מארק אלמונד: "להיות גיי באייטיז היה רוצח לך את הקריירה"
למארק אלמונד לא היו חיים קלים - הוא נולד להורים צעירים שהתעללו בו, בגיל 16 נאלץ לעזוב את הלימודים ולעבוד במפעל ובשיא הקריירה נדרש להסתיר את זהותו. בריאיון ל-ynet, ממרומי גיל 60 ואחרי שכמעט קיפח את חייו בתאונת אופנוע, הוא מספר מה למד מדיוויד בואי, ומשבח את ישראל: "הפתיעה אותי לטובה, גיליתי מקום תוסס. תענוג אמיתי"
מארק אלמונד ביישן. וזו ודאי לא התכונה הראשונה שעולה כשחושבים על אדם שרגיל להיות בתודעה הציבורית ונתפס כמרדן ושובר מוסכמות. אבל כשמדברים על כך שחוץ הקנקן אינו מעיד על תוכנו - כנראה שמתכוונים אליו.
אנחנו נפגשים במרכז לונדון ביום קיץ לוהט. הוא מגיע לריאיון לבדו, לבוש חולצת טריקו אפורה ופניו המאופרים קלות לא מסגירים שחגג יום הולדת שישים בשנה שעברה. אלמונד לא מרגיש בנוח עם ראיונות טלוויזיוניים, על אף הניסיון והשנים הרבות בתעשייה. הוא מעדיף ראיונות פנים אל פנים והוא גם טוב בהם - הוא חם, מצחיק ומשתף, למרות החרדה הבולטת לעין ויש לו גם גמגום קל שתוקף אותו בעיקר כשהוא מתרגש או מתלהב מנושא מסוים.
מרגש אותו להתראיין לכלי תקשורת ישראלי לקראת הופעתו ב-14 באוגוסט בהיכל התרבות בתל אביב. "אני אוהב את ישראל", הוא אומר. "ביקרתי בה פעמיים בעבר ותמיד קיבלו אותי מאוד יפה. הייתי חבר בלהקה מארק והממבות וההופעה היחידה בה הופענו מחוץ ללונדון, ואני מדבר אתך על 1983, הייתה בתל אביב. הפעם האחרונה שהופעתי שם הייתה ב 2004, מצחיק, לא?".
עוד בערוץ המוזיקה:
פגישת המחזור המטורללת של תיכון דגראסי
רינגו סטאר בישראל: לא הנוסטלגיה שציפינו לה
אוזי אוסבורן: "אקח את ההופעה בישראל לקבר"
"הפתיעה אותי לטובה, הארץ שלכם" הוא ממשיך. "הייתה לי תדמית שונה בקשר אליה וגיליתי מקום תוסס, מלא באנשים צעירים, חיי לילה ווייב פראי. תענוג אמיתי. הייתי אמור להופיע פעם נוספת ב-2011 אבל נאלצנו לותר. היו חילוקי דעות ביננו לבין המפיק. פשוט לא הסתדר - קורה".
Torch בהופעה ב-Top of the Pops
בוא נדבר על הפיל שבחדר. האם אי פעם, מישהו פנה אליך בבקשה שלא להופיע בארץ?
"בכנות, אליי באופן אישי אף אחד לא פנה. זה לא שלא צקצקו לעברי, נופפו באצבע ואמרו 'לא ראוי שתופיע שם', אבל עבורי אין לכך שום חשיבות. אני נוסע הרבה לרוסיה לדוגמה. יש לי שם המון מעריצים ואנשים אומרים לי שלא ראוי שאופיע שם בגלל היחס שלהם להומואים. אני לא מקבל את זה. אם לא אופיע זה פשוט יפגע במעריצים שלי. הם לא אשמים במדיניות הממשלה שלהם. אני לא מוצא שום טעם בחרם תרבותי, בסופו אתה מעניש את האנשים הלא נכונים".
"לדעתי, אתה צריך להיות איפה שיש אנשים שרוצים לשמוע את המוזיקה שלך. ככה אני רואה את הדברים. אותו הדבר בנוגע לישראל. אני חושב שאפשר לסמן המון מקומות על הגלובוס ולהגיד שלא תיסע לשם כי אתה לא מסכים עם משהו ובסוף תסיים בכך שלא תוכל לנסוע לשום מקום. אני פשוט לא מתעסק בעניינים האלה, ואם אנשים רוצים להעיר לי על כך, שיעירו. אין לי בעיה עם זה. שהם יחיו את חייהם ואני את חיי".
