שתף קטע נבחר

בן 21 תבע – והביא לבדיקת רקמות למאהב של אמו

צעיר ביקש מביהמ"ש לעזור לו לברר את שורשיו. הגבר שנתבע התנגד אבל שופטת כפתה עליו את הבדיקה: "יש זכות לדעת מי ההורים המולידים"

צעיר בן 21 קיבל הזדמנות לברר אם מי שהיה מאהב של אמו הוא אביו האמיתי: השופטת ליאת דהן חיון מבית המשפט למשפחה בקריות קיבלה לאחרונה את תביעתו, והורתה על ביצוע בדיקת רקמות על אף התנגדותו של הגבר, שטען כי הצעיר מונע מבצע כסף.

 

את תביעת האבהות המקורית הגישה אמו של הצעיר כשהיה בן 15. היא טענה שהוא נולד ממערכת יחסים שניהלה עם הנתבע – גבר נשוי - כשהייתה גרושה. באותה תקופה היא אמנם חזרה לבעלה לשעבר והוא נרשם כאבי הילד, אבל בדיקה גנטית שערכו באופן פרטי שללה את אבהותו.

 

לפי גרסתה, למרות סירובו של הנתבע להכיר בילד הוא הבטיח לעזור לה כלכלית בגידולו. בפועל, הוא לא קיים את ההבטחה והיא הגישה את התביעה אחרי שסירב לעזור במימון לימודיו. היא ביקשה לערוך את בירור האבהות באמצעות בדיקת רקמות.

גבר מתאבל (צילום: Shutterstock)
אילוסטרציה(צילום: Shutterstock)

קו ההגנה של הנתבע היה שאין בו כל צורך כאב כיוון שהגרוש של התובעת גידל את הילד ורשום כאביו. הוא סירב לבדיקת רקמות תוך שציין כי הבירור עלול לפגוע בילד, כיוון שהוא עשוי להפוך ל"שתוקי" (חסר אב) ואפילו ממזר לפי ההלכה, מה שימנע ממנו להינשא בחתונה יהודית.

 

בתחילה באמת עלה חשש ממזרות מאחר שהתובעת חזרה לגרוש שלה (מה שלפי ההלכה היהודית עלול להיחשב כנישואים) בזמן שקיימה יחסים עם הנתבע. אבל לאחר שהעניין התברר בבית הדין הרבני נקבע כי התובעת נכנסה להיריון כשהייתה גרושה ולכן אין שום בעיה עם בירור האבהות.

 

בינתיים עבר הילד את גיל 18, הפך לצד עצמאי בהליך (כלומר, הפך להיות התובע) והודיע לבית המשפט שהוא מעוניין להמשיך בבירור כיוון שחשוב לו להכיר את שורשיו ולדעת מי אביו. הנתבע טען מנגד כי הבן מושפע מאמו ומשתף פעולה בניסיון סחיטה, והאינטרס שלו הוא כלכלי בלבד.

 

אבל השופטת ליאת דהן חיון הורתה לבצע את הבדיקה. היא קבעה שהתקיימו שני התנאים שקובע חוק מידע גנטי לצורך כפיית בדיקה על אדם שמסרב לה: הראשון, ישנו סיכוי סביר שהתובע צודק והנתבע אביו, מאחר שהנתבע הודה שקיים יחסי מין עם אמו בתקופה הרלוונטית. השני - הנתבע הביע את התנגדותו ונימק את עמדתו במשך יותר מחמש שנים של הליכים, וגם אחרי שכל טענותיו נבדקו לעומק הן לא שכנעו אותה שהאינטרס שלו גובר על זכותו של התובע לברר מיהו אביו.

 

"לכל אדם קיימת הזכות לדעת מי הוריו המולידים וזאת כחלק מזכויותיו לזהות, לחירות, לכבוד, להגשמה עצמית ולבריאות", כתבה.

 

השופטת הבהירה כי המניעים של התובע כלל לא רלוונטיים וממילא היא התרשמה שהוא פועל מרצונו החופשי ומעוניין באמת ובתמים לברר את זהותו. היא הדגישה כי התובע כבר אדם בוגר ומודע להשלכות של ביצוע בדיקת הרקמות, מה גם שממילא הסיכונים שלהם טען לא קיימים: חשש לממזרות כבר אין לנוכח ההכרעה של בית הדין הרבני, ואין סכנה שהתובע יהפוך ל"שתוקי" כיוון שגם אם יתגלה שהנתבע לא אביו יש לו אב רשום.

 

השופטת לא חייבה את הנתבע בהוצאות כדי לא להעמיק את העימות בין הצדדים.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים