ג'רי סיינפלד: "מאז הביקור בישראל אני קורא כל כתבה עליכם"
הביקור האחרון שלו בארץ היה בעיצומה של אינתיפאדת הסכינים ומאז הוא הפך לצרכן חדשות בנושא המזרח התיכון. בריאיון ל-ynet מספר ג'רי סיינפלד על הקשר היהודי שמחבר אותו אל הקהל הישראלי, נזכר איך בתחילת דרכה התקשורת הייתה עוינת ל"סיינפלד", ולא נשאר אדיש לגל המטרידים, בהם הקולגה לואי סי קיי: "הוא עוד יחזור"
הראיון עם ג'רי סיינפלד מתקיים בדיוק ביום ההכרזה של דונלד טראמפ על ירושלים כבירת ישראל. חומר מתבקש לשאלה כשמדובר במרואיין יהודי-אמריקני, שהנשק העיקרי שלו להתמודד עם מציאות אבסורדית משתנה תמידית הוא הומור. בטח כשמדובר בסטנדאפיסט שביקר בישראל לפני שנתיים, מכר ארבע הופעות מלאות בזמן שיא ומתכנן לחזור לכאן שוב, לשתי הופעות נוספות. אם הוא רק לא היה מקדים אותי ושואל קודם.
"ביקרתי בישראל לפני זה כמובן, אבל להופיע שם היה נראה כמו משהו באמת מרגש וכיף לעשות", הוא אומר. "כמובן שבתור יהודי זה דבר מאוד מיוחד שיהיה לך קהל שרוצה לראות אותך בארץ כל כך רחוקה, אבל יש לכם כל כך הרבה במשותף. אנחנו עושים קומדיה בשביל הצחוקים, אבל גם בשביל תחושת החיבור. האומן מתקשר עם הקהל, הקהל מתקשר איתו והוא מתקשר עם עצמו. כולם צוחקים על אותו הדבר".
הפעם האחרונה שהיית כאן, בדצמבר 2015, הייתה בשיאה של אינתיפאדת הסכינים
"כן, דקירות היו מאוד פופולריות אצלכם אז".
היית מודאג?
"כן, הייתי קצת מודאג, כולם דיברו על זה. זה משהו שלא קורה יותר?"
כן, זה הפסיק כמה חודשים אחרי כן.
"למה זה הפסיק?"
דעך, אין לזה ממש הסבר
"הבנתי. והרבה אנשים נהרגו, גם דוקרים. חלק נהרגו ממש מהר אפילו".
אז אני רואה שאתה ממש מעודכן בכל מה שקורה כאן
"או כן, כן. ברגע שאתה מבקר במקום כמו ישראל אתה לא יכול שלא להתעדכן ולקרוא כל כתבה שאתה רואה בחדשות עליה. מה אתה חושב על המעבר של שגרירות ארצות הברית לירושלים?"
בדיוק התכוונתי לשאול אותך את השאלה הזו
"אני לא יודע מה לחשוב על זה, בגלל זה אני שואל ישראלים. אני חייב לשאול אתכם כדי להבין מה זה. אני לא יודע מה המשמעות של זה".
אני גר בתל אביב. מעבר למשמעות הרטורית והסמלית, מבחינה פרקטית זה אומר שאני צריך לנסוע שעה עכשיו כדי להוציא ויזה לארצות הברית. לפני כן הלכתי ברגל.
"או".
כן
"ובכן, אז אני מצטער על אי הנוחות שלך".
טוב שלפחות סיינפלד נשאר לנו. השנה האחרונה ואירועי MeToo# זיהמו לנצח תדמיות ממורקות (ברמות משתנות) של כוכבי על פופולרים. על כל הארווי ווינשטיין, שמלכתחילה לא נתפס כדמות הוליוודית נקייה מדי, קיבלנו קווין ספייסי – דמות שהתחבבה במשך שנים על קהלים שונים והפכה במחי קמפיין חושפני אחד מאיי-ליסטר מוכשר ומוערך למטרידן חלקלק ודוחה שאפילו קברניטי נטפליקס לא רוצים בו עוד בבית הקלפים שלהם.
בין כל השמות המאכזבים בלט במיוחד זה של לואי סי. קיי, הסטנדאפיסט של דור המילניום ואדם שנחשד כוולגרי אך ורק על הבמה. לפניו נרצחה גם פרה קדושה בשם דוקטור האקסטבל, ביל קוסבי, מהקומיקאים שההורים שלכם אהבו, סמל לבורגנות אפרו-אמריקנית וקומיקאי שג'רי סיינפלד העריץ. ואם נאמין לו, נראה שזה עוד רחוק מלהסתיים והרבה מצחיקנים הולכים לאכזב אותנו בזמן הקרוב.
אני מניח שבתור מי שראה בביל קוסבי מודל לחיקוי בעולם הקומדיה, ראית את הגיבור שלך נהרס לנגד עיניך
"כן. זה היה דבר מאוד טהור פעם. כששמעתי אותו בהתחלה הייתי ילד. כשמישהו שאתה מתאהב בו כילד מתגלה כאדם לא ממש נחמד מאוחר יותר זה נהרס. יש כל כך הרבה אנשים עכשיו שמתגלים ככאלה. אנשים כבר אפילו לא אומרים מה קרה. אתה רק אומר את השם. אתה עוסק בעניינך ומישהו פתאום יגיד לך 'צ'ארלי רוז'. הם לא אומרים עוד 'שמעת מה קרה עם צ'ארלי רוז?' או שהוא היה מעורב במשהו,. אומרים פשוט ''צ'ארלי רוז' או 'מאט לאורר', ואף אחד לא מסיים את המשפט. זה לא משהו שהייתי מודע לכך שהוא שקורה ברמה כזו . לא מבחינת הכמות וגם לא ברמת הסטיות. המוזרות של ההתנהגות הזו הייתה מאוד מפתיעה עבורי. אנשים יתחילו להיזהר עכשיו הרבה יותר וזה דבר טוב".
