"אנשים מכל העולם מרגישים שהם איתי ברכב"

גם כשנועם, נהג אוטובוס במקצועו, עולה על ההגה במכונית הפרטית שלו - וולווו קלאסית משנות ה-90 - הוא לא לבד. בדרך כלל הוא מצרף אליו חבר לנסיעה ומתעד את הדרך באמצעות מצלמה. את התוצאות הוא מעלה לערוץ היוטיוב שלו, "על גלגלים". בארבע השנים האחרונות הוא כבר פרסם 230 סרטונים - חלקם מגיעים לאורך של יותר משעה - שזכו ליותר ממיליון ורבע צפיות.

נועם תיעד את נסיעותיו בכמה מהכבישים הארוכים והיפים בישראל - הוא נסע את כל כביש 90 מאילת ועד מטולה, תיעד את כביש 40 דרך מצפה רמון ועד כפר סבא וכמובן ביקר גם בכביש החוף ובעוד עשרות כבישים ברחבי הארץ. לסרטונים, שיש מי שיטענו שהם מונוטוניים מעט, הוא מצרף מידע על המקומות שדרכם הוא עובר, או על האנשים שעל שמם קרויים הצמתים והרחובות. "אנשים כותבים לי מכל העולם שהם מרגישים שהם נוסעים איתי ברכב", הוא מספר בגאווה, "אז הנה, ברכב הזה כבר נסעו מליון ורבע נוסעים".

הוולוו של נועם(צילום: טל שחר)

למרות שלא חסר לו זמן על הכביש הודות לעבודתו העיקרית, נועם מקדיש את שעות הפנאי שלו לערוץ היוטיוב שלו - פרויקט ענק מימדים שממפה את ישראל מנקודת המבט של הנהג. ערוצים דומים קיימים בחו"ל, אבל מעטים מהם מגיעים להספקים ולרוחב היריעה של "על גלגלים".

לעטוף את הטלפון במגבת

"זה התחיל מזה שבעבודה שלנו יש נהג שהוא חובב גאדג'טים והוא היה מצלם את הנסיעות", נזכר נועם בתחילת הדרך, "הסתכלתי פעם על סרט שלו וביקשתי שישלח לי את הקובץ. הוא אמר שהוא לא יכול, מכיוון ששומעים שם את השיחות הפרטיות שלו. אז לא הייתה לי ברירה - הייתי גם אני צריך לצלם. למדתי ממנו לקחת מגבת, לעטוף את הטלפון ולשים אותו צמוד לשמשה הקידמית, וצילמתי".

את התוצאה הוא העלה ליוטיוב, "והסתבר שעוד כמה אנשים ראו וזה מצא חן בעיניהם. התחילו התגובות, התחילו חברים שלי להגיד לי לעשות ככה לעשות ככה. הלכתי, קניתי מצלמה והחיידק הזה הדביק אותי. זה חיידק קשה מאוד ואני לא יכול להפסיק".

נועם. "חיידק קשה מאוד"(צילום: טל שחר)

הצופים בערוץ של נועם הם לאו דווקא ישראלים. "אני מקבל תגובות מכל העולם, מכל המדינות, אין כמעט מדינה שאין לי ממנה צפיות", הוא מספר, "כולל מדינות שנחשבות למדינות אויב, כמו למשל סעודיה. קיבלתי תגובות מעיראק, קיבלתי תגובות מאיראני גולה שנמצא בשבדיה, קיבלתי תגובה לאחרונה מטורקיה, תגובות מירדן, תגובות מהרשות הפלסטינית".

דרישת שלום מסעודיה

"בתגובה האחרונה שקיבלתי מסעודיה, הוא כתב לי אם אני זוכר טוב 'very nice; shalom from saudia' והוא גם כתב שלום בעברית", מספר נועם ונזכר בצופים מירדן וממרוקו שהביעו רצון לבקר בישראל אחרי שצפו בסרטונים שהוא מצלם. "אני תמיד כותב להם שבטח יבוא יום והם יבואו לבקר אצלנו ואנחנו נבוא לבקר אצלם".

נועם לא מצלם רק כבישים. חלק מהסרטונים שלו מוקדשים לסיורים בערי ישראל. "עכשיו למשל אני בעריכה של סרט ארוך יחסית, 'סיטי טור פתח תקווה', ומדובר בשעות רבות מאוד של השקעה. זו עבודה סיזיפית, זו לא עבודה הכי קלה והכי מהנה כי הדברים צריכים להיות מדויקים, הכתוביות צריכות להיכנס בזמן, לצאת בזמן. אני מכניס גם על המקומות. אם אנחנו עוברים ברחוב בן גוריון, אני רוצה שיידעו מי זה בן גוריון. יש לזה ערך. אם אנחנו נוסעים ברחוב כלנית, אז צריך שיידעו, אלה שצופים בזה בחו"ל, מה זה כלנית. העבודה הזאת דורשת זמן".

ערוץ היוטיוב. שומר על הסאונד הטבעי(צילום: טל שחר)

מי שמצטרף אל נועם לנסיעות נדרש לשמור על שקט. "באופן כללי אני פשוט משאיר את

הסאונד הטבעי של הנסיעה כמו שהוא", הוא מסביר, "כשאתה צופה בסרט ואתה שומע את הסאונד הטבעי זה יותר אמיתי, יותר קרוב למציאות. אני שם כתובית בתחילת הסרטון, 'תפעילו את המוזיקה האהובה עליכם ותצטרפו לנסיעה'. כל אחד שם ברדיו את מה שהוא אוהב לשמוע, לא מה שאחרים אוהבים".

אחרי מיליון ורבע צפיות, האם יש תגמול כספי מהערוץ?

"אף פעם לא היתה לי אשליה שאני הולך לעזוב את העבודה בשביל הסרטים האלה. אבל אם זה יכול להכניס כמה עשרות דולרים בחודש אז זה גם נחמד. לא מתעשרים מזה. זה מכסה את הדלק".

"אני רוצה להרחיב את הערוץ, לעשות סרטים של אתרים, לאו דווקא כבישים. ביקור באתרי מורשת, אתרים היסטוריים ואתרי תיירות. וגם נסיעות באופניים".