"משום שהורי היו צעירים מאוד, הרדיו בבית תמיד דלק ומוזיקת פופ תמיד נשמעה. הייתי חשוף למוזיקה והיא הייתה תמיד חלק אינטגרלי מחיי. את הרדיו הראשון שלי קיבלתי בגיל עשר כמתנה לחג המולד ואת התקליט הראשון קניתי בגיל 13. אבא שלי אהב את הביטלס ואת ארית'ה וג'אז אז הקשבתי גם לזה. הייתי ילד מתבודד והמוזיקה נכנסה לי לנשמה והייתה לי חברה ומקור לנחמה".
באותו הזמן הוא התוודע גם לדיוויד בואי ואף ראה אותו בסיבוב ההופעות של זיגי סטארדאסט ואלדין סיין. "הוא היה כל כך הרבה יותר חשוב לי מכל המורים בבית הספר. הוא פתח לי את העיניים לספרים, מוזיקה וסרטים, זה מה שכוכבי פופ גדולים יכולים לעשות". אחר כך הגיע הפאנק וסופט סל צמחו משם. "הבנתי שאני לא צריך להיות מבריק בלנגן על כלים או לצייר – הדבר הכי חשוב הוא ליצור. הכול היה מסביב לחופש הביטוי. אני חושב שהייתי בר מזל לגדול כנער באנגליה בשנות השבעים. כל כך הרבה דברים קרו, זרמים של מוזיקה ואומנות. הרווחתי מכך בגדול".
אלמונד לא סיים את לימודיו בבית הספר, הוא הפסיק ללמוד בגיל 16 והתחיל לעבוד במפעל. אחרי שנתיים הצטרף ללהקה בפעם הראשונה בחייו, ולמרות שלא היה תלמיד טוב, הצליח להתקבל ללימודי האומנות באוניברסיטה מובילה באנגליה. "הם לא ננעלו על הציונים שלי אלא על תיק העבודות העשיר שהגשתי להם והחליטו לתת לי צ'אנס. היום בו הגעתי לאוניברסיטה בלידס היה היום בו החיים שלי החלו".
בשנה האחרונה באוניברסיטה, הוא הכיר בחור בשם דייב בול. לבול היה סינתיסייזר בחדר, דבר נדיר באותה התקופה. בול הציע לאלמונד להלחין מוזיקה להצגות הפרינג' שהעלה וכך התחיל שיתוף פעולה שלקראת סוף 1978 הפך לדואו-אלקטרוני רציני יותר.
בקיץ של 1981, לסופט סל היה כבר חוזה הקלטות עם חברת תקליטים קטנה. הרצון להיות שונים מכל הצלילים הקרים של הסינת'–פופ מסביבם, גרם להם לבצע גרסת כיסוי לשיר Tainted Love שהפכה לסינגל הנמכר ביותר באותה שנה.
Tainted Love
"עלה לנו הרעיון לעשות קאבר לאיזשהו שיר ודייב הציע שנעשה שיר סול ישן, קראנו לזה 'שירי נשמה צפוניים', כי ניגנו אותם בצפון אנגליה במועדונים, בתקופה שאנשים היו לוקחים המון אמפטמינים ורוקדים כל הלילה. חשבנו שלהקה אלקטרונית שעושה מוזיקת סול יהיה משהו חדש שטרם נשמע. Tainted Love היה שיר של גלוריה ג'ונס - אשתו של מארק בולן מטי-רקס, וזה הדליק אותי לגמרי ונראה לי כמעין סגירת מעגל. כשהחתימו אותנו על חוזה לתקליט ראשון הם ביקשו שזה יהיה השיר שנקליט כסינגל".
אגדה אורבנית מספרת שהשתמשתם בסוף בטייק הראשון שעשיתם לשיר, זה שלא אמור היה להיות מוקלט בכלל. זה נכון?
"זה נכון שזה היה הטייק הראשון של הקולות, זה היה רק החימום. נכנסתי וזה היה הטייק הראשון שעשיתי. ניסיתי כמה אחרי כן, אבל הוא נבחר כי הייתה לו את האנרגיה הנכונה, את הכיוון הנכון. אפילו העובדה שאני מזייף בטייק בכמה מקומות לא השפיעה. זה תאם את האווירה של 'אנטי – שירה' שהפאנק הביא באותה התקופה".
