שתף קטע נבחר

אחרי 50 שנה: אחים זוכו מעבירות בנייה של הוריהם

נגד יורשי נחלה במכמורת הוגש אישום בן 16 סעיפים, רובם בגין מבנים של אביהם משנות ה-50 וה-60. בשל הזמן שחלף, הם זוכו מחמת הספק

בתום יותר מחמש שנות דיונים זוכו לאחרונה שני אחים שירשו מהוריהם נחלה במכמורת מרוב האישומים בגין עבירות בנייה שהגישה נגדם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עמק חפר. בית משפט השלום בנתניה קבע שמאחר שמרבית הבנייה בוצעה בשנות ה-50 וה-60, ולא אותרו מסמכים מהותיים, יש לכל הפחות ספק במעורבות הנאשמים או הוריהם בבנייה לא חוקית.

 

בכתב האישום יוחסו לשני האחים 16 אישומים חמורים בעבירות בנייה בנחלה של יותר מ-500 מ"ר שירשו מהוריהם. בין השאר נטען כי הם בנו בה ללא היתר יחידות דיור, מחסנים, סככות ומרפסות. הנאשמים, שיוצגו על ידי עוה"ד קרני מור ושחר חסאן, כפרו במיוחס להם וטענו שחלק מהבנייה כלל לא בוצעה ולגבי השאר – מדובר במבנים שהקים אביהם בהיתר לפני שנים רבות. הם הציגו צילומי אוויר והעידו מומחה שאישר כי רוב המבנים הוקמו בשנות ה-50 על פי תוכנית הבנייה. השניים הבהירו כי אביהם היה שומר חוק שדאג לקבל אישורים לכל מבנה ומבנה בקרקע – כולל כאלה שכלל לא היו זקוקים לכך.

 

במקביל טענו האחים שבחלוף 50 שנה, ולאחר מות הוריהם - כמו גם מותם של הגורמים שעסקו בנושא ברשויות - הם לא יכולים למצוא את ההיתרים שאין להם תיעוד בתיק הבניין. לדבריהם, השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום גרם נזק ראייתי שמצדיק לזכות אותם.

 

לעומתם, הוועדה המקומית של עמק חפר טענה באמצעות עו"ד אבשלום אשואל שיש מספיק הוכחות לביצוע עבודות בנייה ללא היתר, וכי חלק מהמבנים נבנה דווקא בשנים האחרונות. בנוסף נטען כי תיק הבניין אינו חסר, אלא שמלכתחילה לא היו למבנים המדוברים היתרי בנייה. בנוסף נטען כי שימוש לא חוקי במקרקעין הוא עבירה שנמשכת מדי יום ולכן לא היה שיהוי בהגשת כתב האישום.

 

השופטת הדס רוזנברג שיינרט קבעה שמהראיות אפשר ללמוד שחלק קטן מהבנייה בנחלה, כמו ג'קוזי, אוהל ושירותים, היא חדשה יחסית וברור שלא נבנתה בשנות ה-50. לכן, בהתייחס למבנים אלה היא החליטה להרשיע את הנאשמים. עם זאת נקבע שהאחים הוכיחו במסמכים ותצלומי אוויר ישנים שרוב המבנים הוקם על ידי אביהם לפני עשרות שנים.

 

היא בחנה את הרישיונות והתוכניות שחלו באותה תקופה והגיעה למסקנה שמדובר במבנים שאפשר היה לקבל עבורם אישור. מנגד, ציינה, הוועדה המקומית לא שפכה אור על המדיניות התכנונית שהייתה נהוגה אז ולכאורה תומכת בטענותיה בכתב האישום.

 

בעניין השיהוי אישרה השופטת כי לנוכח טיבן המתמשך של עבירות הבנייה העיכוב לא גורר זיכוי אוטומטי, אבל הוא בהחלט מוריד את הרף הראייתי להוכחת ספק סביר לגבי ביצוע העבירות.

 

בהקשר זה הובהר כי בחלוף 50 שנה אי אפשר לצפות מהנאשמים למצוא את כל הראיות והמסמכים להוכחת חפות הוריהם – שהלכו לעולמם מזמן. מנגד, המסמכים והעדויות שהנאשמים כן הצליחו להשיג מציגים תרחיש הגיוני ומתקבל על הדעת שלפיו המבנים הוקמו רק לאחר שאביהם קיבל אישורים מהגורמים המוסמכים באותה תקופה.

 

לפיכך זוכו הנאשמים מחמת הספק מרוב האישומים (12 מתוך 16) שנגעו למבנים העיקריים בנחלה. גזר הדין יינתן בהמשך, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש.

 

  • להכרעת הדין המלאה – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ המאשימה: עו"ד אבשלום אשואל
  • ב"כ הנאשמים: עו"ד קרני מור בשם נאשם 1, עו"ד שחר חסאן בשם נאשם 2

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים