בכניסה לחנות של רשת האופנה החדשה Five Point Four מבית קבוצת אירני, מונחים שיתופי הפעולה המסקרנים שיצרה הרשת עם מותגי אופנה. האחד הוא NAÏYO בשיתוף האמן רועי נחום (שגם אחראי על עיצוב החנות, אחת היפות בישראל) ואחיו הצעיר, עדי נחום, שם בולט בסצנת אופנת הרחוב; השני הוא שיתוף פעולה שנוצר עם יזם האופנה היהודי-אמריקני מייק צ'רמן. תזהו אותו בזכות הדפס הסמיילי.
על חולצות הטי שנוצרו בשיתוף צוות מעצבי הרשת, מופיע הדפס באנגלית של עיר המלאכים לוס אנ'גלס, הנוצר בפונט סמי-עברי, כזה המזכיר את כתב רש"י וכיתוב שליווה את קולקציית החסידים של ז'אן פול גוטייה מ-1994-95. בהתחשב בכך שמתנות בר המצווה של צ'רמן היו אלה שמימנו את קולקציית הביכורים שלו שנוצרה בגראז' המשפחתי בסן דייגו, קליפורניה – קולקציית הקפסולה הזו היא סוג של סגירת מעגל. "המשפחה שלי גאה מאוד בשיתוף הפעולה הזה", הוא אומר מחויך. "אבא שלי נרגש מכך שהגעתי לכאן".
8 צפייה בגלריה
"המשפחה שלי גאה מאוד בשיתוף הפעולה הזה". MARKET ו-Five Point Four
(צילום: דין בן דרור)
צ'רמן (31), מייסד מותג האופנה Market, נחת ל-36 שעות בלבד לביקור ראשון בתל אביב, רגע לפני שעלה על טיסה בחזרה הביתה ללוס אנג'לס. המותג שייסד בשנת 2016 הוא אחד המובילים בזירת אופנת הרחוב הבינלאומית וגם נמכר בישראל בארבע השנים האחרונות. "שיתוף הפעולה הזה הוא דרך ליצור עבור הקהילה המקומית שלנו פנייה ישירה ללקוחות שתומכים בנו", אומר צ'רמן, שישתמש במילה "קהילה" לאורך הריאיון יותר מפעם אחת. "יש משהו נחמד בלהביא את אייקון הסמיילי שמזוהה איתנו לתל אביב. אנחנו רוצים להביא שמחה לעולם ולהגדיל את הקהילה שלנו כאן. לשתף אנשים בעולם שלנו, ולא רק למכור להם בגדים".
מרקט נמכר כאן מזה ארבע שנים. מה למדת על שוק אופנת הרחוב בישראל?
"שוק אופנת הרחוב בישראל דינמי. אני מסתובב הרבה בעולם ונחשף לייצוגים רבים של מותגי אופנת רחוב. אני פחות רואה כאן מותגי סטריט צעירים, לכן המטרה שלנו היא לתת השראה ל'ילדים צעירים' ולהראות להם שאפשר".
התחום זוכה לפריחה בשנתיים האחרונות בעקבות הקורונה. הרבה מותגים קטנים, גם בישראל, החלו ליצור ולשווק מהדורות קטנות של חולצות ומיני-קולקציות של אופנת רחוב.
"אני שמח לשמוע. הרבה מותגים קטנים הפכו בתקופה הזו לגדולים יותר. זה טוב לעסקים מקומיים כדי לצמוח".
8 צפייה בגלריה
"שוק אופנת הרחוב בישראל דינמי". שיתוף הפעולה של MARKET ו-Five Point Four
(צילום: דין בן דרור)
כשאנחנו מדברים על אופנת רחוב, לרוב מתייחסים ל"סניקרס מאניה" ולשיתופי פעולה של בתי יוקרה כמו בלנסיאגה עם ייזי של קניה ווסט, אדידס עם גוצ'י וכדומה. אופנת הרחוב הפכה מתת-תרבות למיינסטרים.
