"גריינדר היא שוק בשר וזה פוגע"
איך הומואים וביסקסואלים מרגישים כשהם משתמשים בגריינדר? את השאלה הזאת בוחן מחקר חדש, שבדק כיצד אתרי הכרויות לקהילה משפיעים על הערכתם העצמית, בדידותם ומידת שביעות הרצון מהחיים של המשתמשים בהן. ומה אומרים על כך בישראל?
חוקרים רבים תוהים היום אם וכיצד אפליקציות היכרויות משפיעות על חייהם של המשתמשים שלהן. במחקר שפורסם לאחרונה ב"פסיכולוגיה ומיניות", חוקרים מבריטניה ביקשו לבדוק כיצד שימוש באפליקציות היכרויות לגייז דוגמת גריינדר ואטרף, עשוי להשפיע על היבטים שונים בחייהם של המשתמשים, באופן פרטני וברמה הקולקטיבית.
המחקר כלל נתונים מ-191 גברים הומואים וביסקסואלים החיים בבריטניה. מרבית הגברים במחקר היו רווקים בעת ההשתתפות (60.2 אחוזים), בעוד 21 אחוזים דיווחו שהם במערכת יחסים פתוחה ו-18.8 אחוזים במערכת יחסים מונוגמית. המשתתפים מילאו שאלון מקוון שבו הם ענו על שאלות המתקשרות לתחושת השייכות שלהם בקהילה הלהט"בית, הערכתם העצמית, בדידותם, מידת שביעות הרצון שלהם מהחיים והתדירות שבה הם משתמשים באפליקציות הללו. עוד נשאלו המשתתפים במחקר לסיבה שמביאה אותם להשתמש באפליקציות מסוג זה: האם הם שם כדי להכיר חברים חדשים, למצוא מפגשים מיניים מידיים, זוגיות או קשר משמעותי, להעביר את הזמן או להתחבר לקהילה.
הממצאים הראו כי משתמשים שדיווחו על שימוש אינטנסיבי בגריינדר (מעל פעמיים ביום) לטובת מציאת זוגיות, מדווחים על תחושת קהילתיות נמוכה יותר, רמות גבוהות יותר של בדידות ורמות נמוכות יותר של שביעות רצון מהחיים. לעומת זאת, משתמשים שדיווחו על שימוש באפליקציות למטרת מציאת מפגשים מיניים בלבד, דיווחו דווקא על רמות גבוהות יותר של הערכה עצמית ושביעות רצון מהחיים.
יותר קל למצוא מין, יותר קשה להשיג זוגיות
אין ספק כי מדובר בנתונים מעניינים. הקהילה הגאה הייתה מהראשונות לאמץ את האינטרנט כפלטפורמת הכרויות, בעיקר מסיבות של נראות ובטיחות. עבור רבים ההזדמנות למצוא פרטנרים ברשת סיפקה ביטחון בכך שהם ידעו את זהותם המינית של אנשים לפני שהם פנו אליהם. עוד אפשרה הפלטפורמה הזדמנות להתחבר מחוץ לסצנת הברים והמסיבות, ואפשרה יצירת קשרים עם אנשים שדומים להם ולאו דווקא נוכחים בסביבת הגבולות הגיאוגרפיים שלהם.
אך מאז שהאפליקציות הללו הגיעו אלינו לטלפון הנייד, נראה כי חל שינוי באופן השימוש. בעוד שייתכן כי הכרויות ברשת בעבר התמקדו בחיפוש אחר מערכות יחסים רומנטיות, אפליקציות היכרויות המאפשרות למשתמשים לראות אחרים בהתבסס על קרבה כפי שנפוץ היום, שמות דגש רב יותר על מערכות יחסים מיניות ושטחיות יותר. כמובן שאין פסול במערכות יחסים מסוג זה, אך הדומיננטיות של אפליקציות המספקות קשרים מיניים עשויה להפוך חיפוש מערכות יחסים ארוכות טווח או קשרי ידידות בקהילה הלהט"בית למשימה מאתגרת פי כמה.
