מה תפקידן של גבות העיניים?
מחקר חדש: גם אצל אבות אבותינו הגבות שימשו בעיקר לתקשורת, אבל המסרים שלהן השתנו עם הזמן
סיבות שונות יכולות להוביל מדענים לחקור ולהתעמק דווקא בשאלה מסוימת. אצל הארכיאולוג הניו-יורקי פול או'היגינס (O’Higgins), הסיבה הייתה הזמן הרב שבנותיו בילו מול המראה בחדר האמבטיה, מעצבות את הגבות שלהן. "הוא היה אומר 'בשביל מה יש בכלל גבות?'" אמרה פני ספיקינס (Spikins), שעובדת עם או'היגינס, לניו-יורק טיימס "ואז התחלנו לחשוב שאולי הן בעצם די חשובות". לאחר שסקרו גולגולת של אדם קדום הגיעו החוקרים למסקנה שיש סיבה לעיסוק בגבות: יש להן תפקיד חשוב בהעברת מסרים חברתיים, והשינויים שעברנו במהלך האבולוציה משקפים זאת.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון:
הכול על מדע באפליקציה של מכון דוידסון - להורדה באייפון ובאנדרואיד
לרבים מקרובי משפחתנו הקדומים היה רכס גבות מרשים, שגרם לגבות שלהם לבלוט הרחק מעל העיניים, ולמצח ליצור שיפוע שאינו קיים בבני אדם מודרניים. המצח הגבוה והחלק שלנו הוא המצאה חדשה יחסית. מאובן של המין הקדום הומו היידלברגנסיס (Homo heidelbergensis), שנמצא בזמביה ותוארך ל-300 אלף שנה לפני זמננו לכל היותר, היה עדיין בעל רכס גבות בולט ומצח שונה מאוד מזה שאנו רואים במראה.
מדוע דווקא האזור הזה של פנינו השתנה כל כך? הסברים קודמים שהוצעו לכך התבססו על צרכים מכניים של הגוף, למשל הצורך בשרירי לעיסה חזקים. שרירים חזקים וגדולים צריכים להיות קשורים לעצמות חזקות, והטענה הייתה שרכס הגבות נועד לאפשר את התפתחות השרירים האלו, שהזדקקנו להם לפני שידענו לעבד את המזון שלנו ולבשל אותו.
הבעיה עם טענות כאלה היא שקשה מאוד לבדוק אותן. אותם אנשים קדומים נכחדו לפני עשרות או מאות אלפי שנים, ואי אפשר למדוד את חוזק השרירים שלהם ולבדוק כיצד הם משפיעים על העצמות. לכן, במחקר החדש, פנו או'היגינס, ספיקינס ועמיתם ריקרדו מיגל גודיניו (Godinho) למציאות הווירטואלית.
לאחר שסרקו את הגולגולת של הומו היידלברגנסיס מטנזניה ויצרו מודל תלת-ממדי ממוחשב שלה, שינו אותו החוקרים ויצרו מודלים נוספים, עם רכסי גבות מצומצמים יותר. כשבדקו, בעזרת מניפולציות ממוחשבות, איך שרירי הלסתות מתפקדים במודלים השונים, הם גילו שהקטנת הרכסים לא השפיעה כלל על חוזק וצורת הלעיסה. האנשים הקדומים, הסיקו החוקרים, לא היו צריכים את רכסי הגבות שלהם עבור לעיסה, או כל סיבה פיזית אחרת. הם היו מסתדרים היטב גם בלעדיהם.
אם כך, למה שימשו הרכסים האלה ומדוע הם נעלמו במהלך האבולוציה?
מסרים מורכבים
כדי לענות על כך, החוקרים עזבו את קרובי משפחתנו הקדומים ועברו לקרוב משפחה רחוק יותר, שעדיין חי: קוף המנדריל (Mandrillus sphinx). לזכרים של קופים אלו יש בליטות עצם על פרצופם, לאורך האף, אך הבליטות אינן משמשות לצורך מכני כלשהו. במקום זאת, הן מצופות בעור צבעוני ומשמשות לתקשורת: חיזור אחר נקבות וסימן לזכרים אחרים שפה יש זכר חזק, שלא כדאי לעצבן אותו. גודל העצמות האלה קשור להורמונים הזכריים. זכר שיש לו יותר טסטוסטרון, יהיה כנראה גם בעל בליטות עצם גדולות יותר.
גם אצל בני האדם, רכסי הגבות (הרכסים הקטנים שעוד נותרו אצלנו) מופיעים אצל גברים יותר מאצל נשים, ונראה שגם הם קשורים להורמונים. ייתכן מאוד, אומרים החוקרים, שרכסי הגבות הגדולים של העבר שימשו אותנו להעברת מסרים באופן דומה למה שעושים המנדרילים עד היום.
השינוי שהתרחש בצורת הגולגולת שלנו איפשר לנו עם הזמן לשלוח מסרים מורכבים יותר - וגם ידידותיים יותר. תודות למצח הרחב והחלק של בני האדם המודרניים, אנחנו יכולים להזיז את גבותינו בשלל דרכים. בעוד שרכסי הגבות הבולטים משדרים "אני חזק, אני זכר, יש לי הרבה טסטוסטרון", המסרים שלנו הם לרוב שונים לחלוטין.
"עם מצח שטוח ומאונך יותר, כל האזור שמעל העיניים נהיה קל הרבה יותר להזזה, והשרירים יכולים לבצע מחוות תקשורת מתוחכמות ביותר" אמרה ספיקינס. המחוות האלו, כמו למשל הרמת הגבות כשאנו רואים מישהו מוכר מתקרב, "נוטות להביע ידידותיות, יותר מאשר איום".
לפי טענת החוקרים, כשבני האדם החלו לשתף פעולה זה עם זה יותר ויותר, וליצור קשרים מורכבים יותר, היכולת להעביר ולקלוט מסרים כאלו נהייתה חשובה יותר מאשר היכולת ליצור מצג מאיים. רכסי הגבות הוחלפו במצח גבוה ושטוח.
קשה לקבוע בוודאות אם הצורך בתקשורת מורכבת וחברותית הוא אכן זה שדחף את האבולוציה של הגבות והמצח, או שהיה זה גורם אחר שלא חשבנו עליו עדיין. אחרי הכל, תקשורת בעזרת הזזת גבות היא לא משהו שאפשר לראות במאובנים. כל שהחוקרים יכולים לעשות הוא לבדוק ולשלול, הסברים אחרים. אך אין ספק שכיום הגבות שלנו בהחלט עוזרות לנו להביע את עצמנו. היות שכך, לא מפתיע שלחלקנו, לפחות, חשוב מאוד איך הן נראות.
ד"ר יונת אשחר, כתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
למחקר המלא
לפנייה לכתב/ת 