"אני חושב שהרבה אנשים בעולם שלנו רוצים להילחם בעובדה שאופנת רחוב הפכה לחלק מתרבות הפופ, אבל עבורי זאת אבולוציה טבעית. כשאתה מתחיל את העסק שלך, אתה לא רוצה להיות מסחרי, לא רוצה למכור לחנויות מסוימות, אבל אז ההכרה שאתה רוצה לפנות לקהל גדול מחלחלת. כשהשקתי את 'מרקט' בארצות הברית, מכרנו לאורבן אאוטפיטרס והבנו שלמכור ליותר אנשים, לשתף הרבה אנשים, מעלה את החשיפה שלך ואת המודעות למותג. בשנים האחרונות הרשתות החברתיות והסלבריטיז הפכו את אופנת הרחוב מנישה לפופולרית. אני מסתכל על זה כהצלחה. כשיותר אנשים לובשים את הבגדים שלך, הם מפיצים את הסגנון והמסרים שלך. אני מעדיף שאנשים יהיו חלק מהקהילה שלי, מאשר שלא. הרעיון המרכזי ביצירת בגדים זה גם הרצון להלביש כמה שיותר אנשים. למה שתרצה להילחם באנשים שאוהבים את המותג שלך?"
"הגבול, עבורי, הוא אם אני פוגע באנשים ובקהילה שלנו"
צ'רמן נולד במדינת ניו יורק, ובשנות התיכון עבר עם משפחתו לקליפורניה ("אני חושב שזאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי מישהו בסקיני ג'ינס"). שני הוריו עבדו בענף האופנה: אביו היה קניין בחברת ג'ינס גדולה, אימו מעצבת אופנה. אבל לא זה מה שהכניס אותו לבסוף לתחום. "לא היו לי חברים במקום החדש או מישהו להסתובב איתו, אבל היה לי מחשב וקצת כסף שחסכתי מחגיגת בר המצווה", הוא משתף. "התחלתי להדפיס חולצות בגראז' עם לוגו שיצרתי בהשראת מותגים אחרים שאהבתי. זו לא הייתה העתקה – אלא ביטוי אישי מבחינה עיצובית. את אלפיים הדולרים האחרונים שהיו לי ממתנות בר המצווה בזבזתי על קולקציית חולצות טי שלי ומכרתי רק בודדות. את היתר העברתי לחנות יד שנייה".
8 צפייה בגלריה
"זה מעניין לראות שהבגדים נהיים חכמים יחד עם האבולוציה שלנו כבני אדם". צ'רמן
(צילום: אביעד זיסמן)
את החולצות שיצר ניסה למכור לחברים בבית הספר, שמצידם העניקו לו את הכינוי "מייקי מרצ'נדייז". החיידק האופנתי התגבר עם התבגרותו, ולאחר שסיים את לימודיו חזר צ'רמן לניו יורק, הפעם לטובת לימודים של שנה אחת בבית הספר הפרטי פרסונס. לדבריו, מאחר שלא הצליח להשיג מלגת לימודים – שכר לימוד לשנה בפרסונס עומד על 47 אלף דולר – החל לעבוד בתעשייה. הוא יצר שיתופי פעולה עם מותגים ויוצרים מתחום אופנת הרחוב האמריקנית, עבד בצמוד לראפר אייסאפ רוקי ועיצוב הלוגו המפורסם ל-KITH, שנחשבת להיכל התהילה העולמי של חובבי אופנת רחוב.
בהמשך החל להתמחות בסטודיו של ג'ף סטייפל מהמותג Staple. הוא ידע שסטייפל מקבל כנראה מאות בקשות להתמחות מסטודנטים צעירים מכל רחבי המדינה, אז כדי למשוך את תשומת ליבו הכין שלטי ענק עם הכיתוב "היי, קוראים לי מייקל, האם אני יכול לעבוד עבורך?"
את השלטים הוא תלה לאורך כל הדרך מהבית של סטייפל לסטודיו. בזמן שתלה את אחד הפוסטרים, נתפס על ידי שוטר ובילה את המשך הלילה בתא מעצר. בסופו של דבר, ג'ף סטייפל התקשר אליו והזמין אותו לריאיון. בשיחה הראשונה הוא הבהיר לו שבשלב הראשון הוא כלל לא הולך לעצב דבר, אלא רק להגיש קפה ולצלם מסמכים. צ'רמן הסכים. שנה וחצי לאחר מכן, הם שיתפו פעולה בין המותגים של שניהם.
