בשנים האחרונות הפכה הטניסאית היפנית נאומי אוסקה לאחת הדמויות המזוהות ביותר במפגש שבין ספורט לאופנה, הודות לחצאיות טניס מעוצבות שהיא מציגה בטורנירים הגדולים. בטורניר רולאן גארוס שנערך בפריז בחודש שעבר, לדוגמה, היא הופיעה על מגרש החמר בשמלת פאייטים שיצר המעצב השוויצרי קווין גרמנייה מפריטים ישנים של נייקי, ובשבוע שעבר בתחרות טניס בגרמניה לבשה אותה שוב.
טורניר הטניס ווימבלדון, הנערך בימים אלה בבריטניה, לצד שלל אירועי ספורט מקומיים (המכביה שנפתחת השבוע בישראל) ובינלאומיים (מונדיאל 2026) מחזקים את הקשר בין שדה העיצוב לספורט. שבוע העיצוב הבינלאומי בירושלים, שייפתח בשבוע הבא תחת התמה "שער הניצחון", יעסוק בנקודת המפגש בין השניים על שלל ענפיהם: משריקת הפתיחה ועד רגע הניצחון. או ההפסד, תלוי בנקודת המבט שלכם.
בתי האופנה אינם אדישים לחיבור הזה. לצד קולקציות של חולצות כדורגל מעוצבות, שעליהן דיווחנו כאן בהרחבה – השבוע הושק שיתוף פעולה משולש בין בית האופנה האיטלקי מיו מיו, חברת הספורט ניו באלאנס והטניסאית האמריקאית קוקו גוף, אשר בדומה לטניסאיות אוסקה וסרינה וויליאמס, אומצה על ידי תעשיית האופנה. וכמוהן, גם היא קטפה שער למגזין ווג אמריקה.
קוקו גוף בהשקת הקולקציה המשותפת
הקולקציה של מיו מיו, ניו באלאנס וקוקו גוף
הסגנון המינימליסטי והצבעוניות הצחורה מלווים את הקולקציה שיוצרה במהדורה מוגבלת ובמחירים שאינם שווים לכל כיס. שמלת טניס לבנה עשויה סריג ג'רזי נמכרת ב-950 אירו (3,218 שקל), כובע מצחייה עם לוגו של שני המותגים יעלה 590 אירו (1,998 שקל), ועל חצאית טניס לבנה מכותנה – מהסוג שמיו מיו הציגו על המסלול בפריז כבר לפני שלוש שנים – תשלמו 650 אירו (2,200 שקל).
שיתוף הפעולה של מיו מיו, ניו באלאנס וקוקו גוף
בחנויות האופנה וברשתות הספורט הישראליות תוכלו למצוא בימים אלה פרשנויות נוספות ומגוונות לחצאית הטניס: החל בדגמים ספורטיביים של נייקי, לולולמון ואלו יוגה, ועד פרשנויות אופנתיות יותר לחצאית המפורסמת, כמו חצאית מג'ינס של דיזל או חצאית טניס בדוגמת משבצות של המותג ריזרבד.
הטניסאיות שמרדו בחצאיות הארוכות
הקשר בין טניס לאופנה החל הרבה לפני שמיוצ'ה פראדה, מעצבת המותג מיו מיו, גילתה את הספורט הלבן. בראשית המאה ה-20 היו אלו שתי המעצבות החשובות של המאה – גבריאל (קוקו) שאנל ואלזה סקיאפרלי – שזיהו את הפוטנציאל הטמון בלבוש ספורטיבי לנשים ושינו את האופן שבו טניסאיות התלבשו.
בתקופה שבה נשים עדיין שיחקו בחצאיות כבדות, מחוכים ושכבות בד מגבילות, שאנל – שלא עיצבה חצאיות טניס אבל השפיעה על ספורטאיות רבות – קידמה גישה משוחררת יותר: היא אימצה בדי ג'רזי קלים, קיצרה את האורכים והעניקה לגוף חופש תנועה. העיצובים שלה אפשרו לנשים לנוע, להתחרות ולהרגיש בנוח.
הסגנון הקרין על טניסאיות רבות ובראשן סוזן לנגלן, שסימלה את המהפכה בלבוש הטניס הנשי בשנות ה-20. למעשה, לנגן הייתה חלוצה לזמנה לא פחות מאוסקה ואף הייתה אחראית על אחת השערוריות הראשונות בטורניר ווימבלדון. באחד ממשחקי הבכורה שלה ב-1919 היא הגיעה למגרש בשמלה לבנה עם שרוולים קצרים ורגליים חשופות – תלבושת שהעיתונות הלונדונית כינתה "לא צנועה".
שנתיים לאחר מכן יצר עבורה המעצב הצרפתי ז'אן פאטו מראה מהפכני: חצאית קפלים שהגיעה עד אמצע השוקיים, קרדיגן קל ללא מחוך וסרט משי על הראש במקום כובע. החצאית הקצרה יותר אפשרה לה לנוע בחופשיות, לרוץ ולהכות בכדור בצורה שלא הייתה אפשרית בלבוש המסורתי.
פאטו ולנגלן שינו את פני ההיסטוריה של בגדי טניס לעד, עד שהגיע צמד נוסף עשור לאחר מכן. בתחילת שנות ה-30 עיצבה אלזה סקיאפרלי האיטלקייה תלבושת לטניסאית האגדית לילי דה אלוורז, שהורכבה משילוב בין חצאית למכנסיים קצרים ואפשרה לה חופש תנועה חסר תקדים. בדברי הימים, המראה נחשב לזה שהכניס את חצאית המכנסיים לאופנת הנשים.
המראה של דה אלוורז עורר סערה ציבורית ואף נחשב פרובוקטיבי לזמנו, אך סימן רגע מכונן בהיסטוריית הלבוש הספורטיבי לנשים. כמעט מאה שנים לאחר מכן, כשנאומי אוסקה מציגה גרסה אופנתית ומנצנצת לחצאית הטניס, היא למעשה ממשיכה מסורת שהחלה עם שתי מעצבות שהעזו לדמיין כיצד יכולה אישה להיראות על המגרש. הנה עוד כמה אפשרויות לבוש עכשוויות למי שרוצה לחבוט בכדור הירוק מתוך המזגן בבית.






