מהמחקר נראה כי הגורם המשפיע ביותר על שביעות הרצון מהאפליקציה הוא המוטיבציה של המשתמשים בה. משתמשים שמגיעים לחפש מפגש מיני, מדווחים על שביעות רצון גדולה יותר. גם מ', בן 22 מהדרום, מתאר כך את המצב: "כשאני בא לחפש משהו רציני אני לא מגיע עם הרבה ביטחון", הוא מודה. "הרוב מחפשים סטוצים ומסתכלים רק על החיצוניות. זה גורם לי להרגיש די רע עם עצמי כי אני ישר חושב על כל הפגמים שבי, וזה גורם לי להגיד, 'טוב, כנראה שלא ירצו אותי'. אני חושב שזה פוגע ממש".
"כשאני מגיע ממניעים לא רציניים אני הרבה יותר קליל ולא אכפת לי ואני לא שם זין", הוא מוסיף. "ההתנהגות שלי משתנה, ההערכה העצמית שלי משתנה, אבל בסוף זה שוק בשר שפוגע בך. כשאתה חלק משוק הבשר הזה אתה בוחן לפי קריטריונים חיצוניים בלבד ומוצא את עצמך מתוסכל. מה שמתואר במחקר הזה מרגיש לי כמו תמונה מדויקת. אתה גם רואה באפליקציה, יש רק קריטריונים חיצוניים – גובה, משקל, תמונות, מה הוא אוהב במיטה. זה לא מציאותי, לא ככה מתנהלים במציאות".
א', בן 24 מנתניה, מסכים גם הוא עם המצב ומעלה תסכול נוסף: "בזמנים שאתה מחפש זוגיות זה מכניס המון מרמור כי זה לא קיים, אנשים לא מחפשים את זה שם. אך כשאתה מחפש סקס זה עובר כמשהו הרבה יותר חיובי כי יש לזה יותר ביקוש. מה שמשאיר אותי שם בכל זאת ולמרות התסכול זאת התחושה שאין לי מקומות אחרים לחפש בהם. אין לי חברים גייז ואני לא מסתובב במעגלים שאני יכול פשוט להכיר בדרך אחרת".
"מצד אחד, אני נהנה מהיכולת לגשת, לכתוב למישהו 'היי' ואולי יתפתח מזה משהו טוב. מצד שני, זה קצת מרגיש כמו שוק בשר. ברגע שזה לא מתאים למישהו הוא מיד חוסם, נעלם או מסנן וזה בלי להסביר למה. זה פשוט נהיה מנוכר וקר", אומר ד', בן 27 מהמרכז, ומוסיף: "אני מוצא את עצמי נעלב כשהאדם שדיברתי איתו נעלם בלי לומר כלום. גריינדר מאפשרת לנו לגשת בחופשיות ולחפש אנשים מתאימים, אבל מצד שני אנחנו נהיים בודדים ומכורים לאפליקציה ולא יוצאים להכיר בחיים האמיתיים".
המצב לפעמים מורכב יותר ממה שהוא נשמע ומ', בן 28 מתל אביב, מתאר זאת כך: "אני בדרך כלל מאוד אדיש ואפתי באפליקציה. אני לא מצפה לכלום, נכנס כמעט מתוך שעמום. רוצה לראות אם יש מישהו חדש בסביבה, רוצה לראות מה הולך. אני כן יודע שיכולים לצאת דברים טובים או מי יודע מה יהיה, וגם הכרתי חברים בגריינדר אבל אני לא מצפה לזה. לא אגיד שאני במצב של ייאוש, אבל יש לפעמים קצת תחושה כזו. ואגב, זה לא ייאוש מהקהילה או מאנשים או מהחיים, זה נטו על הגריינדר. אבל אני גם יוצא למסיבות ומכיר אנשים, אבל בגריינדר יש תחושה לפעמים שלא יצא מזה כלום, אז למה להשקיע?"
"אנשים אומרים 'זה לא שלי'"
כשפניתי לרועי הילל, עובד סוציאלי ומנהל קו הקשב "יש עם מי לדבר" של האגודה למען הלהט"ב, הוא לא הופתע מתוצאות המחקר או מתחושות המשתמשים שראיינתי. "הנושא המדובר ביותר בפניות אלינו במחצית השנייה של 2019 היה בדידות, דייטינג וזוגיות. רק אחריו זהות מגדרית ונטייה מינית. מה גם שהנושא הזה הוא הכי שכיח אצל גברים סיסג'נדרים הומואים", הוא מספר.
