוט: להבין ולהשתתף רגשית. אז כן, במקרה זה, הבנה היא משהו שמאד מאד מומלץ לנסות בבית. זה עובד.
ענת פרי היא פסיכולוגית ופסיכואנליטיקאית