8 צפייה בגלריה
"אנחנו רוצים לשתף אנשים בעולם שלנו, ולא רק למכור להם בגדים". MARKET ו-Five Point Four
(צילום: דין בן דרור)
את מרקט, מותג האופנה עם הסמיילי המחייך, הקים ב-2016 תחת השם "צ'יינה טאון מרקט" עם לקוחות מפורסמים כמו בילי אייליש, לברון ג'יימס ואחרים. בנוסף, המותג שיתף פעולה עם חברות ענק כמו קונברס ופומה. את ההשראה, מספר צ'רמן, אימץ מחנויות החיקויים ברחוב קנאל, קו הגבול בין שכונת סוהו לצ'יינהטאון. "זה הבית לכל החיקויים בניו יורק, עם אינספור חולצות: מ- I Love NYC ועד חולצות של מותגים. אהבתי את הרעיון שכל יום יכולת למצוא שם בדוכנים הדפס חדש", הוא אומר. "אתה יכול לקבל השראה בערב, להדפיס את החולצה בבוקר ולמכור אותה במהירות". אלא שאשתקד, בעקבות שנאה מתגברת לאסייתיים בארצות הברית מצד אחד, והתחזקות התקינות הפוליטית ותרבות הביטול בעולם מצד שני, הסיר צ'רמן את "צ'יינה טאון" משם המותג.
"אני בחור אמריקני יהודי, לא אסייתי או גר בצ'יינה טאון", הוא מסביר על התהליך שנועד להקטין פגיעה ברגשותיהם של אחרים. "השם לא נועד כדי לא לכבד אנשים. הבנו שאנחנו צריכים להשתנות עם הזמן ואין לנו שום רצון לפגוע בתרבות הסינית ובאנשים".
מצד שני, יש תחושה שהעולם הפך לסטרילי מדי. מה הגבולות שלך?
"הגבול, עבורי, הוא אם אני פוגע באנשים ובקהילה שלנו. אני לא רוצה לעמוד בראש חברה פוגענית. כמובן שצריך להיות קו מסוים, אבל יש דברים שצריכים להשתנות. אנחנו צריכים למצוא דרך לאהוב יותר אחד את השני ולא להילחם אחד בשני".
דונט וורי, בי האפי. הסמיילי שמזוהה עם מרקט הוא כבר אייקון בינלאומי ללא קשר לעיצובי המותג. האם בעידן של אימוג'י, הלקוחות הצעירים של המותג מבינים או יודעים את ההיסטוריה שלו מתרבות ההיפים בשנות ה-60 ועד למסיבות הרייב בקיץ האהבה של 1989? "זה אייקון שכיף לנו לשחק איתו. העולם כל כך קשוח, אז בואו נהיה אופטימיים. אני לא צריך לומר לך מילה אחת ואתה כבר מבין את הרעיון החייכני. האייקון הזה כל כך יפה, משתנה עם הזמן ומקבל משמעויות נוספות, אבל תמיד נשאר אייקון חיובי".
מה, להערכתך, נחשב ל'קוּל' היום?
"תשומת הלב לפרטים. היום כשאני רוכש פריט אופנה מסוים, אני רוצה לדעת שהייתה מאחוריו מחשבה, כמו מכנסי השורטס של 'סאקאי' (מותג יפני מפורסם, א"י) שאני לובש עכשיו, העשויים מטק-ניילון. אני אוהב את השילוב בין אופנה לטכנולוגיה, ואת ההשפעה של טכנולוגיה על חשיבה חדשה ועכשווית. לדוגמה, מותג יפני נוסף שאני אוהב, Teatora, שמייצר מכנסיים עם כיסים צידיים, מתוך הבנה שלא נוח לשבת על מכנסיים עם כיסים אחוריים מלאים. זה מעניין לראות שהבגדים נהיים חכמים יחד עם האבולוציה שלנו כבני אדם".