יש אנשים שלא רוצים לראות עוד סטנדאפ של לואי. אפילו לא את הסדרה. איפה אתה עומד בסוגיית חייו האישיים של האומן מול היצירה שלו? אפשר בכלל להפריד בין השניים?
"בקומדיה אתה לא באמת יכול לעשות את זה, כי אנחנו מביאים כל כך הרבה מעצמנו להופעה ואם אתה לא אוהב את האדם והדברים שהוא עשה לא תהיה מסוגל לצחוק ממנו. אני לא חושב שביל קוסבי עוד יפיע שוב, אבל לואי כן ישוב להופעה באיזשהו שלב לדעתי. איך הוא הולך לעשות את זה? אני לא יודע אם הוא יצליח לעשות את זה".
אתה חושב שהוא יכול להתגבר על זה ולזכות מחדש בקהל שלו?
"אני חושב שלואי הוא אדם שיכול לעשות זאת. הוא כל כך חכם. אבל אני לא באמת יודע אם הציבור יקבל אותו. אני לא חושב שמישהו יכול לענות על זה, ואני גם חושב שזה יימשך עוד ועוד. יהיו עוד הרבה שמות שיצוצו לפני שזה ייאט".
שיחה עם ג'רי סיינפלד ב-2017 דורשת תחקיר גוגל קטן. את האיש ופועלו כולנו מכירים אולי יותר מדי טוב, אבל כדי להימנע מקלישאות ושיחות בפעם האלפיים על הסיטקום שנקרא על שמו, זה ששינה את חוקי המשחק בטלוויזיה ויאדה יאדה יאדה, צריך להבין קצת איפה הוא עומד היום. התשובה היא עמוק בסטנדאפ, רחוק מ"סיינפלד" ואפילו מתכנית הרשת ההיא עם הקומיקאים במכונית. אבל באופן מעניין דווקא החדשות האחרונות שעסקו בו מרפררות לאותה סדרה, שלהגיד עליה איקונית, ירגיש כבר מחזור של מחזור.
אם נשים בצד וידוי של יו ג'קמן ( שטוען כי סיינפלד הוא זה ששיכנע אותו שזה הזמן לנטוש את דמות הוולברין שהוא מגלם כבר לא מעט שנים) הסיפורים החדשותיים האחרונים אודות ג'רי סיינפלד, חודשים ספורים לפני חגיגות 20 השנים לרדתה של הסדרה מהמרקע, עדיין עוסקים במורשת התכנית שעסקה בכלום. בוידאו אחד נראה את נואל גלאגר, איש אואזיס לשעבר, מספר על הערב בו הפגישה אותו אישתו עם סיינפלד, והשניים מצאו את עצמם בסצנה שכמו נלקחה מפרק מוצלח במיוחד של הסדרה. ידיעה אחרת עוסקת במורה משיקגו שמנגיש בין המוצר הקומי הזכור ביותר מהניינטיז לבין קהל של דור ילדי מילניום.
בהופעה הקודמת שלך בארץ שמתי לב שאתה לא מדבר על פייסבוק או טוויטר. וזה מוזר, בהתחשב בעובדה שמדובר בתופעה החברתית הבולטת של העשור האחרון. זה השתנה מאז?
"אף פעם לא הייתי בפייסבוק אין לי חשבון שם. אבל אני מדבר הרבה עכשיו על טלפונים ומדיה חברתית. היה לי דווקא קטע שקשור לפייסבוק, אמרתי שזו ההזניה הסופית האחרונה של המונח Book. כן, זהו בהחלט לא ספר".
ובסוף אני לא יכול להימנע מלדבר איתך על "סיינפלד", גם שני עשורים אחרי שנגמרה. אתה מסתכל על זה בתור המאסטרפיס שלך, או מן נטל שאתה נושא עליך, לא משנה כמה דברים עשית מאז?
"או לא, אני מאוד גאה בה. אני חושב שהמבחן האמיתי של כל יצירה היא אם אנשים מעריכים אותה אחרי זמנה. זו ההוכחה לכך שמדובר במשהו טוב, יותר מכל דבר אחר. אז אני מאוד גאה בעובדה שאנשים עדיין מדברים על התוכנית הזו".
אולי זה כי כולם מחכים לסיטקום הבא שיגדיר את התקופה הזו
"כן, זה יהיה נחמד לראות דבר כזה. לא נראה שיש משהו דומה לזה כרגע, שממש מרגיש כאילו הוא תפס את הטון והתחושה של התרבות ברגע הזה. זה דבר שקשה מאוד לעשות. אתה יודע, כתבו כל כך הרבה דברים שליליים על התוכנית שלי בזמנו. אז מה שאנשים אומרים בזמן אמת לא חשוב כמו מה שהם אומרים שנים אחרי, כי מרחק הזמן הוא שחושף את האמת. אני זוכר שבשנתיים הראשונות, העיתונות בארצות הברית הייתה כל כך עוינת כלפי התוכנית שלנו ואף אחד כבר לא זוכר את זה בכלל עכשיו".
