"רווקה תל אביבית מעל 30? תתרחק ממנה"
התרחק מרווקות תל אביביות שחצו את השלושים, ייעץ לי החבר. ואני שואל - מה, אצל הרווקים בני השלושים והארבעים אין משהו דפוק? ומה עם אלו שהתחתנו בגיל 22 או 24? הכול אצלם מוצלח, בלי שום באג במערכת? אולי הם אלו שבחרו להתפשר או לא בררו יותר מדי?
לאחרונה אני שומע, קורא ורואה כמעט בכל מקום על כמה תל אביב היא עיר שמאלצת את רווקיה להתבגר ולהזדקן בודדים. יותר ויותר קולות סביבי טוענים שמרוב שפע אי אפשר לייצר אפשרות אמיתית לזוגיות, ושעולם הרווקות והדייטים בעיר הלבנה הוא שקרי ומזויף. לאחר טיול ממושך ביבשת אוקיאניה ושיחות עם מאות מטיילים על מקום מגוריהם, הבנתי את מה שתמיד חשתי – שאין כמו העיר העברית הראשונה. יש בה חופים יפים, שמש במשך עשרה חודשים בשנה, אנשים חמים וטובים, ארכיטקטורה אורבנית יפהפייה, חברות סטארט-אפ מהמובילות בעולם, האוכל הכי טעים ברחבי הגלובוס, פאבים, ברים וצרכניות הפתוחות 24/7.
תל אביב, יא חביבי. אבל מה עם אהבה?
תל אביב היא מדינה בתוך מדינה, וכשאני חוזר לעיר הולדתי המרוחקת רק 20 דקות ממנה, אני מרגיש כאילו חזרתי לעיירה שכוחת אל הנמצאת עדיין במילניום הקודם. אני מסכים שישנן ערים אחרות לבלות בהן, ואין לי ספק שכיף אפשר לעשות בכל מקום בארץ ובחו"ל. גם אינני חושב שחבריי שבחרו לגור בפתח תקווה, ראש העין, בצפון או מעבר לקו הירוק הם אנשים משעממים שגרים בחורים נידחים. באמת שכל אחד יגור היכן שבא לו. העניין הוא שאותם חברים המתגוררים מחוץ לעיר הלבנה, שבים ומביעים את דעתם על כמה שאני צריך לעזוב את העיר אם ברצוני למצוא את האחת. הם מכלילים אותי ואת יתר הרווקים, וטוענים שכשאנו עוברים לעיר, אנו הופכים ל"תל אביביים" - צעירים המלאים בחשיבות עצמית שלא משקפת את מי שאנחנו באמת, מתחבאים מאחורי הרשתות החברתיות ומעיפים כל אופציית היכרות בהינף אצבע.
אז נכון, יש בעיר הזו המון צעירים רדודים שעוברים מדייט אחד לאחר במהירות ריצת מאה מטר של אוסיין בולט, אבל ככה זה כשאתה צעיר בעיר עם מלא אפשרויות. אבל יחד איתם שוכנים גם רווקים ורווקות הכמהים לזוגיות אמיתית ומתנהגים אחרת. ברור לי גם שלנו, הגברים, קל הרבה יותר להתנהל בעולם הזה של הרווקות המאוחרת. אין לנו שעון ביולוגי ואנחנו לא ממהרים לשום מקום. אבל זה בטח לא מעיד דבר מה רע על הנשים. "הנשים התל אביביות שחצו את ה-30 - משהו אצלן דפוק, אז תתרחק. רק גיל 25 ומטה", ייעץ לי חבר טוב לא מזמן. אבל רגע, אצל רווקים בני שלושים וארבעים אין משהו דפוק? ומה עם אלו שהתחתנו בגיל 22 או 24? אתם באמת חושבים שהכול אצלם מוצלח, בלי שום באג במערכת? אולי הם אלו שבחרו להתפשר, או לא בררו יותר מדי?
רווקות מאוחרת מתרחשת בגלל אינסוף סיבות. לעיתים מדובר בבחירות שגויות, קארמה גרועה ולפעמים הרווקים והרווקות הללו פשוט לא מצאו עדיין את שאהבה נפשם. ככה פשוט. ynet יחסים, מבחר תכניות ריאליטי ויותר מדי שדכנים ומאמנים לזוגיות מתעסקים וחוקרים את עולם הרווקות ומספרים לנו איך ביכולתנו למצוא זוגיות. אבל אני אישית חושב שזה מיותר לרדוף אחרי זה, ושהאהבה שלנו תבוא מבלי שנתאמץ כל כך לחפש אותה.
באנו לעולם הזה כדי לעשות המון דברים, חלק מהם הוא למצוא מישהו אחר לאהוב ולהיאהב על ידו, אבל לא צריך להילחם בכך או לוותר על מי שאנחנו. ובאשר לעיר עצמה - תנו לה לחגוג את האירוויזיון, את מצעד הגאווה ואת שלל האירועים הצבעוניים שבה, מבלי לנכס לה צרות שלא באשמתה. העולם מתפתח ומתקדם. בכל עיר גדולה תמצאו רווקים בגילים מאוחרים, ואף אחד סביבם לא חושב שמשהו לא בסדר בהם או שהם "דפוקים". הגיע הזמן שגם אתם תפסיקו.