השונות של אלמונד נתפסה כמסקרנת אצל אחדים אך מאיימת עבור אחרים, כולל אנשי יחסי הציבור, שלא אהבו את התדמית שלו. לא אחת הם הדביקו לו מערכות יחסים עם נשים ומכרו אותן לעיתונים ואף ביקשו ממנו להרגיע עם תלבושות העור והאייליינר בעיניים.
"בכנות, רק לקראת סוף השמונים יצאתי בגלוי עם הנטייה המינית שלי. עד אז נהגתי לטשטש אותה - דבר שמוריסי עושה עד היום. אבל היחצנים תמיד ניסו לשנות אותי על מנת ליצור את התדמית השיווקית הנכונה מבחינתם. שיחקתי את המשחק מאוד בזהירות אולם לא נכנעתי לתכתיבים שלהם".
ב 1983, הפרויקט היומרני של מארק והממבות שהיה שילוב של שאנסונים עם אלמנטים גותיים, נכשל. סופט סל גם ביצעה מעין התאבדות מסחרית עם שני אלבומים שלא התקבלו בהתלהבות של החומרים המוקדמים והדואו פחות או יותר התפרק. אלמונד פנה לקריירת סולו שהמריאה בשנות התשעים המוקדמות עם להיטים כמו The Days of Pearly Spencer ו-Something Gotten Hold of My Heart (שגם הם קאברים). אולם לסמים הרבים שצרך הייתה השפעה. לקראת סוף שנות התשעים, הוא החליט לותר על התענוג המפוקפק ולהתנקות.
The Days of Pearly Spencer
ב 2004, אלמונד חווה את החוויה הקרובה ביותר למוות. מכונית נכנסה באופנוע עליו רכב והעיפה אותו לכביש. הוא סבל מפגיעת ראש קשה ביותר. הזיכרון הקצר שלו נפגע (עד היום) וגמגום ממנו הוא סבל כילד חזר. "זה בא והולך", הוא מסביר.
"החלטתי להתייחס לחוויה הזו כדבר מעצב. החלטתי לא לפחד מלהתנסות, לקחת יותר סיכונים ולהיכנס להרפתקאות. למה לא בעצם? אני בן 60 פלוס, כמה עוד נשאר לי לחיות? אז כדאי שאחיה בצורה שבה לכל דקה יש משמעות".
"אני כל כך עסוק בשנים האחרונות שזה מדהים מבחינתי". הוא אומר. "מקליט המון חומרים חדשים, מופיע בטור עם ג'ולס הולנד בבריטניה, יש לי פסטיבלי מוזיקה כל יום שבת עד סוף אוגוסט, יש את הופעת חגיגות הארבעים לסופט סל בספטמבר בלונדון, אין לי ממש זמן לנשום. ואת יודעת מה?", הוא מחייך, "זה כיף לא נורמלי".
הקריירה שלך עברה הרבה שלבים, למה הקהל הישראלי יכול לצפות בהופעה שלך?
"זו תהיה הופעה של הלהיטים הגדולים. אני לא מגיע לישראל לעיתים קרובות ואני חושב שלקהל מגיע לקבל את מה שהוא מצפה לו. יש לי להקה מצוינת שמלווה אותי ואני חושב שיהיה ערב נהדר. אני ממש מתרגש להגיע לישראל וכל כך מקווה שאנשים ייהנו מההופעה".
מה ההישג הכי גדול שלך?
"להיות פה אחרי ארבעים שנה. להיות מסוגל לעשות את האלבומים שאני רוצה לעשות עדיין. להיות מבוקש בהופעות. זה אף פעם לא ממש נרגע. השנתיים האחרונות בשבילי היו עמוסות מאוד ואני בר מזל שאני מסוגל לעשות כל מה שאני רוצה לעשות".
וחרטות יש לך?
"אין זמן לחרטות. הרי אין לזה טעם. אבל אם את באמת לוחצת על תשובה אז נראה לי שאני מתחרט ששמתי גרסת כיסוי לשיר ולא שיר מקורי שלי על הבי סייד של Tainted Love. אם הייתי הולך על שיר מקורי הייתי היום הרבה, הרבה יותר עשיר."