"הייחודיות של הנושא הזה, של תחושת הבדידות שרבים מאיתנו מרגישים, היא שמדובר במשהו תרבותי", מוסיף הילל. "יש פה איזו מגמה מסוימת של איך מתנהלים בתוך הפלטפורמות האלה. יש אנשים שיכולים לתפוס את עצמם כמשוחררים מינית ולעשות המון סקס ולהרגיש עם זה טוב ומהנה, ויש אנשים שאותה התנהגות תעורר בהם בדידות וריקנות. יש שם איזה ריחוק מדומיין. למה אנשים מרשים לעצמם להתנהג ככה? קצת להיות אטומים ואולי אפילו לא נעימים? כי הם אומרים 'זה לא שלי. אני לא רואה את הבן אדם ואין לי אחריות עליו. אני אפילו יכול לחסום אותו והתגובה לא תגיע אליי, אני לא ארגיש רע עם עצמי'".
את הנושא הזה של בדידות מרגישים גם בפניות למרכז הקשב. "אנחנו לא קו טיפולי, אנחנו קו שמתעסק בקשב", הוא מסביר. "הרבה ממה שעושים זה לתת מקום לתחושות שעולות מתוך הגריינדר או האטרף ולדבר עליהן. יש תרבות של שפה פוגענית לפעמים, זה מאוד מיינסטרימי לצערי. אז אנחנו מתמקדים בלתת מקום לתחושות ובלנסות לפרק מה קרה שם, ואל מול זה אנחנו מנסים לתת פרספקטיבה שונה, ולמצוא מוקדי תמיכה בתוך החיים של הפונה כמו חברויות או עיסוקים. אנחנו פועלים בטלפון, בפורומים, בצ'אט באתר, בוואטסאפ ואפילו באטרף וגריינדר. היה לנו פונה בן 9 ופונה בת 80, הפניות הן מאוד מגוונות ויש המון ביקוש. אנחנו מקווים לפתוח משמרות נוספות במוצ"ש ולפתוח שלוחה בערבית".
להיעלב פחות ולתקשר יותר
אבל לא הכל שחור ויש דרכים להתמודד עם התחושות הלא פשוטות האלה. "מה שהייתי ממליץ זה להיעלב פחות ולתקשר יותר", הוא ממליץ. "לא רק לשאול את האחר, אלא להגיד בעצמך מה אתה מחפש ומה אתה רוצה ולראות למי זה מתאים. לזכור שלא לכולם מתאים הכל ושזה לא חייב לייצר אצלך רק עצב. גם להבין שזה אחלה מקום למצוא זוגיות, שזה אפשרי, זה פשוט דורש דיוק בכוונות ולשים את עצמנו באיזשהו מקום שהוא יותר פתוח מבחינת הלב. צריך לזכור שהפלטפורמה הזאת מאחדת המון אנשים שונים והמגוון הוא מאוד רחב, מהמון תרבויות עם המון רצונות שונים. לדעת מראש שיש את מי שמחפש זוגיות אבל שלא כולם ככה. יכול להיות שתיפול הרבה לפני שתמצא, אבל אתה תמצא".
התחושות של ע', בן 25 מתל אביב, מהוות דוגמה בעיניי להסתכלות כזו. "כשאני מצליח לא לקחת את הדברים שם קשה מדי ומזכיר לעצמי לא להתייחס להכל ברצינות, אז אני מאוד מרוצה. בדרך כלל אני לא נעלב, מדבר עם אנשים וזוכר שאם יצא מזה משהו אז מגניב, אבל אם לא אז גם הכל בסדר. זו עוד מדיה בסך הכל. אני לא בטוח שהסקר הזה מדויק ואני חושב שזה מאוד תלוי באיך אתה לוקח את האפליקציה. קורים שם דברים מבאסים לפעמים אבל צריך לדעת לקחת בפרופורציות".
והכי חשוב: אל תשכחו שיש עם מי לדבר ושגם את התחושות הקשות לא צריך לצלוח לבד. קו הקשב של האגודה למען הלהט"ב "יש עם מי לדבר", פועל בימים ראשון עד חמישי בשעות 19:30 עד 22:30. ניתן לפנות בשעות הפעילות בכל אחת מהדרכים הבאות: בטלפון 03-6205591, באפליקציית וואטסאפ (whatsapp) במספר 058-6205591, בדוא"ל: yesh@glbt.org.il ובעמוד הפייסבוק של קו הקשב: יש עם מי לדבר.
